בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מסע זיכרונות

אוסף זיכרונות... אולי יתערבבו גם פנטזיות
לא מתחייב לסדר כרונולוגי, מביא אותנטיות.
לפני חודש. 11 בספטמבר 2024 בשעה 16:34

#תשוקה_ונילית

היא שכבה על המיטה, עיניה עצומות למחצה, שפתיה לחות. נשימתה רדודה, גופה רוטט כמו מיתר מתוח שמחכה למגע.

 

ידו חדרה בעדינות מתחת לשמלתה, ליטפה את עורה ברכות, כמו משב רוח על שדה פרחים. אצבעותיו ריחפו מעל בטנה, מעוררות בה צמרמורות עונג.

 

הוא התקרב אל אזור שבין רגליה, גן עדן נסתר שהיה מחוץ לתחום עד עכשיו. ריח מתוק וענוג עלה ממנה, כמו ניחוח פרח נדיר שפורח רק בלילה.

 

הוא השתהה לרגע, מתענג על המסתורין, על הציפייה. ואז, בעדינות אין קץ, הוא נגע בה. קצות אצבעותיו ליטפו את עלי הכותרת הרכים, גילו את סודותיה הכמוסים.

 

היא נאנחה בהנאה, גופה נמתח כמו חתולה תחת קרני שמש חמימות. הוא המשיך במסעו, גילה את נקודות התורפה שלה, את המקומות שבהם מגע קל מעורר סערה של תחושות.

 

לשונו הצטרפה לחגיגה, טועמת את טעמה הייחודי, מציירת עיגולים קטנים על עורה הרגיש. היא רטטה תחתיו, גופה נכנע לתענוג גואה.

 

הוא הרגיש את קשיותו נלחצת אל פתח גן העדן שלה, כמו ניצן פרח שמחכה לפרוח. הוא דחף בעדינות, פילס את דרכו אל תוכה, מילא אותה בנוכחותו.

 

היא קיבלה אותו בזרועות פתוחות, גופה נכרך סביבו כמו גפן סביב עץ. כל דחיפה שלו גרמה לה אנחה רכה, כל תנועה שלו הייתה כמו שיר אהבה שרק היא יכלה לשמוע.

 

עמוק בין רגליה, הם מצאו את גן העדן המשותף שלהם. מקום שבו תשוקה ורוך נפגשים, שבו גבולות המציאות נעלמים.

 

הם התמזגו זה בזה, גופיהם נעים יחדיו בקצב קדום, כמו ריקוד חושני תחת ירח מלא.

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י