היא סיפרה לי על ירח אחר שחדר לתוכה: סודותיה של ליל ירח
היא ישבה מולי, עיניה נוצצות באור מסתורי. שפתיה רטטו, כאילו רצו לחשוף סוד, אך חששו מההשלכות.
"היה ירח אחר", היא לחשה לבסוף, קולה רועד קלות. "ירח שחדר לתוכי, מילא אותי באורו הכסוף."
הרגשתי צביטה של קנאה בלב, אך גם סקרנות עזה. רציתי לדעת הכל על הירח הזה, על האופן שבו נגע בה, על התחושות שהוא עורר בה.
היא המשיכה בלחישה רכה, כמו רוח לילית בין ענפי עצים חשופים. היא תיארה את מגעו העדין, את חדירתו האיטית והעמוקה, את האור הפנימי שהוא הצית בה.
היא דיברה על תחושת כניעה, על אובדן שליטה, על ריקוד בין אור לחושך. היא סיפרה על גלים של עונג ששטפו אותה, על צעקות אילמות שנבלעו בחשיכה.
הקשבתי לה בדממה, מנסה לדמיין את הירח האחר, את האופן שבו הוא נגע בה במקומות שאני עדיין לא העזתי לגעת.
הרגשתי את קשיותי מתעוררת לחיים, דוחפת אל תוך מכנסיי, כמו חיה פראית שרוצה להשתחרר. רציתי להיות הירח שלה, לחדור לתוכה, למלא אותה באור שלי.
אבל ידעתי שזה לא הזמן. זה היה הזמן שלה, הזמן שלה לחלוק את סודותיה, הזמן שלי להקשיב וללמוד.
כשהיא סיימה את סיפורה, היא הביטה בי בעיניים נוצצות. "עכשיו תורך", היא לחשה. "ספר לי על הירח שלך."
והתחלתי לספר.
