מסע זיכרונות

הוא הגיע, עם הירח המלא שלו, ואני הסתכלתי: טקס פולחן תחת שמיים חשוכים

הוא הגיע כמו זאב אל מול ירח מלא, עיניו נוצצות באור כסוף. גופו היה צללית גברית וחזקה, שריריו נמתחים תחת אור הכוכבים.

הוא היה הירח שלי, והלילה, הוא היה מלא.

הוא ניגש אליי, צעדיו איטיים ומכוונים, כמו טורף שמתקרב אל טרפו. עיניו לא משו מעיניי, כאילו חיפש בהן רשות, אישור.

ואני, כמו איילה צעירה, נשביתי בקסמו.

הוא כרע ברך לפניי, ידיו עדינות על עורי החשוף. הוא ליטף את בטני, את ירכיי, את צווארי.

הרגשתי את חומו, את כוחו, את תשוקתו.

הוא היה אש, ואני הייתי עש.

הוא הרים את מבטו, ועינינו נפגשו.

"הירח שלי", הוא לחש, קולו עמוק וחושני. "הלילה, את שלי."

לא עניתי, רק הנהנתי, גופי רוטט מציפייה.