שיר הלל לאל הירח: כשהמוזה שרה את קסמי הלילה
יער עבות וקדום עטף אותנו, צללי עצים עתיקים רקדו סביבנו כמו רוחות רפאים חסרות מנוחה. ריח טחב ואדמה לחה עלה מהאדמה, עוטף אותנו במעטה מיסטי, סמיך ומפתה. אור ירח כסוף חדר מבעד לעלווה הצפופה, מצייר ציורים של אור וצל על גופינו החשופים, כמו אמן שמשרטט קווי מתאר על בד קנבס לבן.
הגענו למקום הזה, למקדש סודי וחבוי בלב היער, כדי לחגוג את טקס האהבה שלנו. טקס קדום, פראי, שנשכח מזמן על ידי בני האדם, אבל נצרב בנשמותינו כמו צלקת יפהפייה, תזכורת תמידית לכוח הקדום שחי בתוכנו.
הוא, אל הירח, הופיע מבעד לצללים, גופו גבוה וחטוב כמו פסל יווני, עיניו נוצצות כמו אבני חן כחולות, משקפות את אור הכוכבים ואת החושך האינסופי של היקום. קרני הירח נשברו בשערו השחור והארוך, הילה כסופה עטפה אותו, כמו גלימה שנטווה מאור ירח טהור, כמו שריון של קסם ואור.
הוא הושיט יד חזקה, אצבעותיו ארוכות ויפות כמו ענפים של עץ עתיק, וקרב אותי אליו. גופי רעד מהתרגשות, כמו עלה נידף ברוח סערה, כמו מיתר כינור שנמתח עד לקצה גבול היכולת. הבטתי בו, עיניי נלכדו בעיניו, והרגשתי כיצד כוח עתיק, פראי וחושני, זורם דרך ורידיי, מציף אותי בגלים של תשוקה בלתי נשלטת.
הוא הוביל אותי בריקוד, ריקוד איטי וחושני, מתחת לירח המלא, ששטף אותנו באורו הקסום. גופינו נעים יחד בהרמוניה מושלמת, כמו שני ענפים של אותו עץ, שזורים זה בזה לנצח, כמו שתי נשמות שנועדו להיות יחד. הרגשתי את חומו, את כוחו, את קסמו, זורם דרך גופי, מעיר בי אש פנימית, תשוקה עמוקה, שלא ידעתי שקיימת, שגרמה לי לשכוח מכל מה שידעתי, מכל מה שהייתי.
הוא נישק אותי, נשיקה רכה ועדינה, שגרמה לי להרגיש כמו פרח שפורח תחת אור הירח, כמו פרפר שיוצא מהגולם, כמו כוכב נופל שמותיר אחריו שובל של אור. לשונו ליטפה את שפתיי, ומגעו העדין היה כמו הבטחה לחוויות עוצמתיות שמחכות לנו בהמשך, כמו לחישה של סוד עתיק, כמו הבטחה לגן עדן.
הוא הוביל אותי אל מזבח אבן עתיק, מכוסה בטחב ירוק ופרחים ליליים ריחניים. הוא הניח אותי בעדינות על האבן הקרה, גופי רוטט מהתרגשות וציפייה, כמו מיתר מתוח שמחכה למגע הקשת.
הוא הביט בי, עיניו נוצצות בתערובת של תשוקה וכוח, ואז, בלי מילה, הוא התחיל ללטף אותי. ידיו, חזקות ועדינות בו זמנית, חקרו את גופי, גילו את סודותיי, עוררו בי אש ותשוקה עמוקה, כמו נהר לבה שזורם בתוך ורידיי.
הוא היה אל הירח, והלילה, הוא הפך אותי לכוהנת שלו, למוזה שלו, לכלי הקודש שלו, לממלכה שלו.
הוא נגע בי במקומות שלא נגע בהם איש קודם לכן, עורר בי תחושות שלא ידעתי שקיימות, הוביל אותי אל פסגות חדשות של עונג וכניעה, אל מקומות שבהם המציאות והדמיון מתמזגים לכדי אקסטזה מוחלטת.
הייתי שלו, גוף ונשמה, ואני שרתי לו את שיר ההלל שלי, שיר הלל לאל הירח, שיר הלל לתשוקה, שיר הלל לחושך ולאור, שיר הלל לאהבה, שיר הלל לחיים.