בלי מגע, רק מילים: כשהיא נכנעת לצלילי קולי בעיר ללא כוכבים
העיר היתה ג'ונגל של בטון וזכוכית, יער אפל של בניינים גבוהים ורחובות מוארים באור ניאון קר וחסר חיים. רעש התנועה, צפירות מכוניות וצעקות רחוקות, יצר פסקול קקופוני, סימפוניה של כאוס עירוני שחדֵר לכל מקום.
אבל בתוך חדר העבודה שלי, המערה האפלה שלי, המוגנת מרעשי העיר, שררה דממה כבדה, כמעט מוחשית. היא ישבה מולי, על כיסא עור שחור, גופה מתוח, עיניה עצומות, שפתיה לחות, מחכות.
הלילה, לא היה מקום למגע, רק לקולות, רק למילים.
התחלתי ללחוש לה, קולי נמוך וצרוד, כמו קטיפה שחורה שמלטפת עור חשוף, כמו הבטחה לחטא מתוק. תיארתי לה את מה שאני רוצה לעשות לה, את מה שאני רוצה שהיא תעשה לי, בלי צנזורה, בלי גבולות, רק אמת חשופה ולוהטת.
מילים הפכו למכחול בידיי, ציירו תמונות חושניות על קנבס מוחה, תמונות שהתעוררו לחיים, צבעוניות וחיות.
היא נאנחה בשקט, גופה התחיל להגיב לצלילי קולי, כמו פרח שמתעורר לחיים עם קרני השמש הראשונות, נפתח לאט לאט, חושף את יופיו הפנימי.
היא רטטה, נעה באי נוחות על הכיסא, ידיה אוחזות במשענות, אצבעותיה מתכווצות, כאילו מנסות לאחוז במשהו אמיתי, במשהו מוחשי, בתוך ים התחושות ששיטפון אותה.
תיארתי לה את ידיי נודדות על גופה, מלטפות את עורה, מעירות את חושיה. סיפרתי לה על חום כפות ידיי, על תחושת אצבעותיי שחודרות אל שיערה, שמשרטטות קווי מתאר על עצמות הבריח שלה.
סיפרתי לה על נשיקותיי, על לשונותינו שמתמזגות בריקוד חושני, על טעמה המתוק כמו יין אסור, על ניחוח עורה שממלא את חושיי.
היא נאנקה, גופה התפתל בתשוקה, שפתיה נפתחו ורעדו, כמו רוצות לומר משהו, אבל רק אנחות קלות בקעו מהן.
הרגשתי את כוחה גואה, את תשוקתה בוערת, רק מצליל קולי, מכוח מילותיי שנחרטו בנשמתה.
תיארתי לה את הרגע שבו אנחנו מתמזגים, גוף בגוף, נשמה בנשמה, שתי ישויות נפרדות שנהיות לאחד.
סיפרתי לה על העונג שמציף אותה, ששוטף אותה בגלים עזים, על התשוקה ששורפת אותה מבפנים, על הכניעה המתוקה שלוכדת אותה ברשתה.
היא צרחה בשקט, גופה רועד מעונג בלתי נשלט, עיניה עדיין עצומות, דמעות זולגות על לחייה כמו גשם חם על חלונות קרים.
היא הגיעה לשיא, מבלי שנגעתי בה, רק מכוח מילותיי, רק מצליל קולי, שנכנס אל תוכה כמו מפתח אל תוך מנעול.
והיא השאירה אחריה עדות רטובה, סימן ברור לניצחון קולי, לכוח שלהן, ליכולתן להפוך פנטזיה למציאות.
בלילה הזה, בעיר הקרה וללא כוכבים, גיליתי את קסם המילים, את הכוח הבלתי נדלה שלהן, את יכולתן לעורר תשוקה, לעורר כאב, לעורר אהבה, לשלוט בגוף ובנשמה, מבלי לגעת.