המוזה שלי, תמיד שלי: סימפוניה של חושך בעיר התחתית
המועדון היה חשוך ומלא עשן, ריח זיעה וקטורת זולה עמד באוויר, תערובת משכרת ומסחררת. מוזיקה אלקטרונית פועמת בקצב מונוטוני, מטלטלת את הקירות ומזרימה אדרנלין בעורקיי. זה היה המקום שלנו, ממלכת הצללים שלנו, מחבוא מחוץ לגבולות העולם המוכר, מקום שבו יכולנו להיות מי שאנחנו באמת, בלי מסכות, בלי צנזורה.
היא, המוזה שלי, עמדה במרכז הרחבה, גופה זוהר באור ניאון סגול, עיניה שחורות ופראיות כמו חתולה בלילה, מלאות תשוקה ותעוזה. עור שחור, עטוי רצועות עור ומשכוניות, הדגיש את קימוריה החדים, את הקווי המתאר של גופה, כמו פסל עתיק שעוצב ביד אומן.
היא היתה שלי. תמיד שלי.
ידעתי זאת מהרגע הראשון שראיתי אותה, אבודה בתוך ההמון הרוקד, מנסה להשתלב אך בולטת כמו יהלום שחור בתוך ערמת פחם. משהו בה, במבטה, בתנועותיה, קרא לי, משך אותי אליה כמו מגנט.
קרבתי אליה, צעדיי בטוחים ובעלי שליטה, מבטי חודר אל תוכה, קורא לה, דורש אותה בשתיקה. היא הרימה את עיניה, פגשה את שלי ללא פחד, עם רמיזה של אתגר, של מרד. אהבתי אותה ככה, פראית וחסרת מעצורים, נשמה שחיפשה את גבולותיה.
היא ידעה את הכללים של המשחק שלנו, את הריקוד המסוכן בין כאב, סבל וכניעה. היא ידעה שאני המאסטר, שהיא הכלי, ושיחד, ניצור מוסיקה חדשה, מוסיקה של נשמות שבורות שמחפשות גאולה בחושך.
הובלתי אותה אל פינה חשוכה במועדון, שם יכולנו להיות לבד, מוקפים בצללים שחיבקו אותנו כמו סדינים רכות. היא כרעה ברך לפניי, מבטה מושפל, גופה רועד מציפייה לתחושות שיבואו.
לא נגעתי בה, לא הייתי צריך. הכוח שלי עליה היה מוחלט, קולי היה כלי הנגינה שלה, מילותיי היו התווים שנחרטו על עורה.
התחלתי לדבר, קולי נמוך וצרוד, מלא הבטחות אפלות ותענוגות אסורים. תיארתי לה את תחושותיה, את גופה שנכנע לרצוני, את נשמתה שמשתוקקת לשליטה.
היא נאנחה, גופה התפתל, עיניה נעצמו, דמעות זלגו על לחייה, כמו יהלומים שחורים שנופלים על קטיפה אדומה. היא רצתה אותי, היא הזדקקה לי, היא היתה שלי.
המשכתי לדבר, מילותיי הפכו חדים יותר, חודרים אל תוכה כמו מחטים עדינות, מציירים דוגמאות של כאב ועונג על עורה. היא צעקה, התחננה, התחילה לפקפק, אבל היא לא עצרה אותי. היא לא יכלה.
כי בתוך הכאב, היא מצאה את העונג. בתוך הסבל, היא מצאה את הגאולה. ובתוך הכניעה, היא מצאה את עצמה.
והיא היתה שלי, תמיד שלי, בתוך הכאוס של המועדון, בתוך הריקוד שלנו, בתוך הנשמות הקשורות שלנו.