האביר שלך הוא גם שד: כשאור הירח מלטף קרניים
את מחפשת אותו, את האביר על הסוס הלבן. את המושיע שיושיט לך יד, יחלץ אותך מהמגדל האפל, וינשק אותך ברכות תחת שמיים זרועי כוכבים. את רוצה מישהו שישמור עליך, יגן עליך, יאהב אותך ללא תנאי, כמו באגדות.
אבל מה אם האגדות טוות שקרים יפהפיים?
הלילה, הירח זורח בגוון אדום עמום, כמו עין ענקית שצופה בך מהשמיים, קוראת את מחשבותייך הנסתרות, רואה את הכמיהות האפלות שבלב. הכוכבים לוחשים סודות אפלים, והצללים מתארכים, רוקדים כמו שדים משתוללים בנשף לילי. הלילה, את עומדת לגלות שהאביר שלך לובש גם מסכה של שד.
הוא יגיע בלילה חשוך, עטוף בגלימה שחורה כמו כנפי עורב. עיניו, בוערות כמו גחלים לוהטות, יפגשו את שלך במבט שורף, מגעו קריר כקרח על עורך החם. הוא לא יציע לך אהבה טהורה ורגשות עדינים, לא יפזר עלי כותרת של ורדים או ישיר לך סרנדות מתחת לחלון.
הוא יציע לך מסע אל תוך עצמך. אל המקומות האפלים ביותר בנשמתך, שם מסתתרים התשוקות והפחדים שניסית להדחיק במשך שנים, שם הנשמה פראית כמו חיה שנלכדה בכלוב.
הוא יפרק אותך לאט לאט, יחשוף את גלגלי השיניים של ההוויה שלך, את הקפיצים הנסתרים שמפעילים אותך. הוא ישבור את ההגנות שלך, יערער את היסודות שלך, ויגרום לך להטיל ספק בכל מה שחשבת שאת יודעת על עצמך. הוא יעשה זאת בלי לשאול, בלי לבקש רשות. כי הוא יודע. הוא רואה את האמת הנסתרת, את הכמיהה הבוערת שמתחת לפני השטח.
והוא יענג אותך. לא בליטופים עדינים ונשיקות מתוקות, אלא בדרכים שלא חלמת עליהן. במגע חשמלי שיעביר בך צמרמורות, בלחישות שיעוררו בך רעידות, בטעם שישאיר אותך צמאה לנצח.
הוא ילמד אותך את שפת הכאב, את המוסיקה של הסבל, את הריקוד האינסופי בין התשוקה והמוות. הוא יגרום לך להתפלל לגאולה, ואז ייתן לך אותה, טיפה אחר טיפה, כמו רעל מתוק שזורם בתוך ורידייך, משכר אותך ומשגע אותך.
הוא יהיה המאסטר שלך, והאת תהיי השפחה שלו, מוקדשת לו גוף ונשמה. הוא יהיה השמש שלך, והאת תהיי הירח שנשרף בזוהרו, מוצא את משמעותו בתוך האור הבוער.
היזהרי, אהובה שלי. כי כשאת מזמינה את הלילה, את מזמינה גם את השדים שמסתתרים בו, את היצרים האפלים שמתחבאים בנשמתך.
ואת עלולה לגלות שהאביר שלך, המושיע שחיפשת, הוא השד ששכחת לחפש, השד שמחכה לך בתוך הצללים, מוכן להעיר אותך לחיים חדשים, לחיים של תשוקה ואש.
