היפוך תפקידים: כשהירח הפך לשמש
היא שכבה על המיטה, עטופה בְּמשי שחור כמו לילה ללא כוכבים, שיערה האפל נשפך סביבה כמו הילה מסתורית. רציתי לגעת בה, ללטף את עורה החלק, לנשק את שפתיה המפוּתות, אבל משהו עצר אותי. משהו בקולה, במבטה, היה שונה הלילה, כמו רעידת אדמה קלה שמערערת את יסודות ההוויה.
"אני רוצה אותך מאחור," היא לחשה, קולה בקושי נשמע, כמו סוד שנשמר במשך שנים ורק עכשיו מצא את הדרך לצאת לאור.
הבטתי בה, המום. היא, שתמיד אהבה להיות מולי, לראות את עיניי, להרגיש את שליטתי בכל תנועה שלה, פתאום מבקשת משהו שונה, משהו שחשבתי שלא יעניין אותה לעולם. ההפתעה הייתה כמו זרם חשמלי שעבר בגופי, מעורר בי סקרנות ותשוקה חדשה.
הוא נרתע קלות, עיניו הכחולות משקפות הפתעה שניסה להסתיר מאחורי מסכה של שליטה. אהבתי את הבלבול שלו, את הדרך שבה הוא ניסה להישאר "האדון", למרות שהרגשתי איך הוא מתחיל לאבד את עצמו בתוכי. הלילה, רציתי לראות אותו פגיע, להרגיש את ההססנות שלו, לדעת שהוא לא תמיד יודע את התשובה. להיות אני זו שמובילה.
"את בטוחה?" הוא שאל, קולו צרוד וקצת מבולבל.
הנהנתי, בלי להסתכל עליו, נהנית מהחום שעלְתה בִּלחיי, מהדופק המהיר, מהידיעה שאני זו שמובילה את הריקוד הפעם. אהבתי את תחושת הכוח שהיתה לי עליו, את הידיעה שאני יכולה לשבור את הכללים, לשנות את המשחק.
"אבל את לא אוהבת את זה," הוא אמר, ידו מושיטה ללטף את שְׂערי, כמו מנסה להרגיע ילדה מפוחדת.
"הלילה אני שונה," לחשתי, קולי מתחזק, עיני פוגשות את שלו במבט נחוש. "הלילה אני רוצה להתמסר לגמרי, לאבד שליטה, להיות כלי בידיים שלך." ואני ידעתי שהמילים הללו, יותר מכל מגע, יגרמו לו להשתגע.
היא הדליקה בי אש. לא אש של תשוקה רגילה, אלא אש של גילוי, של התרגשות חדשה. היא הראתה לי צד שלה שלא הכרתי, צד פגיע וחושני, שגרם לי לרצות להיות עדין, להיות קשוב, להיות הַמגן שלה. לשכוח מכל הכללים שלימדתי את עצמי, מכל הדפוסים המוכרים.
קמתי מהמיטה, גופי מלא אדרנלין, שרירי מתוחים. היא צפתה בי מתפשט, עיניה עוקבות אחר כל תנועה שלי, סופגות את כוחי, את הנוכחות שלי שמלאה את החדר. בכל מבט שלה, הרגשתי איך אני מאבד שליטה, איך אני נהיה שלה יותר וְיותר.
כרעתי מאחוריה, נשמתי חמה על עורה החשוף, מריח את ניחוחה המשכר, שילוב של פרחים ועור חם. היא רעדה קלות, כמו עלה נידף ברוח. התחלתי לנשק אותה, לאט ובזהירות, מסמן את גופה באהבתי, כמו אמן שמצייר על קנבס ריק. כל נשיקה היתה כמו התנצלות על היהירות שלי, כמו הודאה בתשוקה שלה עליי.
הרגשתי את נשיקותיו נודדות על עורי, כמו פרפרים שחורים שנוחתים על שדה פרגים אדומים. לשונו רטובה וחמה, משאירה אחריה שבילי אש שצורבים ומתוקים בו זמנית. גופי התפתל מתחת למגעו, כמו נחש שמתעורר לחיים אחרי שנת חורף ארוכה.
הוא לחש לי מילים מתוקות ואפלות, מילים שגרמו לי לרעוד בתשוקה, מילים שפתחו בתוכי דלתות סודיות שלא ידעתי שקיימות. קולו היה עמוק וחושני, כמו הבטחה למסע אל עבר העונג האסור.
ואז הוא נכנס בי.
לאט, בזהירות, כמו פוחד לשבור אותי. אבל אני לא נשברת בקלות. אני כמו גפן שנכרכת סביב עץ חזק, שואבת ממנו את כוחו, את חיותו. כל דחיפה שלו הייתה כמו גל שסוחף אותי, כל אנחה שלי היתה כמו מוסיקה לנשמתו.
בתוך התנועה, בתוך הכאב המתוק שהתפשט בגופי, מצאתי את עצמי נכנעת לחלוטין, מאבדת את עצמי בתוכו, מתמזגת עם רצונו, עם תשוקתו.
והוא, שחשב שהוא שולט, גילה שהוא הנשלט, שבוי בקסם שלי, אבוד בתוך הים הסוער של תשוקתי.
