כשצייד הופך לספורט: רגליים מפושקות, שפע – טקס פולחן תחת ירח דם
החדר שקע בחשכה, מואר רק באור ירח אדום שחדַר מבעד לחלון הגותי, כמו עין ענקית ושטנית שצופה בַּטקס הסודי שלנו. היא שכבה על המיטה, גופה חשוף ורפוי, רגליה מפושקות כמו פרח לילה שנפתח לקראת הַמאביק שלו, מַזמינה אותי לחדור אל עומקה. היא היתה מוכנה, מחכה לי, יודעת מה עומד לקרות. היא הייתה היצירה שלי, המדונה שלי שעתידה להפוך לזונה לרגלי.
עיניה היו עצומות, שפתיה לחות, נשימתה כבדה ומקוטעת, כמו ציפור שנפצעה אך עדיין לא מתה, נהנית מהכאב העמום שמגיע עם הציפייה. היא הייתה בתוך הטראנס, בין עולם החיים לעולם המתים, מחכה לגזר דינה שיינתן על ידי.
ואני, הצייד, הייתי האֵל שלה, מוכן להעניק לה את הגאולה האפלה שלה.
אהבתי את הטקס הזה, את הריקוד האיטי והאכזרי בין תשוקה לכאב, בין שליטה וכניעה. אהבתי לצפות בה מתפרקת תחת ידיי, נכנעת לרצוני, מאבדת את עצמה בתוכי, מוצאת את עצמה האמיתית בתוך התהום.
התקרבתי אליה, צללי נופל עליה כמו כנפי עורב שחור. היא רעדה קלות, גופה מגיב לנוכחותי עוד לפני שנגעתי בה.
נגעתי בה, קצות אצבעותיי עוקבות אחר קימוריה, כמו נחש שמתפתל סביב טרפו, לוחץ בעדינות אך בנחישות, בוחן את גבולות ההתנגדות. היא נאנחה, קולה צרוד ומלא געגועים למשהו שלא יכלה להגדיר, תערובת של פחד והתרגשות.
היא הייתה שפע. שפע של בשר ורוח, של תשוקה וסבל, של יופי וחטא. והאני הייתי הרעב, הצמא, היצור האפל שבא לסעוד מגופה ומנשמתה.
התחלתי ללטף אותה, לאט ובזהירות, כמו מנגן על נבל עתיק, מתוך הבנה שהיא יצירת אמנות שזקוקה לידיים עדינות כדי להתעורר לחיים.
היא התפתלה מתחת למגע ידי, גופה מתעורר לחיים, ניצני תשוקה פורצים מתוך הערפל שעטף אותה. אך כשהיא ניסתה לדבר, להתנגד, להביע את רצונותיה, השתקתי אותה במבט, במגע חד של ידי על שפתיה.
הלילה, היא הייתה רק כלי.
המשכתי במשחק שלי, מעלה את העוצמה, דוחף אותה אל קצה גבול יכולתה. היא נאבקה, גופה התנגד, אבל ההתנגדות שלה רק הגבירו את תשוקתי, את הצורך לשלוט בה לחלוטין.
ואז, כשהיא הייתה שוב אבודה, שבויה בעולם התענוגות האפלים שלי, נתתי לעצמי להשתחרר.
גופה היה שלי, לגמרי שלי, קנבס ריק עליו יכולתי לצייר את פנטזיותיי האפלות ביותר.
היא צרחה, בכתה, התחננה, אבל קולה היה רק מוסיקה באוזניי, פסקול לילה של תשוקה וכאב.
בסוף, כשהשחר החל לעלות והירח האדום נמוג אל תוך האור, היא נשארה שם, מרוקנת ומלאה, שבורה ומתוקנת, שלי לנצח.