היא התעוררה מוקדם מהרגיל, הבית היה שקט באופן חריג. תחושת חופש בלתי מוסברת התגנבה אליה עם שחר, והזיכרונות מהשיחה האחרונה עם החברה הטובה שלה הדהדו בראשה. הן דיברו על החיים, על חלומות שנשארו בצד, ועל המקומות שבהם הפנטזיה פוגשת את המציאות.
הכל התחיל כפטפוט יומיומי, עד שהשיחה גלשה לווידוי אינטימי על חוויות חדשות – חוויות שפתחו בפניה דלת למשהו שהיא לא הכירה בעצמה. כל סיפור שיתופי מהחברה חשף בה מיתרים נסתרים של תשוקה ושאלות שלא העזה לשאול קודם לכן. זה הרגיש קרוב באופן מפתיע, כאילו כל ההמתנה הזו נועדה לרגע הזה.
הלילה שאחרי השיחה היה חסר מנוחה. היא שכבה במיטה, גופה שקט אבל מוחה סער, וכל תנועה קלה של השמיכה עליה הזכירה לה את התחושות שהתעוררו בתוכה. זה לא היה רק סקרנות או חיפוש ריגוש; זה היה משהו עמוק יותר, שקשור להבנה חדשה שנרקמה בה.
כשהבוקר התקרב, נעמדה במטבח עם ספל הקפה החם בידה, והרגישה את גופה מתמלא באנרגיה חדשה. הידיים שלה נעו באיטיות על כפתורי החולצה, מרגישות את הרכות של הבד ואת הקרירות הקלה של האוויר הנוגע בעורה. כל תנועה הייתה מלווה בציפייה למשהו נוסף, כאילו גופה יודע לאן הוא מוביל אותה.
עיניה נעצמו לרגע, נזכרת ברגעי השיחה ההיא. התחושות החדשות והמבולבלות כבר לא היו רק במחשבותיה; הן חלחלו אל תוך גופה והמשיכו להתפתח. היא ידעה שיש לה עוד מה לגלות – אולי הדרך לא תהיה מהירה או פשוטה, אבל היא הרגישה שמשהו בה נפתח.
סיפורים כאלה תמיד נמשכים. הם לא נגמרים, אלא משאירים מקום לדמיון ולחלום. אולי ההמשך טמון במקום לא צפוי, במבט נוסף דרך החלון הפנימי של כל אחת שקוראת. מי יודעת, אולי המשך הסיפור כבר ממתין, מוכנה להתגלות, לאלו שמוכנות להמשיך ולהיפתח.