מסע זיכרונות

לפעמים
אני מתעורר לבד,
אבל את איתי,
כמו רוח חמה
שמלטפת את עורי.
המיטה ריקה,
אבל זיכרון המגע שלך
עדיין בוער בי.

הרגעים הראשונים של הבוקר
מרגישים כאילו את כאן,
שדה מחליק עלי
בחצי חלום,
והלב יודע
שאפילו כשאני לבד,
אנחנו עדיין יחד.

האוויר בין הסדינים
כמו נשימה שעצרה,
מלא בנוכחותך.
היד שלי מחפשת
את קווי גופך שהיו שם,
עוקבת אחרי זכרונך,
שעדיין חקוק בעורי.

ואז,
כמו גל שקט,
אני נסחף שוב
לזיכרון המגע שלך,
שלא מרפה,
והחום שנותר
מבעבע בי,
אפילו שאת לא כאן.

ואני יודע,
גם אם המיטה ריקה,
התחושה הזו,
שלך,
לא עוזבת אותי.