האזעקה התעוררה, מתוחה וצורמת, קורעת את השקט של הבוקר. אבל בתוך החדר, בין הסדינים הרכים שעטפו את הגוף שלך ואת שלי, הצליל הזה הפך לרחוק, כמעט בלתי מורגש. התחושה שלנו כאן הייתה אחרת, כמו ממד נפרד שבו הזמן נעצר.
החום של הגוף שלך, שעוד היה ספוג בשינה, דבק בי כשהתקרבתי. הנשימה שלך עמוקה ושקטה, עדיין לא לגמרי ערה. הצפירה בחוץ יכולה לחכות. עכשיו, במיטה הזו, היה לנו עולם שלם שכולו שלנו.
ידיי התעוררו ראשונות, מחליקות באיטיות על עורך. כל נגיעה הייתה רכה, כמו התעוררות עדינה. יכולתי להרגיש את השרירים שלך נרפים תחת הידיים שלי, את הדרך שבה הגוף שלך מגיב אליי גם מתוך השינה. העור שלך היה חם, כאילו עדיין עטוף בחלומות הלילה, והריח שלך, תערובת של עצלות הבוקר ומשהו שמגיע ממעמקי התשוקה שלנו, מילא את האוויר.
האצבעות שלי טיילו לאורך הגב שלך, נוגעות בך באיטיות מתמשכת, מרפרפות, מתגרות. שמעתי את נשימתך משתנה, את הגוף שלך מתעורר אליי. היד שלך זזה בתגובה, מחפשת אותי תחת הסדין, והתחושה של העור שלך על שלי הייתה כמו הצתה ראשונית.
נשקתי לך לאט, השפתיים שלי נוגעות בכתף שלך, מחליקות לאורך הצוואר, ואז לאורך הגב, לוקחות את הזמן, נותנות למתח להיבנות. התחושה של השפתיים שלי על עורך הדהדה, והייתי יכול להרגיש כל נשימה שלך עמוקה יותר.
הידיים שלך מצאו אותי עכשיו, נוגעות בי בחום ובכוח רך, כאילו היית מנסה להחזיק את השקט הזה, לא להפר אותו יותר מדי. אבל השקט הפך לשברירי ככל שהרגשנו את התשוקה מתעוררת בינינו.
נכנסתי אליך, לאט, כל כך לאט, כמו חדירה לתוך ממד אחר. התחושה הייתה ממכרת, כמעט מטלטלת, כשהרגשתי את הגוף שלך נפתח אליי, עוטף אותי. כל תנועה הייתה איטית, מתמשכת, כאילו רצינו להרגיש כל רגע עד הסוף, להשהות את הזמן הזה.
הקירות רעדו קלות, מזכירים לנו שהעולם בחוץ ממשיך להרעיש, אך בתוכנו הכול היה שקט, רך ואיטי. כל נשימה שלך הוסיפה למתח המחשמל, כל תזוזה קטנה של גופך מעלה את התחושות החזקות שעברו בינינו.
הרגע הזה, כשהיינו עטופים זה בזו, הפך לעמוק יותר מכל קול חיצוני. התשוקה שלנו נבנתה כמו גל איטי, נמתח עד לנקודת השיא, ואז, ברגע אחד, קרסנו לתוך האושר הפשוט של ההשכמה הזו, בתוך הממד שלנו, שבו הזמן עצר מלכת.