מסע זיכרונות שממשיך וממשיך

מילים שלנו שקטות, נוגעות לא נוגעות,

תווים שזורים בשתיקה מתוקה,

כמו מנגינה שכתובה רק לנו,

והלב פועם בקצב שרק אנחנו שומעים.

ידך נוגעת בעדינות, מרפרפת,

כמו הרוח, כמו לחישה רכה,

מתקרבת, נסוגה, משחקת באוויר שבינינו

ואני, מתמסר לתנועה, נשאב לעומקך.

שפתייך מספרות סיפור ללא מילים,

משרטטות בי עקבות של חום,

והחדר כולו מתמלא במוזיקה שאין לה שם,

שייכת רק לנו, לרגע הזה,

שנכתב מחדש בכל נשימה.

רק את ואני, בעולם שקט ועמוק,

כשהזמן נעלם, נשארים רק הלבבות,

ושקט שמדבר את מה שאין מילים לתאר.