מסע זיכרונות שממשיך וממשיך

יום שני,

השבוע זוחל כמו קפה שלא בוער,

מבעבע בפולסים עצלים של שגרה

ומחכה לניצוץ.

העייפות מתפזרת בין השעות,

והגוף מבקש משהו קצת אחר –

יד שנשלחת,

מבט שנוגע,

נשיקה שמחליקה את קצוות היום.

אני נסחף במחשבות של חום סמוי,

בעיניים שטרם פגשתי,

בדמיון שמצליח להדליק

גם את השעות האפרוריות,

כמו שקט שמתגנב ללב הומה.

אם רק היה מגיע,

אם רק היה כאן עכשיו,

משהו שיצית את הזמן שזוחל,

ישבור את השגרה,

יגיע ויישאר,

וישאיר בי טעם.