מסע זיכרונות שממשיך וממשיך

מלחמות לא קורות בחורף,

הן צומחות כשעור חם נתפס בעור קר,

כשהמילים נלכדות בין השפתיים,

והידיים קושרות את מה שלא נאמר.

זה קרב עדין, כמעט נשכח,

צמרמורת למגע ציפורן משוטטת על צוואר,

ורעד לשמע קול פוקד, לוחש,

כשאצבעותיו מסמנות קו דק בין מותר לאסור.

והיא — שומעת, עוצמת עיניים, מרפה,

משאירה מאחור את כל מה שהייתה.

כובלת את עצמה לרגע, נכנעת לקרב,

כשהרצון שלו מתנפץ עליה כמו גל על חול.

והוא, מביט בה כמו שדה קרב מולו,

רואה כל סדק קטן, כל שכבה שנמסה,

בוהה איך הקור והחום נוגעים זה בזה,

ונוצרת ביניהם להבה.

כי מלחמות לא קורות בחורף,

הן קורות ברגע שבו הקר חודר את החם,

כשהיא לוחשת "כן" ושוברת שתיקה,

כשהם נשברים יחד לאורו של ליל חורף קר.