הלילה יורד כמו מסך שחור, מסתיר את סודותיה האפלים של העיר. היא, יצור הלילה, מתעוררת לחיים, עיניה זוהרות בתאווה פראית. יציאתה לטרף היא טקס עתיק, ריטואל של תשוקה וכיבוש.
בתוך המועדון, מוסיקה קצבית ממלא את החלל, היא זוחלת כמו חתולה, בוחנת את טרפה. הוא עומד שם, גבר שרירי, עיניו נוצצות ברעב משלו. היא יכולה להריח את חשקיו, את פחדו הקל, המעורב בהתרגשות. היא מתקרבת, כל צעד שלה הוא מכוון, מגבירה את קצב הלב שלו.
בצללים, היא תוקפת. ידיה אוחזות בחוזקה בישבנו, מושכות אותו אליה, מכוונות את גופו לעבר התענוגות שלה. היא מרגישה את השרירים שלו מתכווצים תחת מגעה, את נשימותיו הכבדות באוזנה. ציפורניה שורטות את גבו, מותירות סימנים אדומים, עדות למאבק הארוטי שלהם. הוא נאנק, קולו נבלע ברעש המועדון, בעוד היא שולטת בקצב, שולטת בו.
לשונה מלקקת את אוזנו, נושכת בעדינות, ואז נושפת נשיפה חמה על העור החשוף. הוא רועד, גופו מגיב לכל גירוי, לכל מגע שלה. היא דוחפת אותו לקיר, גופה לוחץ על שלו, והוא יכול להרגיש את החום שלה, את הרטיבות שלה, מתחככת בו. היא שולפת את איברו, נוגעת בו בעדינות, ואז אוחזת בו בחוזקה, מכתיבה את הקצב.
האורגזמה שלו היא ניצחון שלה. היא צופה בו מתפרק תחתיה, שומעת את זעקותיו, מרגישה את זרעו החם על עורה. היא בולעת את צעקותיו בנשיקות, לוקחת בעלות על תשוקתו, משאירה אותו מרוקן ומסופק. היא משחררת אותו, צופה בו מתנדנד על רגליו, ואז היא נעלמת לתוך הלילה, רעבה לטרף הבא, מוכנה למסע התשוקה הבא שלה.
הלילה הוא שדה המשחק שלה, והטרף תמיד יהיה שם, ממתין להובלה למעמקי התשוקה הפראית.