מסע זיכרונות שממשיך וממשיך

עורך נשרט מתחת לאצבעותיי,
נמתח, נכנע, נלחץ אליי חזק,
כשהעור שלנו פוגש כמו קרב –
לא מוותר, לא מרפה, נדבק.

ציפורנייך חורצות את גבי,
נשימותייך כבדות, בלי עכבות,
את נמסה לי בידיים עכשיו,
ואני חודר, חוקר אותך לעומק כל תנועה.

אין פה אור ואין כאן צל,
רק החום, הזיעה, והלחישה,
צמודים, נושכים את השקט עצמו –
הגוף שלך עונה לי בלחישה.

בין הכוח לרכות, בין נשימה לנשיכה,
אני תובע בך את קולי,
את נוגעת בגבול, שוברת אותו,
מתפתלת ומתמסרת לי.

הרגע קופץ, צועק בגרון,
גופך נפתח כמו אש בוערת,
הכל רועד, אין מקום לספקות –
נכנעת לי עד הסוף, עד קצה הנשימה.

עכשיו את מתנשפת, חמה ורטובה,
השארת עליי את כל סימני הקרב,
בלי מילים, רק עיניים –
ואת יודעת, שגם אני נשרף.