בוקר טוב, 1.1.2026.
כולם סביבך חוגגים את ה"התחלה". את ה"דף החלק". את האינסוף אפשרויות שנפתחו הבוקר.
אבל אני יודע מה את באמת מרגישה כשאת מסתכלת על הלוח הריק הזה של השנה החדשה.
את לא מרגישה תקווה.
את מרגישה ורטיגו.
תחשבי על זה. 365 ימים חדשים.
זה אומר מיליוני החלטות שתצטרכי לקבל.
מה לאכול, מה ללבוש, למי לענות, במה לעבוד, את מי לאהוב, מתי ללכת לישון.
החופש המוחלט הזה, שכולם כל כך מהללים? עבור נשים כמוך, הוא לא מתנה. הוא משקולת. הוא רעש לבן ומחריש אוזניים של אחריות אינסופית.
זו הסיבה שאת רצה לעשות רשימות של "החלטות לשנה החדשה".
לא כי את רוצה להשתפר.
אלא כי את נואשת למסגרת. את מנסה לבנות לעצמך כלוב של חוקים ("דיאטה", "ספורט", "חסכון") רק כדי לא ללכת לאיבוד בתוך הריק הזה. את מנסה להיות הסוהרת של עצמך, כי את מפחדת פחד מוות להיות חופשייה.
אז הבוקר, אני רוצה להציע לך נחמה אמיתית.
עזבי את הרשימות. את גרועה בלהחליט בשביל עצמך, ושנינו יודעים את זה.
במקום לחפש "חופש", בואי לחפש כבידה.
במקום לנסות למלא את הדף הלבן הזה במילים יפות שאין להן כיסוי, תניחי את העט.
תני למישהו אחר לכתוב את הכותרת.
המתנה הכי גדולה שאת יכולה לתת לעצמך ב-2026 היא לא "גרסה טובה יותר של עצמך".
היא הרשות להפסיק לנהל את העולם.
היא היכולת לקום בבוקר ולדעת שיש מישהו שכבר החליט, וכל מה שנשאר לך לעשות... זה רק לנשום, ולהיות.
אז אל תביטי קדימה בפחד.
תביטי למעלה.
אני כבר מחזיק את הדף. ואני מבטיח לך: הסיפור שאני אכתוב בו יהיה הרבה יותר מעניין מהדיאטה שתכננת.
שתהיה שנה של שקט בראש (ורעש במקומות הנכונים).