ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

מסע זיכרונות שממשיך וממשיך

יש לחישות שלא ניתן להתעלם מהן. יש דלתות שנועדו להיפתח.
לפני חודש. יום שני, 5 בינואר 2026 בשעה 4:25

את שוכבת על הגב. פרושה.

אני לא עומד מולך. אני עולה על המיטה.

המזרן שוקע תחת המשקל שלי כשאני זוחל לאט לכיוון שלך, ממקם את עצמי בדיוק בין הרגליים הפשוקות שלך.

הפנים שלי בגובה שלך. האגן שלך בגובה החזה שלי.

אני מניח את הידיים מתחת לישבן שלך, מרים אותו מעט, מגיש אותו אליי.

זה המראה הכי יפה בעולם.

הרגליים שלך נחות על הכתפיים שלי, ואני קובר את הפנים בתוך החום הרטוב שלך.

בלי הקדמות.

אני מצמיד את הפה שלי ושואב אוויר, יוצר ואקום מיידי סביב הדגדגן שלך.

הלשון שלי לא סתם מלקקת... היא חודרת. היא מחפשת את הדרך פנימה, אל תוך הכפל הרטוב, בתנועות רחבות ונחושות.

אני שומע את הנשימה שלך נעתקת. את התזוזה של הגוף שלך שמנסה לברוח מהאינטנסיביות, אבל אני מחזיק אותך חזק. הירכיים שלך לוחצות על האוזניים שלי, ואני אוהב את זה. אני אוהב להיות כלוא בתוך הריח שלך.

הרוק שלי מתערבב במיץ שלך. הכל נהיה חלקלק, רטוב, גולש מהסנטר שלי ומכתים את הסדין שמתחתייך.

אני מרגיש את הרעידות מתחילות בבטן שלך ועוברות דרך המזרן אליי.

אני מכניס אצבעות, עמוק, תוך כדי שהלשון שלי ממשיכה להלום בנקודה הכי רגישה שלך.

את מקשיתה את הגב, הידיים שלך תופסות בסדינים ומכווצות אותם לאגרופים.

"תגמרי," אני נוהם לתוך העור שלך, והויברציה של הקול שלי עוברת ישר לדגדגן שלך.

ואת גומרת.

חזק. מטלטל. שטפון של נוזלים וחום שמציף לי את הפה והפנים, בזמן שאני ממשיך ללקק ולשתות אותך עד הרעידה האחרונה.


לקרוא ולהוסיף תגובות, הרשמ/י או התחבר/י.

הרשמ/י התחבר/י