קוגיטו ארגו סום

דובי לא-לא שלי...

נכון,
עכשיו זה כבר לא מצחיק.

ובכל זאת רוצה שזה יהיה כאן,
שנוכל להיזכר.

א
א
א

סבתא (שהיתה בצעירותה שפחה פולניה) בישלה דייסה (שלא היתה בעלת טעם משובח ולכן היא הוסיפה לה המון סוכר, שלא ירגישו).

נתנה לזרת
נתנה לקמיצה
נתנה לאמה
נתנה לאצבע(ולא משנה בכלל מי הוא מי הוא מי....)


ולאגודל לא נשאר.


עד כאן סיפור עצוב. מאד עצוב. ופוגעני.
(אבל סבתא עשתה רק מה שהיא יודעת לעשות. לבשל דייסות. ואפילו אז לא בכמות מספקת)


ואז,
לקח האגודל את גורלו בידיו.


הלך, חיפש, חיפש, חיפש
מצא עוגה חמה וטעימה,
אכל אותה

והיה מאושר.


מ.ש.ל

ואז תהיי שלי באמת
ואז תהיי שלי באמת
בסוף את תהיי שלי באמת
בחושך תהיי שלי...


העוף עלייך (זה אני)

וגם


כן או שלא לא יודע נראה



אה, וגם





תחתוני עץ.....



סיימתי את כל החובות.


עכשיו אפשר בבקשה
להמשיך לחטוא
בשקט
?


שבת שלום.

היום זה היום של הלא.
פשוט.


אני פולניה, לפחות חצי,
אז מותר לי ברשיון -
*מגיע לך !*

וכפרה
ומצטערת מעומק ליבי

וגמח"ט










עכשיו אפשר בבקשה
להמשיך לחטוא
בשקט ?


}{

מפה לבנה
עוגה לבנה
יונה לבנה
מפרשית לבנה
שמלה לבנה




חתונה
לבנה









- מוקדש -

שני פוסטים בערב אחד (!!!)

כל החברות שלי, וגם החברים,
ששלחו לי סמסים של שנה טובה
איחלו לי המון סקס.

שזה יפה. ומתחשב.

והסקס שלי, מה הוא איחל לי ?

"הכי חשוב שהילדים שלך יהיו בריאים
ושתבלי איתם המון זמן איכות"


מעורר מחשבה (נוגה איכשהו).....



גררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר

אז הבית נקי
והשולחן ערוך עם מפה לבנה, רימונים, דבש בצנצנת "שנה טובה", עוגת דבש, יין,
ושנות טובות 😄

ואתה אשם. שתדע.

העוף בתנור, גם הוא בדבש....

ורק הפוסט מאתמול, שעף למרחבי הסייבר קצת מנקר לי עוד.

אז בגדול מה שכתבתי שם הוא,
שאני לא אוהבת את החגים האלה.
יש הרבה סיבות, אבל הראשונה היא,
שאני סולדת מהעדפת סמלים על תכנים.
יש לי הטקס שלי לראש השנה, מי שמכיר אותי יודע 😄

וכתבתי את המילים החשובות שלי, את התפילות שלי לשנה החדשה -

בטחון -
כזה של עצמינו.
בטחון ששום דבר רע לא יקרה.

בריאות -
שלי, של ילדיי, שלי יקיריי. וגם של הכדור החולה הזה.
בריאות פיזית ונפשית.

כייף -
כי כבר מזמן הבנתי שהמרדף אחרי ה"אושר" לא קיים.
אין אושר אמיתי. יש רגעים של כייף.
שיירבו. פשוט כך.

אהבה -
כי למרות הכל, לא דיברנו עוד על אהבה.
פשוט אהבה.
אהבה פשוט.

שלווה -
כי זו היכולת להנות מכל זה.

ואחרון -
הגשמה -
מין מילה כזו של השמו"ץ :))
כי בלי הגשמה דבר מכל זה לא יתגשם.
זו היכולת להעביר את המילים, את התפילות, למעשה.


ולך -
Wellcome back יקירי
שמחה שאתה כאן.
שמחה שדיברנו.
שמחה שאתה שם (פה). שאתה יכול.
שאתה לא מוותר. עליך. עלי.
מרגש אתה 😄



שנה טובה.

מוריס והיונים
עיבוד של כספי לסיפור מהמחזה "קריזה" עפ"י יהושוע סובול

אני, יש לי מכרה
קוראים אותה שרה
שרה היא אם למשפחה מרובת בעל והרבה ילדים
קטנים
היא רוחצת ת'ילדים שלה
היא מכבסת את הבגדים של הילדים שלה, של הבעל שלה
מה שהיא עושה כל היום זה
היא מכבסת, תולה.
מכבסת, תולה.
מכבסת, תולה.

יש לי גם חבר, קוראים אותו מוריס
יש לו אולי שתיים שלוש, ככה מאתיים חמישים יונים
יש לו גם שובך
מכבס, תולה.

הוא, הוא אוהב אותם את היונים שלו
הוא אוהב אותם כמו העיניים שלי
הוא אוהב אותם יותר מהאישה שלו את הילדים שלו
הוא גם אוהב קצת את שרה,
היא מכבסת תולה מכבסת תולה.
אבל הוא אוהב גם את היונים שלו
כמו, כמו, כמו העיניים שלו
בחיית העיניים שלי, שהוא אוהב את העיניים שלו
פחות מאת היונים שלה
שלו.

הם עפים וחוזרות,
הם עפים וחוזרות,
הם עפות וחוזרים.

היונים אתה, אתה רואה את הקשר שלו ליונה
הקשר הנפשי המשפחתי שלו יותר רעוע
מהקשר הנפשי המשפחתי שלו ליונה.
הבנת?

עכשיו.
יום אחד באו איזה חמישים ואחד יונים לכביסה
של שרה
רכבו על הכביסה שלה
היא כל היום מכבסת תולה מכבסת תולה
באו את היונים של מוריס
עומדים על הכביסה של שרה
ומ-ח-ר-ב-נ-י-ם על הכביסה.

שרה הלכה למוריס ואמרה למוריס
אתה חירבנת את היונים שלי, אני אחרבן לך את הנשמה!
שמע אותה מוריס ככה,
הלך בבית שלה, לקח הכביסה שלה, ושם אותה בבוץ.

שמעה שרה,
קראה את הדוד שלה שיש לו מפעל עם מאה חמישים פועל ופועלת
באו כולם, נתנו מכות למוריס.

הביא מוריס החברים שלו מאשדוד, מבאר שבע, מאשקלון
מקרית שמונה, מהקריה, משער ויקטור
וויקטור
לקחו קרשים, לקחו אבנים, לקחו בלוקים, לומים, ברזלים, גרזנים
והעיפו אחד על השני
והביאו את המשטרה
והביאו את המשמר האזרחי
והביאו את ה את ה... הג"א
והביאו כל מיני כוחות שאתה קורא אותם כוחות הבטחון
וכל מיני כוחות כאלה מאולתרים
והיה שם מלחמת עולם,
מלחמה ע-נ-ק-י-ת, ע-נ-ק-י-ת, ע-נ-ק-י-ת

אז
אני לא מבין
למה אומרים שהיונה
מביאה את השלום!



כאמור - מוקדש.
אוהבתותך.

או במילים אחרות - גועל נפש.

לשחרר מילים ומסרים בלי לחשוב מה חושב הצד שממול.
לירות לכל כיוון, גם אם חברים שלך עומדים שם.
לשתף פעולה עם רוע וגועל, במתכוון או מתוך פאסיביות.

פיכסה.
יותר מפיכסה.
זה פוגע.

לא פעם ראשונה שאני כותבת את זה,
אבל שוב, כמו בגלגל, אני שם עכשיו.




אני אוהבת אותך אישלי,
בלי קשר לכלום ולאף אחד.
רק תזכור וזהו.