קוגיטו ארגו סום

מוטב מאוחר מלעולם לא.

שמור בוורד.
הוא שמור גם על לוח ליבי.

כשאוכל, כשיגיע הזמן, אוציא אותו לאור.

מבטיחה.
לך.

בינתיים זה ככה
ככה זה בינתיים.



סומו.

כשאני מסתכלת על רשימת הקשר שלי,
לא, לא זו שבכלוב,
כוונתי לזו שבחיים,
אני מוצאת שם לא הרבה אנשים,
אבל מה שמאפיין אותם, זו השונות בינהם.
כמעט בלי תכונות משותפות.
וכולם אנשים שאני באמת אוהבת.


אני אוהבת אנשים תמימים.
זו סטיה ?




ועוד משהו. קטן.
להיות מאושר
זה
להיות מאושר.

אולי בנאלי, אבל מאזה נכון !

זה לך יקירי. שתדע 😄

הייקו ראשון
--------------------

כל כך יפה היא
הזונה שמביטה בי
מהמראה.




וקצר שני -

אתה יכול
לרחם עלי מאהבה
אבל אתה לא יכול
לאהוב אותי מרחמים.

אוהבתותך.

ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד, עד יום מותי.


בכלל -
משעשע לכתוב בהמשכים.

צריכה לשקול.



חשבתי שאיכשהו תגיע בכל זאת.
חשבתי שתצליח לשמוע, כמו בפעמים אחרות שזה קרה.
אבל הערב לא.
יש כל מיני שאני אומרת לעצמי -

אז הערב לא, לא נורא.
מותר גם לכעוס לפעמים, זה בריא.
באמת לא קרה כלום.
ממילא אני תיכף הולכת לישון.
לא צריך להפוך כל חצי מילה, שנאמרה או לא, לדרמה.
מחר בבוקר אני הורגת אותך.
מחר בבוקר נשכח מזה ממילא.


אז אני אומרת.
זה לא גורם לי להתגעגע פחות.

בנזונהמתוקשליאניבאמתמתגעגעת

E אומר/ת:
מעניין איזו ציפור זו ?

@hotmail.co.il אומר/ת:
אממממממ
@hotmail.co.il אומר/ת:
קטנה
@hotmail.co.il אומר/ת:
קפצנית
@hotmail.co.il אומר/ת:
רגישה מאד
@hotmail.co.il אומר/ת:
כמו יונק הדבש
@hotmail.co.il אומר/ת:
אבל הרבה הרבה יותר צבעונית
@hotmail.co.il אומר/ת:
ומה שהכי חשוב בה
@hotmail.co.il אומר/ת:
רק מי שמאוהב יכול לראות אותה

E אומר/ת:
גרררררררררררררררררררר

הוא התאהב בה. בניגוד לכל הגיון בסיסי, כנגד כל הסיכויים, הוא פשוט מצא את עצמו, אחרי זמן קצר מאד, מאוהב בה.
כל כולו.
לפני שפגש בה, הוא לא יכול היה לשער, שקיים דבר כזה. לא בעולם הזה ולא בשום עולם אחר.
היא היתה החייזרית שלו. יצור מושלם. אם הסיפור היה נכתב לפני חמישים שנה, הוא היה קורא לה פיה.
אבל העולם היום ציני מדי. ציני מכדי להבין. ציני מכדי לראות. ציני מכדי לקבל אותה ואותו.
כבר הרבה זמן ("הרבה" או "קצת" הם מושגים יחסיים כמובן, אבל הוא מדד את המושגים האלה רק ביחס לעצמו, לרגשותיו, מקסימם ביחס אליה), שהוא יודע, מרגיש, שבעצם אין לזה עתיד. אבל הוא מאוהב. ככה זה.
החיים הם לא בעיה במתמטיקה. טוב, הם מאד דומים לפעמים, אבל בחיים אי אפשר לפתור בעיות ע"י נוסחאות. בודאי לא כאלה, שנוצרו על ידי אנשים אחרים. כשהוא היה עוצר רגע לחשוב, בדרך כלל אחרי סרט שהריץ בראש בלי שום סיבה, הוא הבין שאין לזה פתרון. בטח לא כזה שיהיה "טוב". אבל כמו היחסיות בין הרבה לקצת, כך גם היחסיות בין טוב לרע. להיות איתה היה יותר טוב מבין כל האפשרויות האחרות. החיים כמו שהוא הכיר אותם, היו עכשיו ריקים, כשהיא לא היתה בסביבה.


לגבי כל אדם אחר, היא היתה כלבה.
לגביו היא היתה הכל. פשוט הכל.

אולי טיפה קשה להבין את זה, אבל הדרך לפתרון מצויה בחשיבה ללא שבלונות.
חידת הגיון. זהו.

:)

אם תאמר לי ללכת, אלך,
אם תאמר לא לחזור, לא אחזור.
אך דבר רק אחד אל תשאל
אל תאמר לי אותך לשכוח
כי את זאת אהובי לא אוכל
בשביל זה לא יהיה לי כח.


- מוקדש -

משתנים

אני (אתה, הוא, הם....)
הבית
הספר על המדף



בלתי משתנים

נאיביות
הפחד
החיוך

הבלוג שלי 😄