אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

קוגיטו ארגו סום

וגם קרדנדו וידס.

מי שירצה - יראה
מי שצריך - יודע


האורינטציה הבדסמ"ית:
קודים של מתחלפת. גם הרהורים.
לפני 16 שנים. 31 ביולי 2008 בשעה 8:33

וגם
ראי ראי שעל הקיר


שתלך הפומביות לעזזאל
באמת לא צריכה את זה....


את מה שבליבי, מי שצריך - יודע.
את מה שלומדת - אדמו"רי בוחן.


זהו.
חיוך רחברחב.





לפני 16 שנים. 29 ביולי 2008 בשעה 17:54

כוסומו

כן, אני לובשת תחתונים היום.
זה כואב, ראבאק !!!!

מסתבר שזונות פולניות דור שני (יעני במרוקאית תיקנית - זונה בת זונה)
לא פסו מן הארץ.


אוהבת,
וגם כואבת, לעזזאל.

רק מקוה (וכן גם יודעת), שלך כואב לא פחות.
גררררררררררררררררר






לפני 16 שנים. 28 ביולי 2008 בשעה 11:22

"רק שני דברים הם אינסופיים: היקום והטמטום האנושי, ואני עדיין לא בטוח בקשר ליקום."


זה באמת כואב להזכר ולהווכח בזה פעם אחר פעם אחר פעם.
בחוסר הגבולות של הטפשות, של צרות המוחין, של הטמטום ושל הרוע.

ולא, יקריי, זו אינה בכיינות. זה כעס, פרופר.
לא מתכוונת לירוק לבאר ממנה שתיתי ולא מתכוונת לשים עצמי במקומות נעלים.
רק מבטאה במקום הפרטי שלי את הכעס והכאב.

האיש שאליו אני מקולרת {והוא אלי לעיני המלעיזים},
האיש שהכרתי לפני כמה חודשים, והופתעתי לגלות מיהו, אחרי כל הזבל ששפכו באזני עליו,
האיש הזה, שאני, סוטה נתעבת ונאלחת שכמותי, העזתי לאהוב....

האיש הזה הורחק מכאן שוב.

וכמעט כולם יודעים שזו שטות.
וכמעט כולם שזו לא האמת.
וכמעט כולם, כולל אלה הניזונים ממנה, יודעים שזו רכילות ולא יותר.
ובכל זאת, פעם אחר פעם אחר פעם, זה קורה שוב.
כי כמעט זה לא מספיק. כי הוא העז לאמר את דעתו באזני האנשים הלא נכונים. כי יש לו פה גדול.


נחמד. מאד נחמד.
הכלוב הוא מקום מאד מאד נעים ומפרגן.




לחלק מהנפשות הפועלות.







אז אם ירחיקו אותי, ירחיקו אותי.
לפעמים אין מצב לשתוק. לפחות אצלי זה ככה.


תהנו לכם יקיריי....
כמו שטרחתי לציין אתמול - אצלי, הכל בסדר.







לפני 16 שנים. 27 ביולי 2008 בשעה 21:34

מה, אין דבר כזה ?
למה אף אחד לא מספר לי כלום ?
למה אני תמיד האחרונה שיודעת ?

נו, אוסטע שויין, סבתי היתה ממלמלת....
אולי היא בכל זאת צדקה....


לא, זה לא ברור.
ממש לא.


אבל זה גם לא התיימר להיות,
כך שאין בעיה.....


אצלי,
הכל בסדר 😄
(השורה האחרונה מוקדשת בכבוד רב לשונאיי)







לפני 16 שנים. 19 ביולי 2008 בשעה 20:51

זה רגע שאני מקדישה לך.
פשוט כי אין לי מילים.

דיברנו לא מעט בימים האחרונים, הוא ואני.
היום בילינו יחד (אם מישו עוד לא ראה, זונת צומי שאני).
ואת עולה בכל פעם מחדש בשיחות.
ואני יודעת, כמו יודעת, כמה הרבה זבל את מנקה אחרי.
כמה את אוכלת את הארוחות המסריחות שאני מבשלת.
ולא, אני לא מאשימה את עצמי.
וכן, אני יודעת שזו לגמרי בחירה חופשית שלך להיות שם עבורו.
אבל
אני גם יודעת שאת איתי בליבך כל הזמן, גם אם אני מבריזה....
ואני גם יודעת שאת עושה את זה מנדיבותך ומאהבת האדם שבך, ללא בקשת תמורה.
נתינת אמת.
אהבת חינם.

את מקסימה, אשה.
תודה לך.





לפני 16 שנים. 19 ביולי 2008 בשעה 14:16

כחול כחול כחול

וגם
אדום


ואפילו
צהוב





מסתבר, שהסשן הבא יהיה על


פוליקריל



עונג שבת



לפני 16 שנים. 19 ביולי 2008 בשעה 5:40

דע לך
שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד משלו.
דע לך
שכל עשב ועשב
יש לו שירה מיוחדת משלו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון של רועה
כמה יפה
כמה יפה ונאה
כששומעים השירה שלהם
טוב מאוד להתפלל בניהם
ובשמחה לעבוד את ה'
ומשירת העשבים
מתמלא הלב ומשתוקק
וכשהלב,
מן השירה מתמלא,
ומשתוקק אל ארץ ישראל
אור גדול
אזי נמשך ועולה
מקדושתה של הארץ עליו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של הלב



דע לך..............................







לפני 16 שנים. 18 ביולי 2008 בשעה 18:34

על ספסל אחד סל עם כל מיני....



כל מיני -
איש אחד שעושה לי חיוך. ענק.
ועוד כמה מצוות, לשבת וליום חולין.
סערות.

אשה אחת שעושה לי טוב לחשוב
מה היא עושה בשבילו. בשבילי.
אהבת חינם.

אנשים שעושים לי טוב. דואגים.
מחבקים ללא גבולות. גם נוזפים אם צריך.
חברים.

אנשים שעסוקים ברוע. רכילות.
קנאה וצרות עין.


כל מיני.
אהבה. אור. שמש וירח 😄
עצב. כעס. חפזון והצורך להאט. סבלנות.
תשוקה. צרכים. פנטזיות.


ואתה.



שבת שלום
-------{--------{--------------@















לפני 16 שנים. 17 ביולי 2008 בשעה 6:28

פשוט
אבל
כואב




רוצה לכתוב
גרררררררררררררררררררררררר
אבל
זה לא נחשב כתיבה תמה,
אז עדין מתלבטת.


}{







לפני 16 שנים. 12 ביולי 2008 בשעה 13:01

וחשוב לי לאמר -

אני
אוהבת
אותך



עכשיו כבר מותר
להתרגש.




לא, זה לא אומר כלום.
ובכל זאת -
זה אומר הכל.