לפני 16 שנים. 26 ביוני 2008 בשעה 9:47
המון דברים.
כן, אתה המוזה
אבל,
אני כותכת בעצמי, לעצמי.
אולי אתה קורא, אולי אתה מקשיב,
אבל לאור התגובות שלך, לגבי, זה ממש לא משנה.
זה היה מקסים. באמת.
הקסמת אותי.
לדעתי, גם את עצמך. לפחות ברגעים מסויימים.
לא יכולה לאמר, שלא חוויתי סערות.
אבל איתך, זה היה הכי עמוק ביחס לזמן.
חמישה עשר ימים.
טלטלות.
תלתלים גם 😄
ואז
גיליתי את האמת שמעבר.
את הלחישות מאחורי גבי, שהפכו למה שאני רואה כאמת.
נכון,
האמת, כמו היופי, היא תמיד יחסית. לעיני הבוחן בלבד.
אבל, יש דברים שהם יותר עובדות מוצקות מפרשנות.
היו ביננו סיכומים.
כשאני לא עמדתי בחלק שלי, תיקשרתי את זה באופן ברור, מולך.
כשאתה פעלת בניגוד לסיכומים, לקח לי זמן להבין שזה מה שקרה.
לא באת מולי.
ולא, אני לא חושבת שאתה שקרן.
אתה סוגשל זייפן.
ויש הבדל.
היה רגע מסויים אחד, ששבר אותי.
כשראיתי איך אתה לועג לי.
אולי לא התכוונת. אפשר בודאי לפרש את הדברים ביותר מדרך אחת.
אבל הפרשנות של לעג שלך, אינה מצוצה מהאצבע. היא מתבקשת.
זה היה הקש.
אז, חבר, מבחינתי תמיד תשאר חבר.
לא רוצה למחוק את מה שהיה.
זה באמת היה מקסים.
אבל, גם לא רוצה להשאר כבולה לזה.
מעריכה, על פי דבריך, שאתה מרגיש אותו דבר.
הדרכים כולן פתוחות.
גם אלה שלא נלך בהן יחד 😄
הפינה המסויימת שלך בלבי, תשאר תמיד שלך.
יותר מזה, לא.
ואתה שם ?
אתה פשוט יודע. אין מה להוסיף.
טמונה באהבה
}{
