אני אוהב לצלם. הצילומים, ב DSLR מקצועית לעילא, מקפיאים עבורי את הרגע.
בדרך כלל הדוגמניות שאני מצלם הן נשלטות שלי. כשהן נינוחות בסשן, הדבר ניכר בצילומים. ההתמסרות שלהן אלי ולעדשה זהות.
אני מניח להן לפרסם את התמונות. את המקור אני שומר אצלי, בתיקיה מוגנת מעין רואה. מידי פעם מציץ ונזכר ברגעי התשוקה.
הפעם זה היה שונה. נשלטת – אבל לא שלי. מפגש ראשון. האמירה שלה שהיא לא אוהבת שמצלמים אותה.
מפתיע שלאור הנסיבות היא מזמינה אליה.
צהרי היום. דירה עם אופי בשכונה עם אופי. אשה נרגשת עד קוצר נשימה.
קפה ושיחה קצרה, להרגעת הרוחות. מדגישה בפני כמה היא מרגישה לא נוח כשאחר מצלם אותה. אתגר.
כמה צילומי חימום, בלבוש מלא.
עוברים לתלבושות אווירתיות. לאט לאט הלבוש נושר ועוברים לעירום מרומז ואז לעירום פחות מרומז.
לאט לאט היא נרגעת ואנחנו עוברים לצילומים יותר בדסמיים. קשירה סביב החזה הזקור שלה, שאת פטמותיו מעטרים עגילי פירסינג. קשירה למוט וילון כשידיה באוויר, מריונטה בשר ודם.
BDSM? נשאר רק קצת בונדג', במסגרת שקבענו לנו.
פתאום שוב קוצר נשימה. משהו רע עובר עליה.
אני שואל. והיא עונה שהגיעה לרוויה. מתחה את גבולותיה לקצה, עם זר כמעט מוחלט, בעירומה מול לבושי, בהיענות לפוזיציות שאני מבקש.
מתיר אותה. מניח לה להתלבש בשתיקה. להתכנס חזרה.
מראה לה את התמונות על מסך המצלמה. חלקן טובות יותר.
קפה שני. מראה לי תמונות נעורים שלה. ותמונות אחרות. פוטוגנית אז והיום.
היא לסיגריה שאחרי ואני להמשך יום עבודה.
רוב התמונות לא יראו אור יום, אבל זו שהיא פרסמה מחייכת אותי.
