סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

היה או לא היה?

קרותיו של סאדיסט ישראלי, שם ופה. בעיקר שם.
לפני חודש. 28 ביוני 2020, 20:06

תיאמתן את צבעי הלנז'רי שלכן. האחת בשחור, השניה באדום.

קופצניות מול המצלמה, פוזות של לפני סשן. 

לק אדום משלים את המראה השחור. לק כהה משלים את המראה האדום.

קצרים חיי הלנז'רי כפריחת הדובדבן וכמוה, גם הם נושרים אל הרצפה.

שיער בלונדיני ושיער ברונטי. ראשים משתלבים בחיוך למגע אירוטי. שפתיים רכות פוגשות אלו את אלו ואז נקרעות זו מזו כדי למלא יעוד אחר, פורנוגרפי במידה שלא תתואר.

עם מבזק התמונות יוצאות חדות, חושפניות. בלי- האור שנכנס מהחלון האטום למחצה מרכך, מטשטש, מאפיל. יפייפיות כך- וגם כך.

רכות ולחות, בדיסוננס כל כך גדול לנשים העוצמתיות שאתן ביום יום.

מתמסרות. הלובן שלכן על עורי הכהה.

הקולות מתמזגים בצבעים. קולות תשוקה וכאב והנאה. 

הצלפות וצביטות ודקירות מצטרפות הן לצבעים והן לקולות.

עוצם עיניים ומתמכר לתחושה הנעימה שאתן משדרות. פוקח. אתן שם, כורעות, ממתינות. 

ואחרי המילוי והריקון אנחנו שרועים בערבוביית צבעים על הסדין הלבן. שותקים לרגע. נושמים עמוק. מחייכים.

 

תודה, נהדרות.

לפני חודשיים. 24 במאי 2020, 11:32

למה עכשיו?

כי שש שנים נותנות פרספקטיבה.

 

שעת לילה מאוחרת. אני "חונה" בצ'ט מסויים, בניק מסויים. לא פונה. למוד אכזבות משיחות ריקות עם נשים לא מתאימות (במקרה הטוב) או הומואים מתחזים. פעם אולי יכתב על כך ספר שיכנס מייד לפנתאון ספרי הפסיכיאטריה.

הבלחה של ניק אדום. שיחה פרטית.

"אתה באמת מאמין בשטויות האלה?".

יופי של משפט פתיחה מול שולט עייף (פיזית, אחרי יום עבודה מאומץ, נפשית, אחרי יותר משנתיים של חיפושים עקרים שהניבו בעיקר פגישות חד עד תלת פעמיות ומפחי נפש).

מגייס את שאריות הסבלנות שלי. בטוח שאחרי כמה משפטים גם היא תעלם.

אחרי שעה של שיחה זורמת, ניצת זיק של תקווה. עכשיו נראה אם זה משהו אמיתי.

"אני עייף. זה הסקייפ שלי. נדבר שם מחר".

מבחן הסקייפ. כה רבות נעלמו מייד כשעלה והתבקש.

לפני כיבוי מחשב אני פותח סקייפ. בקשת קשר ממך. מחייך. הולך לישון.

שיחת סקייפ ראשונה. מייד מבקשת מצלמה. וואו. זה חדש.

אני מתלהב ממה שאני רואה מולי. את קצת פחות... (אחר כך תגידי שאני פשוט לא פוטוגני. נניח.)

 

כמה חודשים של שיחות סקייפ. את חשדנית. לא מאמינה שאשה אסרטיבית תכנע כך.

כמו חרש ברזל שמחמם את החומר ואז מעצב אותו כרצונו, בסבלנות ובנחישות, אני מתמסר לשיחות שלנו. מסביר. מתאר. משלהב.

לאט לאט את נפתחת אלי. חומות של חשדנות וחוסר אמון נופלות.

 

פגישה ראשונה. קבענו בבית קפה- ומייד כשנפגשנו בפתחו הסכמנו שעדיף מקום אינטימי יותר. נסענו למה שהפך די מהר ל"חורשה שלנו".

 

סשן ראשון. את מתמכרת לתחושות. לכאב. להנאה. הפה זועק את הכאב והגוף נדחק אלי לעוד.

 

חודש אחרי חודש אנחנו לומדים זה את זו. לא רק פיזית.

מגלים רובד אחר רובד. מעמיקים בבדס"מ שלנו.

משלימים עם נתקים כפויים (מי אמר מילואים/ חו"ל/ קורונה ולא קיבל?) ואילוצים כאלה ואחרים- גם סוג של בגרות נפשית שמכירה בחיים החוץ- בדס"מיים שיש לכל אחד מאיתנו. נוכחים זה בחיי זו, זו בחיי זה, גם כשהנוכחות איננה פיזית. את הופכת לאשת סודי. יודעת עלי דברים שגם "החוקית" שלי לא יודעת (ואין הרבה כאלה). ואני איש אמונך. מייעץ. מכווין. תומך כשצריך.

הצילומים עוזרים להזכר. שלב אחר שלב. כשאני מביט בהם אני רואה לא רק את שערך שהתארך לו, לא רק את השינויים הפיזיים- אלא גם את התפתחות הסשנים שלנו. את התפתחות הקשר המיוחד שלנו.

 

שש שנים.

קשה לתאר איך הן היו נראות בלעדייך.

בלתי אפשרי לדמיין את השנים הבאות בלעדייך.

לפני 6 חודשים. 2 בפבר׳ 2020, 20:46

אני מגיע רעב. מאוד.

מסתערים זה על זו.

מניף אותה אל השולחן. קורע את הבגדים. קושר. מצליף. מכאיב.

נר, גלגל כאב, שוט. חבל סביב צווארה.

ויברטור אימתני שמאלץ אורגזמות בין לבין.

ראשה מוטה לאחור, מעבר למפתן השולחן. זקור ומגורה אני נועץ את אברי לפיה. לגרונה.

חונק וממשיך לגרות את דגדגנה עם הויברטור- ואז רוכן וממשיך עם לשוני.

יוצא מפיה. היא משתנקת.

סובב את השולחן.

מתיר מה שצריך- ומושך אותה אלי. רגליה על כתפי ואני ננעץ לתוכה. כמה תנועות- ויוצא, ליללת אכזבה קצרה שלה, שהופכת ליבבת כאב פראית כשאני חודר לחור התחת שלה בתנועה ארוכה. לא נותן לה לברוח.

ידי סביב צווארה. חונק.

נע קדימה. אחורה.

שם את הויברטור בידה ומכווין אותו לדגדגנה.

היא מעורפלת. בקושי נושמת. מביטה בי מתוך ענן של עונג וכאב. תשוקה מזוככת.

ואנחנו גומרים. יחד.

כשאני מרים אותה מהשולחן למיטה היא כושלת. ראשה סחרחר וחיוך ענקי על פניה.

לא יכולים אחרת. בלי הפראות הזו. בלי התשוקה החייתית.

לפני 8 חודשים. 6 בדצמ׳ 2019, 10:26

על שולחן אחד כבר נכתב מספיק. https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=941190&blog_id=82479

אחרי שהשבענו את הרעב והיצר, עד אפיסת כוחות, אנחנו רובצים חבוקים.

עור נוגע בעור. הבל הנשימה שלה בחזי, שלי על קודקודה.

רגיעה.

ואז היא מזנקת מהמיטה למטבחון הקטן ומוציאה משקית גדולה קופסאות, מתעסקת בהן ובמיקרוגל ואחרי כמה דקות מזמינה אותי לשבת מול שולחן המטבחון הערוך בכל טוב.

יושבים עירומים זה מול זו, ואוכלים בתאבון (טוב, אני אוכל. היא מנקרת זעיר פה, זעיר שם. לא סתם היא כזו כוסית). טעים לי. נעים לי.

מדברים בנחת, ברוגע, כאילו לא פירקתי אותה לגורמים חצי שעה קודם.

העירום נינוח לנו. כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם, לאכול צהרים כשלגופינו רק נוזלי הגוף שלנו.

הבעת הפנים שלה מחייכת אותי. היא רגועה ומסופקת פעמיים- מהסשן הסוער ומההנאה שלי, ההתענגות על מטעמיה.

קצת אחרי, אנחנו נכנסים למיטה הזוגית לסיבוב אחרון שמטיס את שנינו. מסתבר שגם עם בטן מלאה אפשר לעוף...

שולחן ערכתי, שפחה כרכתי,

אכלתי, על הטוב בירכתי.

שלא יגמר.

לפני 8 חודשים. 8 בנוב׳ 2019, 13:28

שנים אני מפנטז לראות אותך שולטת. 

יודע שבתוך הרכות המתמסרת שלך, בכניעה שלך אלי, מסתתרת אשת ברזל. יד פלדה בכסיית קטיפה.

בשיתופים שלנו זה - ובטח בסשנים הזוגיים- זה כמעט ולא בא לכדי ביטוי. הדומיננטיות שלי, ההובלה, לא נתנו לפן הזה לצאת החוצה.

והנה, הזדמנות פז שקיבלה רוח גבית מחוסר הזמינות שלי. אתן מתחברות ומדברות ומתקשקשות לכן בהאנגסאאוט ואני צופה בהתכתבות בלילות, נוכח- נפקד שכמוני, כמעט ולא כותב.

קובעות סשן. הבוקר שלי עמוס בביקורת מפעל ואחריה אני דוהר דרומה, יודע שכבר שעתיים ויותר את מכינה אותה. מסוקרן מקצות בהונותי לשורשי שערי לראות איך זה כשאת מובילה, לבד.

כשאני מגיע, היא על הרצפה. חצי מותשת. ניכר שהיה פה אקשן.

לא מספיק להניח את התיק שלי ואת עלי, מחבקת, מנשקת. ההתלהבות ניכרת בכל נים ותג בך. 

מדווחת לי בחיוך את מעללייך.

אני סוטר לך, לאיפוס. ומנשק.

שולף מצלמה.

הפעם, מניח לך להמשיך את ההובלה.

לא מפסיק לצלם. נפעם ממה שאני רואה.

"גידלתי מפלצת..." אני ממלמל לעצמי. רואה את השליטה שלי- דרכך.

את עוטפת אותה בקושי וברוך. מזחילה ומכאיבה, מלטפת וקשובה.

משעינה אותה על הספה הרחבה. אני ניגש ונוגע בך. כמו שאני יודע. כמו שאני רוצה. כמו שאני רגיל.

את גומרת כשאת רכונה מעליה והיא שקטה מאוד.

ואני מצליף בה קצת, אבל באופן שישאיר סימנים כחולים למזכרת. ושוב את מטפלת בה. מגמירה אותה.

ואני בכן. מגלה שגם היא נושכת. (אזהרת מסע- מי שתוקע את הזין לפה של כלבה, שלא יתפלא על הנשיכה).

והזמן טס לנו.

נעים.

ונוחתים.

שיחה של אחרי. 

חיוכים.

נראה שכולנו נהנינו מהגשמת הפנטזיות המשותפת הזו. מהראשוניות המוצלחת. מהחיבור.

 

יש לי נשלטת מופלאה. ובכך אסיים את הפוסט הזה.

לפני 11 חודשים. 14 באוג׳ 2019, 9:47

מפה לשם אנחנו יותר מחמש שנים יחד. יחד בדס"מי. יחד שקוסם לאחדים, מציק לאחרים.

יחד שידע עליות וגם מורדות (לא רבים). יחד ששורד נתקים ארוכים (פיזיים. כי פרט לכמה מדבריות בעולם אפשר לתקשר מכל מקום).

יחד של הערכה הדדית, של תשוקה מתמשכת, של חידוש מתמיד.

יחד שלא נותן לאחרים להכנס ולחרב אותו.

היא לידי בשעות טובות (טפו טפו טפו) ובשעות אפלות יותר. לא רק נשלטת לתענוגות הגוף, אלא אשת סוד תומכת לנפש.

יודעת להסיח את הדעת כשצריך, לתת עצה טובה על ענייני דיומא, להפיס את דעתי ולהעניק לי רגעים של שלווה, רגעי בועה שבהם שום דבר חוץ משנינו לא קיים בעולם.

חמש שנים שבהן למדנו זה את זו. יודעים כל קימור וקמט, כל הבעה ומבט. חמש שנים שבהן למדנו להשלים זה את המשפט של זו.

חמש שנים שבהן מ"ספק ונילית" סקרנית, הפכה לנשלטת חובבת כאב, עשויה למידותי הסדיסטיות.

חמש שנים שגם אני השתניתי בהן. עם סאדיזם יותר מתון, איטי.

לפני 2000 ומשהו שנים בטח הייתי לוקח אותה מחר לאיזה כרם, כובל לגפן מלבלבת בפישוק רחב ומצליף בה עם זמורה גמישה עד שהיתה צורחת לאלוהי העברים שיציל לה את התחת.

היום אני מסתפק בפוסט הקצר הזה ובמחשבות על הסשן המענג הבא ועל עוד הרבה זמן איכות שאני מאחל לעצמי- איתה.

לפני שנה. 17 ביולי 2019, 23:26

בין הטיסות מצאנו זמן גם לנחות זה על זו. 

שנינו מגיעים לסשן מתוך שגעת קיץ ששום קייטנה לא תפתור. 

היא מודאגת מהעומסים שלי. מחוסר הזמינות הכרוני. מהעייפות המצטברת.

הרשעות שלי מתפרצת ונפרקת על ישבנה המזמין ברצף הצלפות. קשירה הדוקה והתעללות עם מצבטיים בשפתות הערווה שלה, שמחלצות ממנה תלונות נמרצות.

אני מדליק את הנר וטיפת שעווה חמה נושרת לי על האצבע. מקלל חרישית והיא? נחנקת מצחוק. ישר נזכרת באהיל שנתקע לי בראש, במחט שדקרה אותי אי אז, בפיקשושים שקורים מידי פעם וגורמים לי לכאוב, רגעית.

"מה את צוחקת, מרשעת?"

"למדתי מהטוב ביותר!" היא מכריזה מייד. טוב שהיא אוהבת סטירות. 

הנייד, על רטט, מזמזם כמו מטורף.

אין מנוחה לרשעים. 

כל המשרד ואשתו מחפשים אותי. שיחכו קצת.

מתעלל בה עוד קצת. 

מצלם. המון.

מתפרקים. גמירה ראשונה שלי היום. מתרפקים זה על זו. מסניפים. פתאום הכל רך.

מוצצת אותי.

"תצליף בי. אתה צריך להיות רשע כדי שיעמוד לך שוב".

מצליף. רשע. שוב.

קצר מידי, אבל הראש כבר בטרדות היום. עשרות מיילים. שיחות שלא נענו. פגישות צפויות אל תוך הלילה. געגוע ארוך ומתמשך. כבר.

היה חם. ועכשיו נשבר השרב. מחר ניזכר ונחייך.

 

לפני שנה. 18 ביוני 2019, 21:58

 

מאחר ומדיניות האתר שוללת שיימינג עם ציון ניקים ואמצעי זיהוי, השמטתי את אלו מיבול הפנינים שדליתי מהתיבה של סי.

אחרי שתהנו גם אתם מהטמטום הניגר של "שולטים" בעיני עצמם, נסו לענות על השאלה המופיעה בסוף:

 

מטומטם #1: "הי כלבה אם את מחפשת אדון רציני וחזק תתקשרי או תשלחי הודעה {מס נייד #########}"

מטומטם #2: "שפחה למה אין את התמונות שלך בבלוג?"

מטומטם # 3: "היי, עיינתי בכרטיסך ודי מצאת חן בעיניי ולאופי החיפוש שלי !
מה גם ולא פחות חשוב, את נראית טוב מאוד ולטעמי !!
אם בא לך לקחת ת'עניינים לכיוון חיובי . . אשמח לשמוע ממך . . 
צרפי מייל ואשלח תמונות"

 

מטומטם #4 :"חמדתי היקרה,
אני עושה את צעדיי הראשונים באתר 
ההנחה הבסיסית שלי שכולם מחפשים . . וע"כ פניתי אלייך.,

 

מטומטם # 5: "נעים להכיר, איך עובר עליך הלילה?
אני XXXX, קודם כל אשמח להכיר אותך גם בלי קשר למה ששאלתי בכותרת... :)
אני אוהב להרגיש, לתקשר בכנות, מתחבר ליצירתיות ושליטה ממקום נוכח וקשוב.

ואם זה בסדר, רציתי גם לשאול אם מסקרן אותך לראות גבר עם גבר? 
באופן טבעי אני נמשך לנשים אבל לפעמים גם מרגש אותי מאוד לתת לאשה לראות אותי עם גבר כשאני במקום חשוף, מתרגש, פגיע, נחדר, מתענג...
ואם תרצי, אשמח (אחרי שנדבר ונכיר) להראות לך אותי במקום הפתוח הזה במצלמה או במציאות (לבד או עם גבר נוסף).

ושוב, אשמח לדבר על הכל ולהכיר גם בלי קשר. אני מתחבר להרבה צדדים, הכל תלוי בחיבור ובכימיה.
סליחה מראש על הישירות שלי אם היא מוגזמת, רציתי לבטא את הכנות שלי מהתחלה, אם תרצי אשלח תמונה :) מה דעתך?
שיהיה לנו לילה נעים בינתיים"

 

ומסתבר שהטמטום חוצה מגדרים:

מטומטמת A :"זוג מעוניין בשפחה אני מלכה ובעלי עם זין ענקי"

 

מטומטמתB : "היי, את עם גבר?"

 

ולשאלה המובטחת : לדעתכם, האם הנ"ל נולדו מטומטמים (להלן: "טמטום גנטי"), או שהאחות הפילה אותם על הראש בחדר התינוקות ("טמטום נרכש")?

לפני שנה. 15 ביוני 2019, 10:10

שבועות מוטרפים של תחילת הקיץ.

נערכים לשגרת חום וחופשות עובדים, מנסים לתמרן בין המחוייבויות שלנו לאחרים, למחוייבות זה לזו.

קובעים לנו פגישת בוקר. בהסח דעת אני לא נועל את השעתיים שלפני ביומן, והופ- אחד היעילים שלי משחיל לי פגישה מוקדמת, קצת אחרי קריאת התרנגול.

יוצא מהפגישה הזו ונוסע. פקקים. במקום שאתם רואים פקקים, אני רואה איחור. סעממו.

מילא, בצפון קוריאה אין פקקים אבל כנראה גם אין אפשרות להבריז מעבודה באמצע היום.

בחדר שלנו אנחנו נרגעים מעשרים דקות עיכוב.

הסערה מיידית וצפויה.

מכאיב לה כמו ששנינו אוהבים. קשוח ותובעני אל מול ההתמסרות שלה.

מגמיר אותה באצבעותי. יש לה נטיה לנסות ולברוח לקראת הגמירה. למשוך את הרגע. לפותה בידי ואחוזה היטב, אני מונע ממנה את הבריחה הזו ואז קושר אותה היטב למיטה, מפושקת ומתוחה.

 אנושי. גבה למיטה, חוריה גלויים ומזמינים.X

 מצליף בה עם שוט הזנבות. עם הפלוגר. שדיים, כוס, ירכיים. מנת כאב שמרטיבה אותה.

דוחף לפיה את הפלאג. היא יודעת שזה הסיכוך היחיד שיהיה ומציפה אותו ברוק.

נאנחת כשאני מרים עם יד אחת את האגן שלה ומחדיר בתנועה החלטית את הפלאג לישבנה.

מגרה אותי בהבעות הפנים שלה. השילוב הזה של כאב וחרמנות מטריף. את שנינו.

ממשיך להכאיב. צובט ומצליף וסוחט ממנה עוד אורגזמה.

מתיר. מעמיד אותה על שש וחודר לתוכה. עמוק וחזק. היא מייבבת ונאנחת וגומרת שוב. ואחרי דקות ספורות- גם אני.

יוצא ממנה ומצליף בה, להפתעתה, שוב.

"מה קרה? בדרך כלל אתה קצת פחות מרושע אחרי שאתה גומר?!". סטירה נועלת את נושא הדיון הזה.

מותשים. שרועים על הסדינים המקומטים. אחוזים וחבוקים.

הראש הגדול עייף. טרוד. יודע שהפרומו של ישיבת הבוקר ממשיך לעבודה אל תוך הלילה.

את הראש הקטן, בערך מטר דרומה, ששום דבר לא מעניין.

הוא מתעורר שוב. עיניה נדלקות והיא יורדת ללקק אותו. מעכשיו הוא נותן את הטון. מכתיב עוד ועוד חדירות. שעה שבה הוא (ובעליו) מתענגים על כניסה לכל החורים הזמינים. בסוף, מובס ומבועס מחוסר יכולת להזדקר שוב, עם מלאי תחמושת אשכים גמור- הוא נכנע.

מתקלחים. אין אפילו זמן לקפה ואת המאפה אני מכרסם בדרך חזרה למשרד.

הראש העליון שוב בשליטה מלאה. כמעט.

רגעים קטנים מהסשן מבליחים כל כמה דקות. מחייכים אותי בשקט. מעניקים לי אורך רוח וסבלנות לשגרה.

לפני שנה. 22 בפבר׳ 2019, 16:07

מעשה שהיה- כך היה.

אחד , לא נכתוב כאן במה אמא שלו עוסקת, פנה לנשלטת שלי, C4, ושטח בפניה טענה מעניינת:

"לשולט שלך יש הרמון. דיברתי עם כמה נשלטות בכלוב והן טוענות שהוא צד אותן בצ'ט, הביא אותן לכלוב, נפגש איתן וסישן אותן בלי ידיעתך".

ראשית- תודה על המחמאה. לא ידעתי שאני כזה להיט, בעל הרמונות ורועה זונות.

שנית- מעניין אותי לדעת מיהן הנפשות האומללות הללו, שכמו מריה "הבתולה הקדושה" שכבו עם איזה ארחי-פרחי וחושבות שזכו לביקור מאלוהים?

אם יש מישהי שבארבע וחצי השנים האחרונות קיבלה ממני הזמנה לסשן זוגי או חוותה סשן ממני בלי נוכחות סי- אני מבקש שתיצור עם סי קשר ותוכיח לה את זה. 

{ואם יש מישהי שלא קיבלה הזמנה, נראית טוב (מאוד) ורוצה להצטרף לסשן- שגם תיצור קשר עם סי.}