שנה בדיוק מהסשן האחרון.
שנה של התמודדויות כמעט בכל מישור אפשרי.
11 חודשים של פרידה.
9 חודשים מאז שאיזו נשמה טובה התחילה לשלוח לי פוסטים נבחרים למייל, כדי שאראה איך היא המשיכה הלאה ואקנא. המון עבודה שהושקעה רק כדי לגלות שפירגנתי ושמחתי, שמחה מהולה בדוק של עצבות, בידיעה שמישהו שומר עליה.
שלושה חודשים מאז שחזרתי לקרוא בכלוב. ולצ'טט. חודשים של חיפוש אחרי מישהי שתיכנס לחוטיני הקטנטן ותעלה בי את הלהט הנושן.
עשרות שיחות עם נשלטות. רובן לא צלחו את שורות הפתיחה. חלקן החזיקו אותי סקרן כמה ימים. פגישה לצורך צילום עם אחרת עוררה זכרונות על צילומים אחרים.
אחת, חמודה להפליא,שאיתה אני תמיד שמח לדבר, על תקן של פסיכולוגית עם עצות נבונות ותובנות חכמות, ניבאה שנחזור.
ואז הבלחת לפתע שוב. דיברנו. גלדים קולפו ודיממו. וההבנה חילחלה - לא יכולים לחוד. ושוב הציף הכל, ושוב הסעיר.
אנחנו באותו מקום, אבל אחרת. שוב יחד.
טוב לי ומוזר לי שוב איתך להיות.
