קור כלבים. גשם זלעפות שמאלץ אותי לרוץ למחסה החמים של הצימר ואליה.
סלון מרווח, נקי, מזמין.
כאילו לא עברה שנה של תהפוכות ופרידה. נצמדים ללפיתה ארוכה, נשיקה עמוקה וצביטה כואבת שסוחטת ממנה אנחת כאב.
"כבר מתלוננת?" אני מחייך.
מהנהנת.
מצמיד אותה לקיר, עם הידיים שלובות מאחורי העורף וגבה אלי. חובט בכף ידי בישבנה.
היא מכילה את הספאנק הראשון, בשני גונחת ובשלישי מנסה להתחמק.
"סף כאב- אפס!" אני קובע. והיא שוב מהנהנת.
ידי בין רגליה. היא עוצרת נשימה ומקטרת על היד הקפואה שלי. לי אין שום טענה על החום והרטיבות שאצבעותי פוגשות.
הופך אותה אלי.
קורע ממנה את השמלה במשיכה אחת ארוכה. מסובב שוב.
מצליף בה עם שוט הזנבות, שפעם בקושי דגדג אותה. היא כואבת בשבילי. מכילה אותי באנחות חנוקות.
הצבע האדום מגרה אותי יותר.
גורר אותה בשערות לחדר המיטות. זורק על המיטה ומצליף שוב. מרים אותה. מושך ממנה את החזיה. קושר חזיית חבל במהודק. מושיב ושולף את אברי הזקור מול פניה. היא עטה עליו ותוך שניות משתנקת, כשאני נועץ אותו עמוך ללוע שלה ומחזיק את ראשה, לא מאפשר לה לברוח עד שהיא משתוללת ונושכת מעט, נשיכה שמהווה עילה לסטירה טובה.
פוער אותה באצבעותי. מכין. מגרה את הדגדגן שלה ומסרב לאשר לה גמירה. עד שאני מרשה לה והיא מתפוצצת על כף ידי.
שעה וחצי של סקס אגרסיבי, מתובל בהצלפות וסטירות, משיכות שיער. כל החורים שלה נפתחים אלי.
אני לוחש לה באוזן פנטזיה שיפיפיה אחרת שיתפה איתי, פנטזיה שמערבת את שלושתנו- והיא גומרת בעוצמה.
מתפרקדים. חבוקים. היא מעסה אותי ושוב, איכשהו, אני בתוכה...
אחרי שעה וחצי הזין מחליט שהוא הייטקיסט ושובת במחאה על רפורמת הבדס"מ הזו. זמן מקלחת וארוחה.
השעות שלנו יחד מילאו את כל החושים. מחייכות אותנו לשארית היום.
בבוקר היא מספרת לי כמה הכל כואב לה ואיזה אושר זה.
ולי לא נותר אלא להסכים.
