על מוסר ומעבר

באוטו בצבע אדום הגעת לפגישה, על ציפורנייך לק אדום בוהק וחתיכת גישה,

אל מול חיזורי אחרייך נשארת אדישה, תלית שלט אדום מול עיני, שלט אין כניסה.

למרות נורות אזהרה אדומות שהבהבו לצידך, עם זר אדום של ורדים אפשרת לי כניסה לאודם ליבך,

בלבן של עינייך הבטתי, נושק על לחייך, את לובן עורך דמיינתי מחליף גוון לאדום כשאני בתוכך.

בשפתון אדום נשקת בי את שמך, בבגדים תחתונים אדומים הראית לי למה ואיך,

אז יצא כלפיי ממך, אדום של תשוקה, אדום אלוהי, אדום של אישה.

וביום אדום אחד, ביום צערך, נעל עקב אדומה השלכת לעברי בכל כוחך, כשעזבתי בזעם את ביתך,

בסומק אדום וטבעי בבכייך, התחננת, צעקת לעברי שלא אלך.

וכשאגו נפוח של גבר עלה בקירבי, התעלת מעליי ובשירבוט של לב אדום המסת את ליבי,

הראית לי את הדרך, הלכת איתי ודלת ביתך האדומה הייתה לדלת ביתי.

באדום של דם נשאתי אותך ממיטת מיתתך, בנוזלים אדומים נאבקתי לאחוז במפרק של ידך.

ואדום נורא אז אחז בי, אדום של כאב, במגן דוד אדום נפרדת ממני, נותרתי אדום ודואב.

בשקט, באבל, עליתי אט לבקרך, ביום של אפור, לבוש בשחור, מניח ורד אחד אדום על קברך.