על מוסר ומעבר

כל הדרכים חסומות אלייך, קול הפחדים זעק ממך,

את כל מילותיי השלכת מעלייך, אל קול אהבתי נאטם ליבך.

היה שידעתי את הדרך אלייך, ולא ידעתי דבר אבדה לי דרכך,

אבדה לי דרכי בלכתי אחרייך, דרכינו אבדו ביקשת שאלך.

מבלי שידעת, אהבתי אותך כל חיי כל חייך, ברכתי אותך, על מה עוד אברך,

גלגולים שעברנו יחד באלפי שנותייך, ושוב נפגשים רק בשנתך.

את ליבי הוצאתי ערום בפנייך, ואת רק חייכת על מה יש לחייך,

במפית של נייר הקרבתי אותו לדמייך, ולקחת אותו שאבת לדמך.

ניחמתי אותך כשזלגו דמעותייך, היה לי חשוב לשמור על כבודך,

כבודי נרמס זה נראה בעינייך, אפילו רמזת לי על כך בעצמך.

ואהבתי אותך כשירדת מנכסייך, כן, אוהב אותך גם בעוניך,

את כל מלכותי חלקתי עם כל מלכויותייך, ובעוניי זה לא הספיק גורשתי מביתך.

גם כשעצבות לבשו שפתותייך, הרמתי אותך גם אם לא ידעתי איך,

את מלאכי ציוויתי שישמרו רק עלייך, הם מנסים, מבטיח, גם אם לא ממש הולך.

שניצבת מולי במיטב בגדייך, מתאמצת למצוא חן אל מולך,

חשקתי בך דווקא כשבכית על חייך, מבלי לפחד, רואה את יופייך.

צופה מרחוק בחלומותייך, תוהה מתי תעוררי מחלומך,

חולם בעצמי על חיי בחייך, על משפחה של שנינו, משפחתך.

תמיד האמנתי ביכולותייך, לקום מעפר לעבר ההמשך,

אך לא אסבול לראות את אפרייך, נפשי קשורה בנפשך.

אנקום בעצמי את כל צערייך, לא אתן ליפול לשערה מראשך,

אלך תמיד בעקבות צעדייך, ואל תעבירי עליי חמתך.

עכשיו זמן להיפרד מכל בעלייך, כל אלו שתפסו בעלות על גופך,

ותדעי שדמי זורם בעורקייך, ובעוד גלגול אהיה לך אור מעורך.

יודע שלא קוראת את כתביי שהרי הם לא כתבייך, אך יודע שאת מרגישה בתוכך,

בתוכך לוחשת את תפילת מילותייך, שהן מילותיי והן תפילתך.