סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

נאיה.. מחשבות מהכלביה

רק כאן כנראה יבינו.. או שלא
לפני 3 שבועות. 25 באוקטובר 2024 בשעה 11:22

נראה אם תצליחו לזהות אותי בקהל....

תבואו

סוטים

אפלים

ויפיםםםם

https://www.zappa-club.co.il/event/%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%99%D7%9C-%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%95%D7%94-%D7%9C%D7%93%D7%A4%D7%A9-%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%96%D7%90%D7%A4%D7%94-%D7%94%D7%A8%D7%A6%D7%9C%D7%99%D7%94-18986610/

לפני חודש. 21 באוקטובר 2024 בשעה 10:29

בשיחות עם הפסיכותרפיסטית שלי (סטודנטים לפסיכותרפיה מחויבים בטיפול.. וחוץ מזה.. זה חשוב לכולם)

יש איזה נושא שעולה בסוף כל שיחה..

תמיד מבטיחת שיעלה בפגישה הבאה ותמיד תת המודע שוכח

אתמול הגיע הזמן..

וכנראה גם הגיע הזמן לשתף כאן

בגיל 15 לערך,

הכרתי מישהו נקרא לו מ'

הוא היה בן 23 אמריקאי, מקועקע ומאד שונה מהנוף המקומי

הוא התחיל איתי

ואני נענתי לחיזוריו, ואז.. התחילו הצעות מוזרות להגיע

הוא סירסר בי

הוא נעל אותי בחדר האמבטיה והכריח אותי לספק את חברים שלו

הוא שלח חברים שגררו אותי למיטה שלהם

הוא הפך אותי לזונה של השכונה

ילדה טיפשה שתפיסת המיניות שלה כל כך מעוותת ובטוחה שחוץ מהחורים שלה אין לה מה להציע לעולם.

כך גם הכרתי את בעלי 

הוא הכיר אותי כנערה קלה להשגה- זיון מזדמן

הוא היה חבר טוב של מי שאנס אותי 

הייתי צריכה להתנהג כרגיל למרות הידיעה שמצצתי לכל החבורה

לקח לי שנים להבין שאני קורבן אונס

לא כזה של רחוב צדדי חשוך

אבל בהחלט כזה שמותיר צלקות מכוערות בגוף ובלב

בן זוגי דאז (בעלי כיום) ניסה לפשר ולגשר,

אבל מ' השפיל אותי עד עפר גם אז

 

לשאלת השליטה....שעולה לי מזה...

אף פעם לא נרתעתי מכאב למרות שאני שולטת

אבל לעולם לא אתן שישפילו אותי

לעולם לא יחליטו בשבילי 

אין לי יכולת לשחרר שליטה 

אני בלתי ניתנת לשליטה

 

בחזרה לסיפור

התחתנתי בגיל 19 עם אותו אדם שהיה עד לפגיעה שלי

והפגיעה תמיד נשארה שם

שנים חשבתי שאני א מינית

לא חוויתי אורגזמה

יחסי מין הם עבור רביה ופריה

מיניות הייתה טאבו מלוכלך 

ניסיתי לטפל בעצמי לא פעם גם מינית וגם רגשית

אבל חייתי בבית עם בסיס הפגיעה

 

לפני שנתיים אובחנתי עם פוסט טראומה

וסוף סוף הוקל לי, אני לא דפוקה, אני לא אשמה

לפני שנה גיליתי שמ' מת... זה לא הקל עלי.. 

כחלק מתקופת הגירושים

אני חופרת ישר לליבת הכדור

הקשר הזה בבסיסו חולה

ואני עסוקה בהחלמה שלי

 

אחרי הטיפול 

הקרע הכואב הזה דימם

"אפשר לבוא לחיבוק?"

הוא שם לי חוסם עורקים על הקרע

ניקה וחבש

וחיבק

ונישק

ואהב

ואהבתי אני

ואוהבת אני

לפני חודש. 17 באוקטובר 2024 בשעה 10:18

בעודי משוטטת בין הכלובים

ראיתי אותך

כלבת קרבות

כלבת רחוב פצועה

מבט אחד הספיק לי להבין..

אותך אאמץ, אחנך, אאלף.

את תהי כלבה מצטיינת.

אבל

אחרי כל כך הרבה שנים בהן היית פרא

יש לדומינה הרבה עבודה איתך

"אני לא אוהבת להעניש, אבל את לא משאירה לי ברירה..."

משחקת לך בזין דרך הראש

אבל לך... אסור לגמור היום.

את מתחננת כלבה

ואני... צוחקת משעשוע 

אני אוהבת כשאת על הקצה...

רק ככה את מבינה..

שהכי טוב בשבילך זה לציית לי..

כי את החוקים מהיום אני קובעת.

אני יודעת יותר טוב ממך מה מעצים אותך

"ששש... לא לזוז...אני גאה בך כלבה טובה..את תלמידה נהדרת"

 

אנחנו אחרי סשן של חצי יממה

אני מריחה מהבושם החדש שקנית לי והגשת בכריעת ברך.

12 שעות...

בסופן זכית לאונן את עצמך לרגליי...

אני מביטה בך, קורס לתוך עצמך.. לשקט ולהגנה שאתה כל כך זקוק.

מרוח בי... מסומן בריח המקדש שלי

 

אמש, בעודך קשור

לאור נרות, שכוב בתנוחת עובר למגפיי 

הגשתי לך דף ועט....

מעולם לא אהבתי כך

מימי לא חשבתי שככה וצריך לאהוב... משהו קטן (ענק) וטוב

לפני חודש. 11 באוקטובר 2024 בשעה 9:36

יצאתי ממנו,

אחרי לילה קצר מדי..

גם דומינה צריכה אפטרקייר...

נפילה חופשית מהעננים לקרקע מצריכה מצנח..

השבוע קראתי על ההבדל בין להיות לבד לבין להיות בודד..

כנראה זה שלב הטרנספורמציה.. 

אני לא מרגישה בודדה יותר..

אבל כן תלושה..

אין לי מקום.. עדיין.

והריחוף הזה, של סנטימטר מעל הקרקע.. מדהים אבל מנתק מהמציאות...עלי לייצר לעצמי עוגנים...

שאלתי את אמא, כאילו מבקשת את אישורה..

"אמא, את מבינה אותי? את מבינה למה אני עושה את זה?"

"אמא, אני רוצה שהבנות שלי לא יצטרכו לתקן את התיקונים שלי, שהן תדענה שהן ראויות לאהבה"

את מבינה אמא? 

?

             זאת כפרתי............

סליחה ילדי, סליחה הורי... 

סליחה מעצמי....

סליחה..

 

השיר הזה התנגן ברדיו...

כמו מסביר בכאב גדול את טעם החופש.. את טעם הבחירה בעצמי.. לראשונה בחיי..

אני אוהבת אותי.. 

אני אוהבת אותך, ילד טוב שלי... 

אומרת לך וגם לעצמי...

שעוד מעט... יהיה לי מקום, נעשה לנו בית...

 

בראשית/ אסף אמדורסקי

נכון שהגיע כבר הזמן
שנתפזר מכאן


לך מאוחר מדי לסלוח
לי מאוחר להשתנות


לכי לדרכך, אני לדרכי
מה ששלך כבר לא שלי


הרי את משוחררת לכל אחד
ורק לא לי


זמן להתחיל מבראשית
זמן להצמיח שורשים
ולהפסיק לרוץ במעגל 

בלי לדעת מה
בלי טענות לאף אחד


קצת חמוץ לי בלב
זה כואב אבל נתגבר בנפרד
עוד שנה או שנתיים
כן, ככה זה כשמרפים
רוצים לא להפסיד אבל מפסידים


הדרך שלי תהיה אחרת
הדרך שלך תהיה שלך


אחרי זמן ארוך שמנסים
אין עוד מקום להיסוסים
הגיע הזמן לחתוך, וכמוך
גם אני רוצה ניסים


להתחיל מבראשית
מלהצמיח שורשים
ולהפסיק לרוץ במעגל
בלי לדעת מה

 

 

 

לפני חודש. 7 באוקטובר 2024 בשעה 18:40

בין טקס לטקס

נראה הפילוג

 

כמה בכיתי

על ארץ ישראל שלי

על העם

על הדור

עלי

עלינו

 

והקטנה פה שואלת...

"אמא, בשישי יום העצמאות?" 

 

איפה אני מגדלת אותך ילדה? 

 

במקום נשיקת לילה טוב דמעות רטובות על לחיה..

אנחנו ההורים של סתו 23

 

ולעולם לא יבשו דמעותי....

 

מי אמר לך שאת יכולה

לתת הכל מבלי לחשוב

בזיכרון ישן על התחלה

חבוי לו גם הסוף

 

לפני חודש. 7 באוקטובר 2024 בשעה 14:08

לפני שנה 

חזרתי מהדאנג'ן 

על שאריות משני תודעה 

זוחלת למיטה

זאת שעת דמדומים 

ועפעפיי כבדות

ואז

אזעקה מפלחת את ציוץ הבוקר 

בעיניים טרוטות בחדר מדרגות

השתנתי לנצח

פסים כתומים מימין המסך

פיסות מידע חסרות כל הקשר

בהירות הבוקר נצבעה באדום ושחור

.

חודשים ארוכים של ניתוק 

של שאלות זהות 

שליטה?? 

סאדיזם????

ערכים ישראלים

ערכים יהודים

עמדות

אמונות

 

שלום לתמימות....

והיום שנה אחרי..

כמו נחש

משילה את קליפותי

מגבשת אותי מחדש

אותי הפרטית

אותי בקולקטיב

אותי בבדס"מ 

באהבה

בכאב

בטוב וברע

בשמחה ובעצב

באש ובמים

באושר ובעוני

בבריאות ובחולי

 

לאהוב עד כלות ולהוקיר

עד ש.....

 

 

יהי זכרם של מיטב בנינו ובנותינו ברוך..

.

ושהחטופים שנמקים כבר שנה יחזרו עכשיו! 🎗

 

לפני חודש. 6 באוקטובר 2024 בשעה 19:06

קנאה גורמת לאנשים לאבד את שאריות ההגיון המעטות..

נקמה לעומת זאת... היא כבר סיפור אחר...

 

אחרי שהיא קרעה את עורו (פיזית)

פירקה את ביתו

גנבה את כספו

ניכרה אותו מילדיו

עיקלה את חשבונותיו

ריסקה את רכבו

 

הוא עזב אותה...

ואני חובשת את פצעיו..

מנשקת את הצלקות

מבריאה את ליבו

 

מסתבר שאני על הכוונת..

והיא מתכננת לי הפתעה בדמות צו הרחקה.... ואנחנו אפילו לא מכירות

האמת, מלא זמן שלא היה לי סשן אימפקט קשוח וממש בא לי לשבור משהו..

לכער את הפרצוף של איזה בובת חרסינה עם קרניים וזנב של שטן

להשפיל עד כאב..

לגרום לה לזחול על גחון ולהתחנן לכפרה..

להשאיר צלקות- שלנצח תזכור 

 

אבל אני לא...נשבעתי לעצמי שלא אסשן מכעס..

אז אפנטז לי על שלולית דם על הרצפה..

 

הלוואי ואצליח למצוא אותה

 

נ.ב- איך מוצאים פרופיל פייק של מישהו?

 

לפני חודש. 30 בספטמבר 2024 בשעה 6:28

כותרת מפוצצת 

זה לא בלוג בדסמי היום..

אני בעיצומו של תהליך גירושין 

מנסים למצוא הסכמות בבליל הבלגן

אתמול, 

קיבלתי לפנים את "את- והבדסמ פירק לנו את הנישואין"

"כשאת יצאת למסיבות להתעלל באנשים אני ישבתי עם הילדים"

אני אתייחס ברשותך גרושי לעתיד היקר,

אני עוזבת כי הצרכים שלי לא מולאו

כי לא חשתי שותפות וביטחון.

כי לא התרגשתי

כי אף פעם לא הייתי במקום הראשון אצלך...

אני עוזבת כי אני בעדי

לא כי אני נגדך.

לא, זה לא משבר גיל 40

זה אומץ ופתיחות הלב, זאת האמת שלי..

וסוף סוף אני מאמינה בעצמי ולא מפחדת.

 

לפני חודשיים. 4 בספטמבר 2024 בשעה 18:07

הטלפון הבסדמי שלי (כן יש כזה)

כבר לא אצלי שבוע..

נכפתה עלי הפסקה..

וכמה היא ברוכה..

 

אני נמצאת בתקופה המשמעותית בחיי.

אני עומדת בפני גירושין מקץ 20 שנה..

ואני עמוק בתוך אהבה חדשה, שמפרקת לי את המוח והמגננות 

משנה לי דפוסים

מבטלת לי את האגו

מקלפת את העור המת שהצטבר לגופי עם שנות הסבל והטינופת..

מעולם לא ערגתי כך למישהו

מעולם לא צחקתי צחוק דבילי וממלא כל כך..

 

מי החליף את דומינה נאיה בקופידון הזאת??

1.9 זה יום "הנישואין" שלנו

כשקניתי את הקולר ניטים עם המנעול הוא יועד לסשנים קשוחים.. 

במקום זה, הוא הפך להסכם..

קילרתי אותו..

ורועדות לי האצבעות בעת שאני כותבת.. 

שטחתי בפניו את דרישותי וכוונות ליבי

ואז הוא את שלו..

 

מול מראה 

בנאדו מסורתי

בעירום

באיטיות כמעט מעצבנת

ענדתי קולר

הקליק של המנעול מיד עורר את כל המערכות..

ואני

ואתה

מרחפים כמה סנטימטרים מעל הקרקע 

סאב ודום ספייס משותף..

אף פעם זה לא מרגיש ככה...

הענקת לי את המוטיבציה לחיות

אני רוצה עתיד איתך

אני רוצה הווה איתך.. 

חיי נצח בעצמה כזאת..

 

המשימה שלו היתה לכתוב.. ואני, מציגה.. בגאווה ואהבה גדולה את מילותיו.. 

"אני מסמיק כעת אבל לצורך האמת הפנימית שלי ומה שכתבת לי קודם לכן שבא לך לעטוף אותי .

אהובתי / מלכתי את כבר עוטפת את ליבת מהותי הרגשית והפיזית ( ע. קאנט על אימפרציזם ורציונל )
לפני כמה לילות זו הפעם הראשונה בה התמסרתי עד כלות . הרגע אשר בו שכבתי עירום תרתי משמע לרגלייך .

הקולר והרצועה הידקו את התחושה המהפנטת של החופש או הספייס בו הייתי שרוי .

זו הפעם הראשונה בחיי בה התמסרתי אליך ללא עכבות או תחושה לא נעימה .

ההיפך הייתי לרגע קט בעולם אמורפי . אוטופיה . הבנתי מה הפירוש לאהוב ולהרגיש במקום

אחרי שנים בהן לא חשתי בדבר .

אני אוהב אותך"

 

אני אוהבת אותך, את כל המכלול, מלא בניגודים ובצבעים משלימים.. 

גבר שלי

מלך שלי

כלבה מאולפת שלי

ילד קטן ומחונך שלי

אנחנו אחד של השניה, אחת של השני.. 

ואנחנו בנסיקה למרום.

 

 

לפני 3 חודשים. 19 באוגוסט 2024 בשעה 22:20

בלילה הזה

במיטה הגבוהה והגדולה

כשאתה מקולר ומסופק וישן לצידי

בי נשבעתי

אני לא תלויה באף אחד 

האושר שלי פנימי 

וכמו ששמו סייגים לתורה

אשים גדרות לעצמי

אני כאן

לא הולכת 

לא עוזבת

אבל בהחלט כן אוספת את עצמי 

התפזרתי

שמתי אותי מהר מדי על השולחן.

חלמתי כמוך על בית 

וזה רחוק עדיין.. 

אני לא יכולה להציל אותך

אני בקושי מצליחה לא לטבוע בעצמי

 

אין סיפורי נסיכות

אין חיו באושר עד עצם היום הזה 

יש חיים- מעייפים, שוחקים וכואבים

ואם אנחנו לא נעבוד כל יום בלגדול ולנכוח

אנחנו לא נהיה פה

 

אני אקח איתי את הקולר 

הוא הגיע מוקדם מדי

אתה עשוי לזכות בו

אתה עשוי לזכות בי

 

עליך לזכות בי כל רגע מחדש.

 

אני אוהבת אותך 

אני אוהבת אותי יותר.

 

אני כל כך עייפה 

 

אין הטיפה חוצבת בסלע מכוח עוצמתה אלא מכוח התמדתה