בשיחות עם הפסיכותרפיסטית שלי (סטודנטים לפסיכותרפיה מחויבים בטיפול.. וחוץ מזה.. זה חשוב לכולם)
יש איזה נושא שעולה בסוף כל שיחה..
תמיד מבטיחת שיעלה בפגישה הבאה ותמיד תת המודע שוכח
אתמול הגיע הזמן..
וכנראה גם הגיע הזמן לשתף כאן
בגיל 15 לערך,
הכרתי מישהו נקרא לו מ'
הוא היה בן 23 אמריקאי, מקועקע ומאד שונה מהנוף המקומי
הוא התחיל איתי
ואני נענתי לחיזוריו, ואז.. התחילו הצעות מוזרות להגיע
הוא סירסר בי
הוא נעל אותי בחדר האמבטיה והכריח אותי לספק את חברים שלו
הוא שלח חברים שגררו אותי למיטה שלהם
הוא הפך אותי לזונה של השכונה
ילדה טיפשה שתפיסת המיניות שלה כל כך מעוותת ובטוחה שחוץ מהחורים שלה אין לה מה להציע לעולם.
כך גם הכרתי את בעלי
הוא הכיר אותי כנערה קלה להשגה- זיון מזדמן
הוא היה חבר טוב של מי שאנס אותי
הייתי צריכה להתנהג כרגיל למרות הידיעה שמצצתי לכל החבורה
לקח לי שנים להבין שאני קורבן אונס
לא כזה של רחוב צדדי חשוך
אבל בהחלט כזה שמותיר צלקות מכוערות בגוף ובלב
בן זוגי דאז (בעלי כיום) ניסה לפשר ולגשר,
אבל מ' השפיל אותי עד עפר גם אז
לשאלת השליטה....שעולה לי מזה...
אף פעם לא נרתעתי מכאב למרות שאני שולטת
אבל לעולם לא אתן שישפילו אותי
לעולם לא יחליטו בשבילי
אין לי יכולת לשחרר שליטה
אני בלתי ניתנת לשליטה
בחזרה לסיפור
התחתנתי בגיל 19 עם אותו אדם שהיה עד לפגיעה שלי
והפגיעה תמיד נשארה שם
שנים חשבתי שאני א מינית
לא חוויתי אורגזמה
יחסי מין הם עבור רביה ופריה
מיניות הייתה טאבו מלוכלך
ניסיתי לטפל בעצמי לא פעם גם מינית וגם רגשית
אבל חייתי בבית עם בסיס הפגיעה
לפני שנתיים אובחנתי עם פוסט טראומה
וסוף סוף הוקל לי, אני לא דפוקה, אני לא אשמה
לפני שנה גיליתי שמ' מת... זה לא הקל עלי..
כחלק מתקופת הגירושים
אני חופרת ישר לליבת הכדור
הקשר הזה בבסיסו חולה
ואני עסוקה בהחלמה שלי
אחרי הטיפול
הקרע הכואב הזה דימם
"אפשר לבוא לחיבוק?"
הוא שם לי חוסם עורקים על הקרע
ניקה וחבש
וחיבק
ונישק
ואהב
ואהבתי אני
ואוהבת אני
