נאיה.. מחשבות מהכלביה

לאחר 40 שנות

הבנתי

שהעולם הזה זר 

מה שנכון בראש שלי

לא הנכון לו

שהאמונות העקרונות ההגבלים הדיוקים

אני לא מתיישבת שם כמו שממני מצפים

אז החלטתי 

לכתוב מכתב התפטרות ליקום

שישחרר אותי..

כל התנאים הסוציאלים אתן לפי חוק.

אתעד שיחת שימוע

ואז

אפנה לי לבטלה

אתבטל

אשתבלל

ואשתכב לי בבועה

מדי פעם הבלון שלי יפגוש בבלון אחר

ניגע כקפיץ זה לא דוקר.

אני מותשת צעקתי לכוכב ארץ

למי אכפת?

תמשיכי לרוץ בסיבובים כעכבר במרץ.

לא רוצה,

מה תעשה??

תפטר אותי?!

הצחקתני אני ואת זה לנצח

חוזה נשמתי

אז לפחות תשמור לי על הבועה שלא תתפוצץ?

למה? מה רע איתך קצת להתלוצץ?.

ברוכה הבאה לכוכב ארץ

זה יכול להיות גן עדן

זה יכול להיות גהנום...

כולנו כאן שבויים בכלא הבחירות שלנו.

את רשאית להתפטר בכל רגע שתרצי

אבל לעולם לא תוכלי לעזוב באמת.

בין מחשבות על חופש ועל תקווה,

אני תועה לבד במסדרון החשכה,

מחפשת דרך בתוך מבוך של שלווה,

כל צעד קדימה מרגיש כמו ללכת לאיבוד.

השקט בפנים נהפך לצעקה,

והרעש מבחוץ מהדהד בעצמות,

האם יש מקום בו אמצא מנוחה?

או שכל החיים הם רק דמיונות?

כל תשובה מולידה עוד שאלה,

והדרך מתפתלת במחשכים,

בכל פעם שאני נופלת עמוק מטה, 

שואלת האם הכוח צומח מבין הסדקים..

האם החופש הוא אשליה,  

או שמא האשליה היא החופש?  

האם בין הכאוס לשלווה,  

מסתתרת התשובה?