יש לי בקרים... לא טובים.
אני לא טיפוס של בוקר.
אם אני לא קמה עם מטרה ברורה, אני קמה רע.
והבטן העקומה (בריאותית) שלי לא מועילה בהרבה למצב.
הבוקר של אתמול היה כזה.
וכמובן שהרגשתי רע לגבי זה, כי למה לא להוסיף רגשות אשמה למיקס?
אבל אחרי התאפסות (לא) קלילה, הדוב ואני נכנסנו לרכב ונסענו למשתלת קונספט בחולון.
המקום מתוק, הבעלים... איש מקסים אבל ממש לא כוס התה שלי.
יצאנו עם ארבע אדניות ושק אדמה.
בערב שתלנו את הבטטות על מעקה המרפסת.
אני מקווה שהצמח יעשה את שלו ויתפשט על כל המעקה.
בקטע הזה בטטה קצת דומה לפסיפלורה.
אחרי שסיימנו עם הבטטות הדוב מושיב אותי לשיחה.
' היה לך בוקר קשה. נכון?'
הוא שואל ואני לא ממש מבינה לאן זה הולך.
'ובכל זאת התארגנת על עצמך, שלפת אותי מהמיטה, הלכנו להביא עציצים, אכלנו במקום שאני אוהב ושתלנו בטטות. עשית עוד המון דברים היום. למרות הבוקר הרע.'
ואני מחייכת.
תמצאו לכם את האדם הזה, שרואה אתכם שקוף, שיודע לחגוג את ההישגים הקטנים-גדולים האלה.
שיודע להגיד את המילים הנכונות.
לא מאמינה שאתה עוד רגע 'שורד' אותי שנתיים.
אני אוהבת אותך🌹
