צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מה לעזאזל

לפני שנה. 6 באוגוסט 2023 בשעה 4:18

אני לא אוהבת אותו.

לעזאזל איתי.

הוא ילד טוב.

הוא גבר טוב.

הוא נראה טוב.

הוא סקס טוב.

הוא עם עבודה מסודרת, קורת גג ורכב.

הוא מצחיק וחולק איתי הרבה דברים זהים בהשקפת העולם.

 

אבל אני לא מרגישה אליו כלום.

אני לא רועדת מהתרגשות כשהשם שלו עולה על המסך.

אני לא סופרת את הדקות עד שהוא יבוא לאסוף אותי.

אני לא מרגישה צורך בלתי נשלט להתקשר אליו כשאני בוכה.

אני לא מרגישה שאני יכולה לספר לו את כל הסודות שלי.

זה לא צריך להיות ככה.

הייתי אמורה להתאהב בו מזמן.

בינתיים אני רק מושכת את זה

מנסה לראות

"אולי אני עומדת להתאהב בו היום?

אולי מחר?

אני חייבת להתאהב בו מתישהו"

הוא עונה לכל הדרישות שלי כמעט.

אבל אני לא אוהבת אותו.

אני חושבת שזה בגלל

שאני אוהבת אותך.

 

פאק מי.

אני חייבת טיפול.

לפני שנה. 5 באוגוסט 2023 בשעה 18:58

בסופו של דבר

צריך לקבל החלטה

ומכיוון שלא הייתה היענות כל כך גדולה

החלטתי לבד.

אני לא מתכוונת ליצור איתך קשר

אני פשוט שולחת לך מכאן מסר חד וחלק

צא מהחשבון הזה, איבדת את הזכויות שלך עליו.

כן, אני יודעת שאתה פה, קורא כל מילה.

זה מפתה מאוד, אני מבינה.

כשכל הידע מונח לפנינו, מאוד קל להתפתות להשתמש בו.

גם אם זה לא הצעד הכי חכם.

 

עכשיו, צריך להבין משהו.

זה לא שאני אובססיבית (למרות שזה מה שהכתיבה שלי משדרת).

אני פשוט רוצה משהו שלא היה לי עד כה.

הזדמנות.

הזדמנות כנה ואמיתית לשים אותך מאחור.

להכניס אותך לקופסת "האהבות הנכזבות"

ולהיזכר בך מדי פעם

כשאני שואלת את עצמי

האם אני אנושית?

ודאי שאני אנושית.

למדתי לאהוב.

זו הפעם היחידה שאני רוצה להיזכר בך.

בכל יתר המקרים

אני מעדיפה לשכוח.

לפני שנה. 4 באוגוסט 2023 בשעה 17:04

בואו נדבר על לגיטימציה.

לפני כמה שנים חברה טובה נתנה לי את חשבון הנטפליקס שלה.

יש שם משתמש אחד

שהיא מייעדת לחברות שלה

אז אני חולקת אותו עם כמה בנות.

זה לא מפריע לי.

אני לא צופה בנטפליקס יותר מדי.

אתמול התחשק לי לצפות.

אז נכנסתי לחשבון המוכר

זה שלא נכנסתי אליו כבר כמה חודשים.

אני תוהה אם אתה עדיין נכנס אליו.

ראיתי את המלצות המשך הצפייה.

הרופא הטוב, חם לוהט רותח... כל מיני דברים שאתה אהבת לראות כשעוד היית איתי.

אני נכנסתי כדי לראות משחק הדיונון.

זוכר?

זה היה שבת בבוקר.

"רק פרק אחד", אמרנו

ובחצות הלילה כבר סיימנו את העונה :)

ספוטיפיי הקפיץ לי שיר אחד

כמו רמיקס של השיר הראשי ששם.

זה גרם לי לחשוב עליך.

הצפייה בסדרה גרמה לי לחשוב עליך.

 

עכשיו בואו נדבר על לגיטימציה.

זה לא החשבון שלי.

אבל כשאני נכנסת ורואה שם סימני חיים ממך, הלב שלי כואב.

בגלל זה לא נכנסתי כל כך הרבה זמן.

עכשיו אני פונה למעט הקוראים שלי

בשאלה שמטרידה אותי מהבוקר

האם לגיטימי לבקש ממנו לצאת מהחשבון?

שיבקש מהחברה החדשה שלו שתיתן לו משתמש או משהו

מהתחליף שלי (אחד מיני רבים, אני כבר לא עוקבת)

היא אוהבת אותו בכזו אהבה עיוורת, שהיא תיתן לו גם כליה אם יבקש (רפרנס למשחק הדיונון חחחח)

 

מה אתם חושבים?

 

אגב, סיימתי משחק הדיונון בתוך יום

חזרתי לראות פה גדול

ולמשאבי אנוש יש עונה חדשה

טוב שנכנסתי לנטפליקס הזה ;)

לפני שנה. 4 באוגוסט 2023 בשעה 10:24

המאמנת שלי שינתה את החימום שלה.

כבר שנים שהיא עושה את החימום הישן.

ולאחרונה היא שינתה.

כבר יותר משנה שאני פותחת מפרקים

מותחת שרירים

עושה תרגילי כוח קלילים

לצלילי הפלייליסט הקבוע.

ועכשיו היא החליפה.

כשנשאלה למה היא אמרה

שזו לא החלפה.

זה רק ריענון.

הרי המתאמנות שלה מכירות את החימום הישן כל כך טוב

שאנחנו עושות אותו מתוך שינה

בלי להתאמץ.

וכשאת עושה משהו כל כך בקלילות

את לא באמת מתחממת ממנו

ואז האימון שלך נפגם.

וואלה צודקת.

לקבוצת המתחילות

היא כן עושה את החימום הישן

כי הוא מאתגר מספיק בשביל נשים ללא רקע ספורטיבי.

הוא פשוט קל מדי למתקדמות.

 

אם האישה המדהימה הזו

מצליחה להיפרד לשלום ממה שליווה אותה שנים ארוכות

ממה שהפך להיות חלק ממנה

רק כי הוא חוטא למטרתו המקורית

למה שאני לא אוכל? ;)

 

אגב

השיר השני מהחימום החדש נתקע לי בראש.

אז פתחתי שאזאם וחיפשתי אותו.

מצאתי אותו והתחלתי לשמוע אותו להנאתי בדרך חזרה הביתה.

זה גרם לי לצחקק.

אני לא חסידה גדולה של מוסד הנישואין, זו עובדה ידועה.

אבל אם אי פעם אסכים להתחתן עם גבר אחר

אני אשמח לראות אותו שר את השיר הזה

מול כל העולם ;)

 

לפני שנה. 3 באוגוסט 2023 בשעה 20:07

אני חושבת שאני מאוהבת.

לקח לי המון זמן להבין את זה.

אני מאוהבת.

אבל לא בך.

אני חושבת שאני מאוהבת

במי שרציתי שתהיה.

תמיד אמרתי שאתה מושלם.

גם אחרי שעזבת אותי.

היום אני חושבת

שאולי

אתה מושלם

רק כי בחרתי לראות אותך ככה

אולי אפילו אתה

בן אדם

עם פגמים

ובעיות

רק שאני סירבתי לראות אותן.

 

האם המושלם שלי קיים באמת?

מאז שנפלה בי ההבנה

שאולי אתה לא המושלם הזה

התחלתי לחשוב

שאולי באמת

הוא לא קיים

ואולי באמת

איש אינו מושלם.

איזו מחשבה מאכזבת לסיים בה את השבוע.

לפני שנה. 2 באוגוסט 2023 בשעה 5:30

השינה שלי חלשה.

כמה חלשה, אתם שואלים?

מספיק כדי להיות מודעת למתרחש סביבי

תוך כדי שאני חולמת.

 

ומנגד, אני הוזה.

אני מרגישה ידיים

שמלטפות לי את הראש והגב.

אלו הידיים שלך, אני בטוחה בכך.

ומתוך שינה

באופן כמעט לא מודע

אני נאנחת

מגרגרת

מסתובבת, כדי שיהיה לך נוח

סוגרת את הרגליים

מניעה את האגן בתנועות עדינות

ולבסוף

פוקחת עיניים

ומגלה

שאתה לא שם

ואני סתם פסיכית

עם תחתונים רטובים

מלילה יבש וחם.

לפני שנה. 31 ביולי 2023 בשעה 22:29

זה חזר.

זה לא יכול להיות שזה חזר.

סבלתי כבר מספיק.

למה לעזאזל זה חזר?!

הייתי בטוחה שזה נעלם.

כמו שזה הופיע

ככה סתם פתאום

וחירב את עולמי

כך זה נעלם.

השאיר אחריו רק אבדון.

אז עבדתי קשה.

תיקנתי.

שיפרתי.

יש דברים שלא היה אפשר לתקן.

אז בכיתי והתאבלתי.

אבל בסוף התגברתי.

ופתאום

אני מגלה שזה חזר.

אין לזה תרופה.

הרופאים לא ראו כלום.

אי אפשר לרפא משהו שלא קיים.

מה נותר עוד לעשות?

יש שחשבו שזה עניין פסיכולוגי.

אז מהר

לפני שזה חוזר לחיי והורס את מעט השלווה שהשגתי

מישהו יודע איך מרפאים מוח שבור?

שואלת בשביל חברה.

לפני שנה. 25 ביולי 2023 בשעה 20:58

יום אחד אני אבין

את הצורה שבה כולם משחקים את המשחק שלהם.

אני אוהבת משחקים.

הייתי שחקנית פוקר נהדרת.

ידעתי להמר על הידיים הנכונות.

ידעתי להסתיר את כל הקלפים שלי.

למה בחיים האמיתיים זה לא ככה?

למה בחיים אני תמיד בוחרת בקלף הלא טוב?

תמיד חושפת קצת יותר מדי, קצת מוקדם מדי?

אני פלפל חריף, זה אין ספק.

מהסוג שאיש לא יודע לבלוע בשלמותו.

 

 

אבל זה בסדר מבחינתי.

אני אמשיך לשחק לפי החוקים שלי.

תהיי ישרה.

תהיי הוגנת.

תהיי את.

מישהו בסוף יידע לבלוע את הפלפל ;)

לפני שנה. 20 ביולי 2023 בשעה 17:29

אומץ הוא אחיו התאום של טיפשות.

הולכים להם יחדיו, יד ביד.

משתוללים, משחקים.

לעיתים, לא ניתן להבדיל ביניהם.

אני החלטתי לעשות היום מעשה אמיץ.

אולי טיפשי.

כרגע הוא נראה כמו אמיץ.

החלטתי שאני מורידה את כל החסימות.

לא כי אני מתכננת לפנות אליך.

לא כי אני מחכה שתפנה אליי.

תראו, הרי, לברוח זה הכי קל.

להתחבא מאחורי כפתור החסימה, לוודא שלא אזכור שוב.

אני עומדת לעשות משהו קשה.

עד שתקראו את הטקסט הזה, זה כבר יהיה מאחוריי.

אני מורידה את כל החסימות, מכל הרשתות החברתיות.

ושוב, זה לא בשבילך.

זה כי אני חייבת את זה

לעצמי.

לפני שנה. 18 ביולי 2023 בשעה 17:41

ולפתע הבנתי

שכל אותם הבחורים בהם אני מתאהבת

פשוט מזכירים לי

אותך.

כל מה שיש בהם

אלו דברים שראיתי בך

לפני כל כך הרבה שנים.

אני מתגעגעת אליך כל כך.

אבל אני חזקה.

אני לא אפול מולך שוב.

אני לא אבכה ואתחנן אליך שוב.

אני רוצה שתהיה שלי.

אבל אתה לא רוצה.

וזה בסדר.

אני מבינה אותך.

גם אני לא הייתי רוצה אותי, אם לא הייתי אני.

אבל אני כן אני, ואני תקועה איתי.

ואני מתה מבפנים.

מעבירה את הזמן

בשיחות עם אנשים

שלא ייתנו לי חצי

ממה שאתה יכולת.

אתה חסום מכל כיוון, אין סיכוי שתוכל ליצור איתי קשר.

ולי יש אגו גבוה ועמוד שדרה רציני, שנינו יודעים שאני לא אפנה אליך שוב, אחרי הפעם האחרונה שבה הבטחתי שזה לא יקרה יותר.

אז מה מטרת הטקסט הזה?

להוריד מהלב שלי את האבן הזו שנקראת

אתה.