התעוררתי פתאומית באמצע הלילה
מבוהלת
אפשר לומר אפילו מפוחדת
כי היה לי חלום רע.
חלמתי על סיפור הטיסה
סיפור ישן ואכזרי
שפרסמתי פה בעבר
סיפור שחתם את החיים הקודמים שלי
ומאז ועד היום אני לא מתפקדת אותו הדבר.
האם ככה נראית צלקת נפשית?
ההתעוררויות בלילה במחשבות על אירוע ישן?
אחד שכבר החלטתי איך לפעול בו
מה לעשות ואיך
אחד שלא הייתה לי בו באמת אפשרות בחירה
מלבד לקחת את ההחלטה היחידה שתשאיר אותי בחיים?
בימים אלו בעייתי לדבר על דברים כמו "להישאר בחיים" באופן כזה
אבל אני באמת הייתי מתה
אם הייתי מתמודדת עם הסיפור בדרכים אחרות.
זה היה כל כך גדול עליי
זה קרע אותי מבפנים
ואתם יודעים מה אני חושבת?
אני חושבת שמגיע לי שהוא יתנצל בפניי.
אבל הוא בחיים לא התנצל.
הוא עדיין בטוח שהוא פעל נכון
פעל באופן ענייני וראוי
רק שלא ראה בדרך
כמה הוא ריסק את הנפש שלי.
אני רוצה התנצלות.
זה מגיע לי.
איך זה מתכתב עם העובדה שאני לא רוצה לשמוע ממנו מילה יותר?