אז באתי לישון
והתחילה אזעקה.
בדיוק התכרבלתי במידה הנכונה בפוך
חיבקתי את עצמי בנוחות לשינה ארוכה
ופתאום אזעקה.
עכשיו
אל תטעו
זה לא שאני מפחדת מאזעקות
וזה לא שאני מאמינה שיפגע בי טיל
(סטטיסטית זה כמעט בלתי אפשרי)
אבל ינעל אבוכ
אני עייפה מדי לחרא הזה.
הגוף שלי אמנם צעיר
אבל הנפש שלי מבוגרת
(שלא לומר זקנה)
רוצה לישון שעות נוספות
להתכרבל במיטה בלי לזוז
לחבק את עצמי או את הכרית
ולקרוס אל תוך הלילה.
אבל לא.
אזעקה.
כי משעמם לחמאס בחיים.
מים אין.
חשמל אין.
דלק אין.
אבל טילים?
בשפע.
הייתה מכירת חיסול.
כל דבר כדי להרוס לישראלים את השינה.
וחבל
כי ישראלים גם ככה עצבניים
אז לקחת לנו שעות שינה?
זה הצעד הכי מטומטם שהטרור היה יכול לנקוט בו.
השבוע הזה קשה לי באופן אישי.
בלי קשר למלחמה.
פשוט קלטתי את התאריך.
מאמינה שאכתוב על זה מחר או מחרתיים.
אני לא יודעת לשמור דברים בבטן.
אני חייבת להוציא את זה החוצה.
שהשבוע הארור הזה ייגמר כבר.