ארבעה תחנות היו לי היום.
כל אחת , עבור חלק אחר של הנשמה.
ראשונה הייתה עבור העתיד הקרוב,
עיסוקי היום יום.
שנייה הייתה לסגור הבטחה
לתת חיבוק , אפשר גם חצי נשיקה
נפש שתורמת לי את הפרשנות הנסתרת
של דרכי הלב והנפש.
שלישית , יחידה ומיוחדת.
כל מפגש , חלילה לא דייט, הוא מחול קסם
של מילים
של רצונות
של עזות מצח ומעל הכל
רצון לסמן לרגע קל
זיכרון חדש ומיוחד
רביעי, הגבר היחידי
שהפך השנה לניצב חשוב .
של מחשבות והבנות,
של להכיר במציאות הקשה,
לחבוט בכל הקלישאות ,
להיות אוזן קשבת,
גם לעוץ עצה.
בעיקר להיות זמין
לכל גחמה.
השמיים התחילו כחולים
ליוו אותי רגעי שמש
עם נגיעות של אפור עננים
הביא איתו , רוחות וצמרמורות של עקשנים.
גם גשם ביקר, את שמשת המכונית.
הרטיב את הכביש, הסתיר את הפנסים.
סתם יום רביעי
תאריך לא חשוב
שמוצה עד תום
שיש לך את החופש לעשות כל מה שתחפץ
בחברה, גם לבד
בעיקר עם מוזיקה טובה.
מחשבות , רעיונות,
כל מיני קפיצות
מנקודה לנקודה
ממסקנה לתהייה