העולם כבר לא פשוט

זה סוף מושלם ליום נדרש

עם החברים הכי טובים 

ים ונפש תאומה

גם השקיעה תרמה את חלקה

תודה טבע

תודה עולם

טעינה של אנרגיה נדרשת 

לשבוע לא קל.

מעציב אותי אנשים יפים מדי.

כאלה שאף אחד לא רואה פרט ליופי שלהם שום דבר

מסתובבים בעולם וחושבים עליהם רק דברים מושלמים

כי עם כאלה קימורים, למה שיהיה להם רע בחיים?

הוא לא ישנא את האף המושלם שלו או את שרירי הבטן 

לא תיהיה לו בעיה עם הבהונות שלו כי ואוו איזה שרירי ירך.

היא לא תשנא את עצמה , כי כל הגברים שהיו . באו והתפעלו,

כשהיא פתחה את הפה והוציאה מחשבה

ביטלו אותה, אמרו לה אל דאגה. את יפה. זה יפתח לך הרבה דלתות לעולם

אני חושב על האנשים היפים הללו 

איפה הם מרגישים ריקנות

איפה העולם פוגש אותם,

במקום ה'מושלם'

האם הם בוחרים את האפשרויות הנכונות

או זורמים עם קצב המחמאות

כן, יש גם אנשים יפים שלא מתנצלים.

עליהם אין מה להרחיב. 

כל אחד בוחר בדרכים שנכונות עבורו.

במרדף אחרי שלמות

מאבדים מהות

זה שפרי נראה טעים

לא מבטיח דבר על מה שבפנים

כולנו פגומים

מגיעים לעולם הזה ומחפשים את החצי השני

מחפשים כתף ואוזן, אולי גם מישהו שינגב את הדמעות

מחפשים כימיה ולא רק מולקולות בודדות

מה עם הפחד

כשהיופי יעלם

מה ישאר?

מי ירצה קליפה שפעם הייתה יפה

עכשיו היא קמולה 

כפרח שלא קיבל מספיק אהבה.

פעולת החדירה

אני אוהב

לא רק במובן הפיזי של המילה

ברבדים השונים

החדירה לשיגרה

שמשתנה ומתהווה סביב שיחה פעילה

החדירה למחשבות

מתי עולות, היכן עולות ובעיקר.. מה מעלה אותם

גם התוכן חשוב, מחשבה טובה או מחשבה שלילית. האם המחשבה הייתה נעימה להפליג בה או הטרידה

החדירה לדרך ראיית העולם

כי שמנהלים שיחה, לא מדברים רק מיניות, בדסמ ורגש

יש גם תכנים אחרים. תחומי עניין שמעסיקים את החיים

החדירה לתפיסה מחשבתית שונה

איך שאת רואה את הדברים

איך שאני מבין את הדברים

דרך ההסתכלות השונה, אני נהנה שהשפעה היא הדדית ולא חד צדדית

שיחה מפרה.

אני רוצה לקחת אותך בשלה מהעץ

סגורה על מקומך בעולם

לקחת הכל ממך

שליטה, החלטות, גוף ומחשבות

שתיהיה שלי כל הזמן

גוף ונפש, מהרגע שהעיניים נפקחות ועד שהן נעצמות לחלומות.

אני רוצה לשמוע את המחשבות, תהיות, פחדים ואכזבות

אני רוצה לשמוע שוב ושוב על הרגעים שעיצבו לך ת'חיים.

אני רוצה שתיהיה תיבת אוצרות, כל יום , כל סוף שבוע אפתח את התיבה ושם אמצא לי

אוצר גדול של סיפורים, חלומות הרפתקאות שאתקשה להאמין שיצור קטן ויפה עבר בחיים

אני רוצה את העוגן שאת מייצגת 

את המקום להיות בו באמת משוחרר ולא רק לרגע

תמיד

שלם ואמין

לא הקשת הבלתי סופית של מחשבות, תהיות, דרכים ופעולות

אני רוצה לשהות

בתוך הוואקום שנוצר עבור שנינו

כשמחשבה משותפת או הזויה או סתם שאלה של מה שלומך

לחשוב ולחמוד ובעיקר לדעת

שבעולם הזה אני ואת זה השלם. 

אני רוצה ללטף פיסות עור

שכמהות לידיים אמיצות שאוחזות

לא חשש, ללא פחד, ללא חומות

לתת לרגש לעבור דרכנו , לשהות בתוכנו, גם שהזמנים רחוקים מלהיות מושלמים

אידאלי לעשות קסמים גם שהמציאות מערימה אין ספור קשיים.

אני מניח שיותר מהכול

אני רוצה וודאות

שלעולם לא אפול

לתהום השחורה של פרידה כואבת וקשה

שאני מספיק , שאין עוד צורך בתחליפים

גם אם זה לא שלם זה שואף לשלמות

גם אם זה מקרטע, יש מקום לתיקונים

לא קרעים ופלסטרים, אלה עצם שמתאחה חזק יותר אחרי שנשברים. 

אני לא רוצה גן עדן

אני רוצה להרגיש

שמה שיש לי ביד

היא שותפה לכבוש את העולם

אני לא תחת הרושם

ששליטה זה משהו שממלא חלומות

אני חושב שבדסמ זו אחת הצורות

היותר טובות

עבורי

להיות שלם עם המחשבות, הרצונות והמהות שלי

להיות לך למדריך בדרך פתלתלה וארוכה 

מדריך צריך גם מודרכת שתהווה יותר מסתם אוזן קשבת

אני לא יודע את כל התשובות

אכן יש לי נעלים טובות

למדתי מהדרך הרבה מהנפילות.

צעידה משותפת בתוך הואדיות

הסתכלות מהוססת על הפסגות

בחלקים הקשים, נשענים , מעודדים.

כי האתגר הוא לא עליה או ירידה קשה

זה להישאר ביחד

לא משנה מה.

בא לי בריכה

כזו בחצר

שאפשר לטבול מתי שרוצים ואף אחד לא משפריץ או עושה גלים

מקום פרטי

שלי

נטול גבולות והוראות מדוייקות

לנתח את קו המחשבות

לצוף בעולם שלי

רק מים ושמש, כמו פרח יפה. 

המוטיב החסר , החמקמק.

אושר

כיצד הוא מושג?

אין לי מה להתלונן

החיים , הקצב, הדברים.

הם לגמרי בשליטה, אולי יותר מדי להודות על האמת

זה ניסיון .

לתפוס עוד מתוך העולם הזה

לבטל מוסכמות

אולי זו סתם גחמה

לצוף יחד עם..

לתת ליצרים דרור 

להזדיין לאור שקיעה 

ולצאת אל אוויר דחוס כזה, רווי

אפשרויות ולמידה.

היא כל כך יפה

העיניים שלה נוצצות 

כשהיא שולחת לי תזכורות

לכמה יפה ציירתי על גופה

העצב בפנייה כשהיא מבינה

שהחלק שלי שנשאר בתוכה

הולך ודוהה ככל שיעבור הזמן

היא מלטפת את הנקודות האדומות, סגולות , כחולות וצהובות

מתערגת על הרגעים 

מרגישה עדיין קצוות של חיבוקים

מתלבשת לעבודה

צריכה להקדיש זמן מחשבה

לבגדים , בדים , הצורך המוזר במעט בהסתרה

כי רבים יחשבו שמה שמצוייר על גופה

נעשה כאקט של כעס ולא חיבה עמוקה

הבקשה שלה עוד מהדהדת לי במחשבה

אני רוצה את מי שאתה

שמך

על גופי, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים

אדום על גבי לבן

לצרף תחושה של גוף

למחשבות  סוטות, שובבות, רעבות

לסימון 

הצהרה של שייכות

מילוי של צורך בוודאות

את עושה את יומי רב משמעות

זכיתי לאחוז את הפנים שלך בידיים שלי שוב

לקבור את האף שלי בשיער

לפרק את התסכול של המרחק

בתוך חיבוק מוחץ,

מיוחד. 

כשאת מלופפת סביב ידי.

זוממת להוציא אותה מגופי

שיהיה לך קצת אורי , שם לא רחוק לא קרוב

לא נוח בעיקר. פרק חיים שנגמר. 

''אני לוקחת את היד הזו איתי, אתה לא צריך אותה, נראה לי שתסדר עם יד אחת''

''לא נראה לי שאני אוכל להקליד רק ביד אחת, בטח אם את לוקחת אותה לזמן ממושך''

לשמחתי היא עברה ליד השנייה, גם אותה חמדה לעצמה

התחילה כבר לסמן עם השיניים איפה צריך לחתוך .. 

יש לה עלי כוח מיוחד, היא מטילה עלי קסמים

בעודה מתרוצצת חצי עירומה בין הספסלים 

היא כל כך יפה בתוך החוויה שאופפת אותה

היא על שש

על המיטה

עירומה , זה המצב הטבעי שלה

אבל עדיין יש עוד שכבות לקלף

כפי שהיא עושה בי, לא פחות ממני.

אני אוהב את המעבר

בין אישה פטפטנית 

לגוש חימר : רטוב, גונח, מגמגם לפרקים

בעיקר מתמסר לגירויים הנכונים

אני אוהב שאני יכול ברגע אחד

לשנות בה מצב

לעיתים לא צריך יותר מליטוף שפתיים

או הנחה של יד במיקום אסטרטגי.

גיליתי שאני לא צריך יד על הגרון

או להפעיל כוח רב , כדי להגביל את כמות החמצן בדם

מספיק להכניס לך לפה זין . את חייבת אותו כמה שיותר עמוק

מוותרת על כבוד עצמי, הפה שלך כולו רוק ורצון להיות חור שימושי

זה כיף לראות אישה נוזלת

לכיוון הברך או היד או פינה אקראית במקום ציבורי

זה כיף להרגיש את הידיים שלה מנסות לאסוף אותי לתוכה

כאילו הייתי גלידה שמכניסים לגביע

רק שזו לא כף של גלידה, אילו ציפורניים חדות שמשאירים בי סימנים של עוד.

היא סופגת,

את כל מה שאני בוחר להכניס לתוכה

הפעם נוכחת במקום מצלמה.

הפעם אני הוא זה שהניח ולחץ על הקלטה.

אני הוא תמיד זה שמנווט

אך הפעם רציתי לראות את הפנים בזמן שהגוף נעלם

בתוך צליל הצלפות רם.

רציתי לזכור הכל, גם מה שלא נראה , גם מה שנוכח אבל לא מושמע

רציתי לראות את התהליך שמתרחש שכאב פוגש גוף, גוף שמשתוקק לחוות. להבין. מה זה להיות בובה, בובה שלי.

כל שקדם לזה היה קסום

כל שיתרחש אחרי זה היה גם בתחושה של סיכום

אבל הרבה מעבר

ניחוחות. של גופים אחרי מאמץ וקושי,

יודעים שיחלפו ימים רבים עד שהחוויה תתעכל

בטבעיות אנחנו מחליפים נוזלים

מורחים את הקיים עד אין קץ

כחוט של רוק שמתארך מתוך פה צמא 

לא רוצים להביט בשעון ולהבין שהזמן הוא האויב הכי גדול

מזכיר לנו את המגבלות , כי ביחד יש לנו שפע של רעיונות

מכירים את החלק הזה בגוף הנשי

זה קצת מעל הירך אבל לא ממש באיזור הבטן?

זה קו עדין של נשיות שאני יכול להעביר שם אצבעות במשך שעות

(לפעמים אני מעביר יותר מאצבעות)

יש גם את הדרך הנכונה לאחוז שד ביד אחת

לא משנה הגודל שלו, זה הכל עניין של פריסת אצבעות

מניח שיש גברים עם ידיים קטנות שפשוט לא מבינים 

איך הדברים מבוצעים.

עדיין,

הצליל הזה כשהכף יד נוחתת על קנבס

אחרי שהוא מתפוגג ניתן לשמוע סוף של גניחה 

או שזה מופרע לחלוטין , מתערבב

עם זעקת כאב

גודל החיוך נקבע לפי כמות הזמן עד שהסימן התהווה

כשהדברים קורים מהר, במפתיע,

מופיע סימן שלא משאיר מקום לספק,

כאן אירע אירוע אלימות מהסוג הטוב ביותר.

"היום אני קושר אותך"

סתם יום חמישי, בלי שמץ של רמז או היסק לכיוון

הוא שולח אותי להתקלח , סבון בלבד. "את השיער נעשה אחר כך"

שתי מקלחות ביום אחד?! ''אין מצב'' אני מחזירה. חופרת לי בור ליפול לתוכו.

"לא היה פה דיון. כנסי להתקלח" יורה אלי מאחורי הגב, בזמן שהוא שולף את החבלים מהמקום שלהם.

אני יודעת שאין לי טעם להתווכח איתו, אבל אני לא רוצה לוותר לו כל כך. אני רוצה לפגוש את החבלים במקומות המכאיבים.

אני ממשיכה להביט בגב שלו כשהוא מזיז דברים ומסדר את המצעים. 

''את רוצה להוכיח לי משהו ומונעת מעצמך הנאה'' אמר בעודו מציץ עלי , עומדת ליד הדלת , מהססת.

''אם תלכי עכשיו, אבוא לסבן לך את הגב''

יש! זה בדיוק מה שרציתי, לא להיות לבד . שיהיה איתי גם .

אני אוהבת שהוא מסתכל לי על הגוף.  אני ממש מרגישה את המבט שלו בכל שלב ואיפה הוא נעצר להתבונן , איפה משהו מטריד אותו , איפה הוא מהסס ..

אה, הוא גם מסבן מעולה.  קצת יותר מדי יסודי לטעמי (לא באמת) . הוא גרם לי להתמכר לתחושה של הידיים שלו , עוטפות אותי בסבון.

התפשטתי מהר ודילגתי לי מרוצה למקלחת 

המים כל כך נעימים , מכוונת את הטמפ' ונותנת לתחושות לעטוף אותי.

האמת, אני לא כזו אוהבת מקלחות. 

זה הוא אשם. אשם בהכול.

איך הוא הפך אותי ושינה לי את החיים...  כמה זה הרגיז אותי שהוא מחלחל ככה לתוך היום יום. 

הנשימה שלי נעצרת שהיד החמה שלו מתמקמת לה בגב התחתון

אני מפסיקה את הזרם , מניחה ידיים על הקיר ומתמסרת לתחושה הזו.

של יד גדולה עושה לי מעגלים על הגב. הוא תמיד מתחיל מנקודה ומתרחב, כמו זין יפה. 

אני אוהבת איך הוא גדל לי בתוך הפה ומתקשה.. רגע נסחפתי.. 

היד שלו כבר עברה לי על כל הגב.. הוא אוהב להוסיף כיווצים כאלה של השרירים.. מוציא ממני אנחות כשהוא מגיע לשכמות

הראש שלי מאבד יציבות והוא נשמט כדי להבין שהיד השנייה תומכת לי בפנים.

הוא שוב מאד יסודי, הוא מסבן לי אצבע אצבע ולא רק בידיים, גם בבהונות 

גורם לי להסמיק כמו עגבנייה, מביך אותי ברמה שטנית ואז הוא מביט אלי ואני רואה בו כזו דאגה שאני לא נשארת כעוסה אפילו לדקה. 

מכפות הרגליים הוא עולה לשוקיים, תמיד עושה סיבוב מסביב לברך , מעביר בי רטט 

אם יש איזור בו הוא קבע לו בית קבע, זה הירכיים שלי , התחת שלי, הכוס ועצמות האגן

שם הוא עושה קסמים, בכל כך הרבה שכבות ורבדים

המונח 'חימר' עולה בבלוג שלו לא מעט. אני אומרת לכן נשים.. זה כיף אלוהי.

במעבר בין החורים השונים, הוא מרגיש במעט שערות על ערוותי.

הוא מהמהם לעצמו .. אני שומעת ''צריך לטפל בזה פה'' 

יד אחת עוזבת את גופי

ואז אני רואה אותו אוחז בסכין גילוח נשי

סוף חלק שביעי

אני פותח כל בוקר עם וניל פצפוצים

זה אומר שאיבדתי משהו,

במהלך השנים?

האמת היא שלא הייתי אוכל את זה לפני שנתיים

השינוי שעשיתי , בעיקר תזונתי. 

הוא מלחמה ארוכת שנים עבורי

לשלוט ביצר היחיד שאינו בר שליטה

ומנהל לי את החיים.

נתקלתי בכמה טקסטים שמשתמשים  במילה 'וניל' כמילת גנאי

לכל אותם אנשים שלא חלק מאורך החיים הבדסמי

מעולם לא הסתכלתי על חבריי הונילים ואמרתי לעצמי, איזה משעממים.

אחרי הכל, לא כולם מונעים מאותם דברים

למרות שהאתר הזה גדל משמעותית. 

כמה באמת מסוגלים לנהל שיח כנה על מה באמת עושה להם את זה?

וניל עבורי הוא אדם שמתעלם מדברים

שבוחר בדרך הקצרה בין שתי נקודות

ולא דן בכמה אפשרויות.

תמיד אהבתי את ארגז הכלים הבדסמי על פני ארגז הכלים הרגיל, הסטנדרטי.

אהבתי שיש כלים שאפשר להשתמש רק בדברים מסויימים

עדיין לחפש לכלי , עוד שימושים.. לעיתים מאד לא שיגרתיים.

העולם מתקדם.

אוצר המילים גדל.

יותר אנשים שנותנים דרור.

נקודות השקפה שונות ,

אז אני מבין שבקידמה יש תמורה.

גם אם כמות הזבל עלתה,

גם כמות הטקסטים והדעות התרחבה,

יש עדיין מושגים בסיסים,

עכשיו אוצר המילים הוא כלי רב שימושי.

מקווה שבשלב מסוים נעשה את הקפיצה לאוצר מילים יותר משוכלל.

הנסיעה בלילה עם כיסוי עיניים הייתה מאתגרת.

(כיסוי עיניים כביכול, צעיף של הלו קיטי נעים ופרוותי)

בעיקר כי אני לא סומכת על נהגים אחרים בכבישים.

כל פעם כשהאוטו נעצר הייתי מוציאה כזו יבבה. הרגשתי את הלב שלו נמחץ

הוא מניח יד בטוחה על הירך שלי ואמר ברוגע "ששש.. קטנה, עוד מעט מגיעים" 

הייתי בטוחה שהוא ינצל כל רגע, כל דקה, כל שנייה להסב לי אי נעימות מציקה

הוא הרי שולט אכזר. עם רקורד מפואר, סימנים על סימנים על קנבס כפי שהוא כל הזמן תיאר

בייחוד עם השירן הזו שבא לי לדקור ולרקוד על הגופה (אני לא רוקדת)

"מה באמת קרה עם שירן?" פלטתי ברמזור התשיעי.. נראה לי.. אולי עשירי? 

"שירן.." ענית מהורהר במפתיע. "שירן הייתה רגילה לי מדי, צפויה.." צחקת פתאום 

"אני מבין ששירן זו הסיבה שנתת לי לנשק אותך , אה?"

כשסיפרת לך על החלום שהיה לי. שתקת הרבה מאד זמן.

חשבתי שהשיחה נעלמה וכל הזמן בדקתי שהשעון של הדקות בטלפון זז

"למה את חושבת שהיו בחלום את המוטיבים הספיציפים שתיארת?" הרהרת בקול רם.

"למה את מביטה מן הצד, למה את לא יכולה לדבר ולמה הקול שלי הוא הדבר היחידי שתיארת בי" הוספת והשתתקת לראות את התשובה מחלחלת

"אמרתי לך בעבר שרק לך הבחירה לאן לקחת את המערכת יחסים שלנו לשלב הבא. את לא צריכה להיות פעילה.

אני אגרום לדברים להתרחש. אבל בלי הסכמה מפורשת אני לא אתקדם"

"יש משהו שאת רוצה להגיד לי עכשיו?" שאלת ברמזור הבא

היססתי.. לא הפסקתי לחשוב לשנייה, המוח שלי היה באותו הרגע סערה וגם עיסה

לא נשמע סקסי במיוחד

ידעתי מה ואיך הוא רוצה שאני אגיב. הוא כבר תהה את זה כמה פעמים. כל פעם דחיתי אותו בתירוצים שונים

"אנחנו לא רוצים אותו הדבר", "אתה כזה זקן ואילו אני לא רוצה לראות אותך גם מת אני איהיה אלמנה נוראית" היו עוד אין ספור במספר. 

כל התירוצים הצחיקו אותך , חלק גם שיבללו אותך. אני יודעת שרצית אותי מאד מאד וכל הזמן אני עוצרת , דוחפת ואז שוב מחרמנת.

עד היום אני לא יודעת להגיד מה הביא אותי להגיד את המילים. בטח בצורה המנומסת שאתה כל כך אוהב.

אז לא הייתי מאולפת כמו שצריך , בועטת לכל עבר ולא יודעת מה זה ללכת לאיבוד בתוך חיבוק . כזה שאתה מעניק לי ללא עלות. 

"כן , בבקשה. אני רוצה לעבור לשלב הבא"

סוף חלק שישי