העולם כבר לא פשוט

סיכום של 2025 עבורי 

כשנכנסת לחיי הייתי אדם אחר

התחלתי להיות מעט אופטימי 

אבל בתכלס הייתי 

עצור, מנותק, מתוסכל , שתקן, חרד,

חושב שאני הולך למות, 

או לאבד חלקים מאד מהותיים ממני

בעיקר הייתי אבוד

חסר כיוון

שם את כל מהותי 

בידיים שרק מתכננות איך לעזוב אותי

כל חודש הביא איתו צרה אחרת

הכרחת אותי לבנות מחדש

הכל

בית, גינה

משפחה נחמה

גוף נפש

תפריט להזנה של נפש אבודה

קרעת ממני בכוח

עוגנים

השארת אותי מדמם, בשיחים

הזכרת לי מה זה חברים 

חברות

אחים 

אחיות

נעצת את הסכין עמוק בלב

גם לא שכחת לסובב

שלחת לי נשמות תאומות

שיפזרו מעט אבק פיות קסום

לרפא את המכאובים

אבל

גיליתי את העוצמה שבי

מקננת עמוק בתוכי

בין הפופיק לצוואר

גיליתי עולם של עוצמות , דמעות ושיחות פנימיות

בין אורי של 2025 לאורי ששיך רק לעצמו

לא חולק אותו או בונה חומות 

מסתובב בעולם חשוף

בוחר בפינטצה מי ראוי או ראויה

לחוות את העוצמה

לקחת את האהבה

לקחת את אימא

לקחת המון משקל של מגן

שהגן עלי שנים

מן האמת הקשה של אנשים נטולי חדווה

גוזלי נשמות

שראו את ההזדמנות להיות נאהבים בלי לתת דבר בחזרה

התחלת ללמד אותי מה זה בית עבורי

לא רק אוסף רהיטים , מרצפות ומכשירי חשמל

גם ריח, זיכרון , מקום מפלט .

עדיין הנושא שלד לא גמור של קרשים ופילוסופיות 

את החידה הזו עוד יש לי לפתור.

החזרתי את השליטה

את הכוונה

את היכולת להסתכל לאנשים בעיניים 

לדעת שאני שווה ערך לגדול באדם

אף אחד לא יוריד אותי ,יגיד לי שאני לא ראוי לטוב, לטובה, לחיבוק, להיות נאהב.

גיליתי משפחה,

נטולת מנהיגה

כי אמא יש רק אחת והיא כבר איננה.

מסרב להגיד אני יתום

מסתכל כל יום ומראה לך שכל מה שאמרת,

יקרה.

פשוט תצטרכי לשים משקפיים, כי את בשמיים.

לא יודע את תפקידי וגורלי בעולם הזה

יודע שהדרך פרושה לפניי

שנת 2026 היא שנה עם מ'וג'ו ואנרגיות אחרות

שם את הימים היפים לא אבלה בתוך ארבע קירות או חדרים חצי מלאים

אטרוף את השמש

אוכל את העננים

אתחמם לקול פצפוץ עצים

אתחבר לאדמה

אקח שלוקים גדולים

של מים , של אדמה, של ריחות של אישה.

אמצא את הדרך לעשות טוב

בלי להרגיש כמה רע

אמצא את היכולת להיות הכל

ולתת הכל למי שאבחר

אחדד את החצים שאיתם אני קולע למטרה

כשהדברים הנכונים יקרו

כשאשחרר את החץ ואפגע בלב של הנכונה

עדיין..

הלב שלי לא שמור בקופסא

פועם

לא חודל לרגע

להניע את המכונה שבי

לדהור ולנופף לשלום לכל מה שיש

לעולם הזה להציע

ארבעה תחנות היו לי היום.

כל אחת , עבור חלק אחר של הנשמה.

ראשונה הייתה עבור העתיד הקרוב,

עיסוקי היום יום.

שנייה הייתה לסגור הבטחה

לתת חיבוק , אפשר גם חצי נשיקה

נפש שתורמת לי את הפרשנות הנסתרת

של דרכי הלב והנפש.

שלישית , יחידה ומיוחדת.

כל מפגש , חלילה לא דייט, הוא מחול קסם 

של מילים

של רצונות

של עזות מצח ומעל הכל

רצון לסמן לרגע קל

זיכרון חדש ומיוחד

רביעי, הגבר היחידי

שהפך השנה לניצב חשוב .

של מחשבות והבנות,

של להכיר במציאות הקשה,

לחבוט בכל הקלישאות ,

להיות אוזן קשבת,

גם לעוץ עצה.

בעיקר להיות זמין 

לכל גחמה.

השמיים התחילו כחולים 

ליוו אותי רגעי שמש

עם נגיעות של אפור עננים

הביא איתו , רוחות וצמרמורות של עקשנים.

גם גשם ביקר, את שמשת המכונית. 

הרטיב את הכביש, הסתיר את הפנסים.

סתם יום רביעי 

תאריך לא חשוב

שמוצה עד תום 

שיש לך את החופש לעשות כל מה שתחפץ

בחברה, גם לבד

בעיקר עם מוזיקה טובה.

מחשבות , רעיונות,

כל מיני קפיצות

מנקודה לנקודה

ממסקנה לתהייה 

רוצה אותך רטובה
באמצע היום
ממחשבות על שיניים 
ננעצות

רוצה לבעול אותך
לזקק תחושות בתוך מעשים
לבלוע אותך בנשימה אחת
 לגלות שיש ממך כל כך הרבה
שנשימה אחת , היא נשימה אחת מתוך הרבה.

להרגיש את החיוך שלך בתוך כף היד
את הלשון שלך מתגלגלת על אצבע אחת
את המבט הכמהה שלך
לא יודעת מה לעשות עם כל הטוב שמתפוצץ בתוכך
כשהיד שלי חופנת, אוגרת, ממשמשת .. גם צובטת..

רוצה להרגיש את הצורך
את העיניים שלא משות משלי
גם כשכאב מקיף את ההוויה
של להיות שלי
תחת כף יד

השיער..
מסתבך בין האצבעות
הראש שלך , המחשבות שלך.
הכל נעצר בתנועה אחת
קדמונית
שמחזירה אותך לבראשית

לעיתים לא ניתן להקצות מספיק מילים
לתאר תחושות, רגשות.. רצון למעשים.

אני רוצה את שנינו

רעבים

מזיעים

מסריחים מתשוקה

העור חם

הכל רטוב , חלקלק

שורטת

אוחז ומושך

כמות האורגזמות אינה משנה

כמות ההזרעות לא משתנה

את רוכבת

אני ננעץ

הפה עייף 

נשימות רדודות

את שוב קרובה

"עיניים אלי"

"למי את שייכת?"

לפעמים אני מתגעגע לתשומת הלב של העצב שלי בבקרים .

שכתבתי פה את הכאב שלי ודיממתי מילים.

אותם נשמות תועות שנתקלו במילים שלי 

קיבלתי פה המון כוחות מאנשים , מנשים , מזרים מוחלטים.

בהתחלה חשבתי שזה איזה שהוא ניצוץ של תקווה 

עכשיו אני מבין שזו הייתה הזדהות עם מילה

עצב

כמה הוא רווי בנו. נשמות תועות.

כמה קושי יש בחיים שבחרנו להיות.

הבלוג, הבלוגים , המילים והפסיקים.

בכולם יש המון כוונה. הכוונה. נקודה למחשבה.

לא חושב שיש עוד הרבה מקומות

בהם ניתן לקרוא רגשות בצורה

כו כנה,, כו לירית , כו מופתית.

כותבים פה רגשות טהורים. כאב אמיתי. תהומות עמוקות ושמיים מלאי חלומות

מעבר לחשיפה המוחלטת.

יש חופש בלהניח מילים על המסך

שחור על גבי לבן

אי אפשר לברוח מהתחושות שמפלחות את הלב, בית החזה. 

חורצות בכולנו , סימנים עמוקים.

מזכירות לנו, המילים, בשביל מה אנחנו בעצם חיים.

לא אכתוב פה על מניעים רדודים.

על תמונות, על צומי, על גיפ'ים עמומים.

השפה העברית, על חסרונותיה.

עדיין שופעת יופי ואוצרות.

שרבים כל כך שוכחים לגלות.

גיליתי פה שירת יחידים ושירת רבים

גיליתי פה ציטוטים לטקסטים עלומים.

יש פה עומק

יש פה צרכים

יש פה גופים יפים

גם יש פה מוחות חריפים.

ככל שהתקדמתי עם השנים

גיליתי שהפיזי והרגשי כלל לא דומים

עכשיו הצמא הופיע לרמה הגבוהה ביותר ,

אני מחפש לגמוע את האגם אשר טומן בו

את השלל העמוק .

צלילה כזו למקומות עמוקים בעולם הרגש

אינה באה לרבים בטוב

השטחי, המיני, הצורך הבסיסי

אחרי שמילאתי את כל הריבועים

חפץ אני לגשת לשחות במים העמוקים 

יודע שהגיעה העת לסגור את התקופה 

להודות על הדברים הטובים 

על החוויות.

על התחושות שהיו משותפות .

עכשיו כבר אין יחד, רק זיכרונות.

זיכרונות שילוו אותי 

צורות וחלקים שאוכל להרגיש בדמיון

אך לא יהיו שוב לא כהווה ולא כעתיד

כשחשבתי שעשוי להתממש

כנגד כל הסיכויים.

אנני מפריד בין דברים

בוחר לקחת את החלקים הטובים

להשלים שאת הרעים 

אקרא להם שיעורים

החלק הקשה ביותר

שאישה שהייתה כו חשובה

תהפוך לעוד שורה 

ברשימה שחשבתי שהגיעה לסופה

אך גורלי אינו כזה

להתהדר במספר דו ספרתי 

של שנים לציון , בזוגיות

 שהרימה אותי לגבהים 

של נעים , של מגע ,טיולים , חיבוקים , 

מבטים של אהבה ורגשות מעורבים,

של גילויים , ניסיונות,  התבגרות של בנות,

ארוחות משפחתיות , גם בין משפחות ,

של חגים, של משחקים ומרתון סרטים, 

של ניסיון לחבר בין שני סיפורי חיים כו שונים 

של הרבה נתינה, גם לא מעט הקרבה 

אנרגיות מטורפות

התפוצציות של אסטזה ואורגזמות 

של להירדם בחיבוק , של סיפוק.

גם הבועה הזו לבסוף התפוצצה

לא בדרך יפה 

גררה המון צער, חרטה, כאב ודממה

פרידה אינה דבר קל

אך אם אחזור לפרק הזה כל הזמן

אביט לאחור לעבר שאבד

לכן עלי להפוך אותך 

לעוד שם ברשימה 

שטמן בי תחושה של החמצה אדירה

כדי שהמבט יוביל אותי 

לעתיד

לשלמות הזו שאני כו רוצה

יודע כמה נדירה היא,

חמקמקה ותדרוש ממני את כל כוחי.

אהבה חדשה...

צדקו הן 

הנשמות כשאמרו לי

הזמן יעשה את שלו

סימנים

כל מיני 

בולטים או דוהים

זכר לחוויה בגוונים

הצורך לתעד 

את היופי

בצורה , קו או עיגול 

לדעת שלא הכל חלום.

העננה אופפת בי 

עדות ממשית לרגע

מתחדד על העור 

מזקק מחשבה

אוסף לתוכי 

ברגע של שקט 

עם עצמי

תחושות, נגיעות . רגשות. 

זכר להוויה בין שניים

של קח ותן

צורך וכאב

חידוד של גוונים 

בכמה רבדים.

אני תוהה

כיצד אלביש אותה לחתונה

האם זו תיהיה שמלה קצרה

כזו שתבליט את רגליה הארוכות וישבנה הדשן

האם תצטרך לדדות על עקבים דקים

או סנדלים נקיות קשקושים.

הלבן לא יככב הפעם

שחור, כחול , סגול

גוונים עמוקים רבי משמעות

שיכולים להסתיר היעדר תחתון או חזייה

תלוי מבנה, תלוי הרגשה

האם ארצה אותה צמודה לידי

מתהלכת בין המוזמנים

או שמה אתן לה לשוטט לבדה

שאצבע ידי על שלט או אפלקציה

האם אהנה לראות כיצד ניגשים אליה

גברים נאים

חלק רק מחליקים על הבד

או נצמדים יותר מדי

בוהים במחשוף העמוק

או שהשסע של השמלה חושף רגל עטופה גרביון

יטריף להם את השכל

כשאישה כה נאה מרחפת לה ברחבה

האם זוג עיניה יחפשו אותי בכל דקה

או שמה היא, נינוחה.

האם בתוך הזרות של הסביבה

החמימות בין רגליה שנוזלת וגולשת

יעלה סומק קל בלחייה

האם קולה יהיה צרוד כשתשאל , 

''איפה הנוחיות" או תפנה בקול נרגש מדי "אני חייבת פיפי , מה הכיוון?"

האם אתן לה את האישור לשחרר את הנוזלים הכלואים בתוכה

או שאתן לה להתבשל על האסלה

לשונה עמוק בישבני

מורח את הרוק שמצטבר ממציצה נלהבת 

על הפנים אדומות ממאמץ

להכניס כמה ממני , עמוק, כמה שאפשר.

האם אגיד לה שהיא יכולה לאכול רק דברים ירוקים

ולבלוע רק אחרי שש לעיסות , לא יותר ולא פחות

כל פספוס ,

יעלה לישבנה בכאב מתוק 

ואנחה עוד יותר נעימה

ותזכורת כחולה או אדומה

כשהיא תלווה אותי 

בעוד אירוע משמים

תעשה לי אותו

קסם בקסמים

מתי יבוא הרגע,

בו השמיכה תספיק. 

לקום בבוקר יהיה צורך,

לא משחק דחיות ללא תכלית.

מתי תכלית תמלא את חיי.

יצרתיות תופיע יש מאין.

היומן מלא פגישות אירועים וציפיות,

בוץ ילכלך את הנעלים 

אוכל להביט אל השמיים.

השמיים יהיו אופק נקי.

עם ים, עם שקיעה

עם נצנוצים של גאווה. 

מתי אפסיק לראות תמרות עשן

ואביט לתוך גחלים לוחשות

בעיניים שלה 

רכות .

את הפוסט הזה אני מפרסם באיחור

כי נדבק בי איזה שהוא חשש

שאני מקדים תרופה למכה

או מכה לתרופה

או סתם מחכה למכה

שמשהו או מישהו או סתם הגורל האכזר

זה שהתאכזר אלי כל כך הרבה בשנה שעברה

ימנע ממני את החופשה הכו חשובה , מזוקקת וטהורה 

שאני יוצא אליה עם מזוודה קטנה, חשש קל והמון תשוקה 

כוחם של צירופי מקרים

כו חזק בחיים שלי

כוח שכזה, מתפרץ אלי לחיים

בכל מיני רגעים מופלאים

כשם שאני מקשיב לצירופים

ככה אני מגיב לאירועים

זה התחיל בקטן, נפש מעניינת מעט לא סגורה.

עם בלוג יפה ומתחדש ומעטה ציניות עם טעם מעניין.

השיחה דווקא קלחה בצ'ט. שם השיחה הייתה מסביב

אבל אף פעם לא אישית,

עלו דברים מתוך הבלוג. 

שנינו עברנו הרבה עם השנים. כן.. אני מדבר פה על התכתבות ארוכה

נגיעות בפוסטים ודרישות שלום בין אירועי החיים.

אני לא יכול להניח את הרגע המדויק, אני יכול ללכת להתכתבויות, אבל אין לי צורך ממשי לעשות זאת

שבו הלך הרוח ביננו השתנה.

אך המעבר מהכלוב לטלגרם

הביא איתו גילוי, ששינה את כל העולם.

"אנחנו מכירים, במציאות" - כתבת

היית הבוס שלי לפני 5 שנים!

מפה לשם, עשינו 'פיצוחים' 

מודה.. לקח לי זמן

לשחזר את הפנים, החיוך, מבט חמור הסבר ועגלגלות הגוף.

אני לא אדם שמפספס הזדמנות לסגור מעגלים ככה

"כשאת בארץ תבואי, נשב , נעשן , נסיים את העניין בחיבוק"

השבת "צר לי, אין לי זמן עבורך. כשאני בארץ הלו"ז עמוס ואני לא 'סוטה'."

אם ההר לא בא למוחמד..

"אני אבוא אלייך" החזרתי

גם ככה הגיע הזמן שאצא לי לארץ זרה , חמוש במזוודה 

ליצור זיכרונות חדשים של לבד על מטוס 

אירוע שהפעם האחרונה שקרה, הייתה לפני 20 שנה!

אמממ....

"איך בדיוק אתה חושב שדבר כזה הזוי יקרה?"

"אנחת, אגיע למלון וניפגש לקפה

אם האנרגיה המינית, הקינטית והעוצמתית תיהיה שם,

יש מלון

מקלחת גדולה

ספה

מיטה 

ומרפסת קטנה.. לממש פנטזיות של בעילה

לנוכח עיניים סקרניות שלא ממש יכולות להבין שאת גונחת את שמי"

את מה שיקרה בחדר

אשאיר לנשמות האמיצות לפנטז, להתחרמן, לאונן ואולי גם אסכים שיגמרו

אחרי הכל

את שלי לשלוש לילות

בחצות הכרכרה לא תהפוך לדלעת

רק תתהפך לצד השני

לחיבוק צמוד צמוד

של איברים וצרכים.

פרולוג

אורחת לג'טלמן בחדר 702

בדים בדים רוק ונוזלים

קומה וגג

למה זה כל כך חשוב לך?

חידוד של תחושה

מחשבה יוצרת מציאות