העולם כבר לא פשוט

יש בצ'ט משהו מנחם

סוג של אשלייה שאת הבדידות אפשר להפיג בשיחה

כי מדי פעם מתגנבת לה נפש מעיינת, חס ושלום 'מסקרנת'.

שקשה להגיד לה ''לא, תודה''

הצ'ט, ברבות השנים. הביא עלי חוויות ואתגרים

גם אותה מצאתי שם. בין המילים.

גם אותה איבדתי שם , שבמקום לדבר שתקה, מילים של אחר.

לצ'ט יש מקום מיוחד בחיי

הוא מפרה אותי

אך גם מכשיל

כי חוסר הצדק מובהק שם

עדיין, פסימי בעור של אופטימי

אני מוצא את עצמי שוב ושוב נמשך אל האש

שלא ניתן להכיל

של בדידות.

תבואי אלי עם רצון

רק תשוקה

רק חוסר של השלמה

אינם.

תבואי אלי עם צורך

צורך של עמוק בקרביים

איפה שהמילים נוגעות

ושום מחשבה לא מספקת.

קימורי השכל,

הם היפים ביותר

גוף הוא פיסת בשר

נפש , עבורי היא העיקר.

את הגוף אפשר לפתח

כל צעדה שכזו

מתחילה במחשבה

מחשבה מזדחלת

אולי יותר מדי מטונפת.

מחשבה שדורשת דיוק,

הכוונה

הכלה

רגש נוגע בכל נקודה.

נפש יודעת לעשות התאמות,

אך,

יש דיוקים

שאינם קורים ברגע

צעד ועוד צעד,

רצון עז.

שמיים פתוחים.

שכל הוא ספוג,

שרק דורש עוד.

אל תפסיקי לדרוש

לספוג את העולם

לתוכך

אני נהנה למלא את הדף במילים

חיזור של גברים  , פעם

מילות אהבה

מטבעות לשון

גם זימה

על איך נשתלב לב אל לב

איך אטמיע את הצורך 

אשקיע את הגוף

מלטף עם מילים חששות

מחבק עם סימני פיסוק את האיברים

שלא מפסיקים לנזול 

קסת  דיו שבורה על דף מוכתם 

כשם שהיו מקורו על הדף

ככה את מקומך

תחת מבטי

בתוך חיבוק ידיים חזק

תמצאי

סימנתי אותך
חזק
מודגש
כי הרגשתי
שאת נוזלת ממני
לעולם אחר
בלעדיי
לסימנים יש משמעות עבורי
היא הדרך שלי
לקלר אותך לחיי
שתישאי את אצבעותיי
את כוונותיי
לכל מקום שתלכי
לא משנה מה תעשי
עבודה
חברים
גברים אחרים
הסימן שלי ידהה
אך המשמעות שלו
תהדהד

הרתיעה שלך מאותם סימנים
הניסיון שלך להגביל את יצרתי
פגעו בי
ניתק הקשר
היחיד
שהיה עבורי משמעות

רוחות הסתיו כבר פה

לילות הקיץ הארוכים מחליפים מקום

רוחות

טיפות

הטבע משנה מצב רוח, פותח את הבוקר שונה

גם אני מרגיש בשינוי בא

יותר מדי נפשות יפות במצב רוח מכוער 

הרבה כעס

הרבה ציפיות מן העולם 

פחות סקרנות והבנה 

ואולי זה בכלל אני, שמאבד קצת עניין

או סבלנות 

מתקדם מהר מדי ונכנע לבדידות

יש נחמה בלהיות לבד

אין הפתעות

קו ישר

אל תתכנס יותר מדי סתיו

לא סיימתי למצות את העולם הנפלא

להיאבק על עצמי מול אדם עוצמתי

שדעתו וידיעותיו לא פחות משלי.

שאת עצתו אקבל בשמחה

כי הוא לא שני לי הוא באותה רמה

אני מתפוגג למיליון רגעים

בהם פקפקתי

ידעתי 

שיערתי 

חששתי

רגעי ההבנה היו חמקמקים

הם הגיעו בשלבים

לא שלב ראשון וגם לא רביעי,

אלא בנקודות הבנה

הבלחה של שנייה

כדור של אור שגדל בתוכי

שמאיר מתוכי 

אל גופי ואל סביבתי

אור שאין בו צל 

אינו משאיר חושך 

נקודה 

כמגן ושומר

מתכנן ומוציא לפועל הגעתי 

אך מה שקרה הוא חילוף בין חומרים שעוברים שפע של אירועים

הדואליות שלהם בחלל אחד

יצרה , עבורי שיח נוכח, מחייב.

שאינו מתפשר

הוחלפו מהלומות כשרות

וגם שפע של דמעות 

הטישו קופל

העיניים התנקו

לרגע אחד לא היה רעב של הגוף 

כי אם צורך לפרק וללוש 

להוציא מקרבך 

את הכאב

את האובדן

את הכעס

את הטינה

את העלבון

את ההבנה

שמה שהיה , לא יהיה

שמה שקרה , תוצאותיו קשות

שמה שחשוב זה לא לבלום את התחושות 

לא להתעלם .

תורה של הנפש למרוד

לא פשוט להיות מותג,

כן פשוט להיות בעכשיו

מול כנרת שרק מחבקת

מקשיבה

ומקדישה רקע של נחמה

לעולם ורוד יותר , בתוך מחשבה

להיות פשוט וברגע,  זה מה שאני.

ברגעי השלווה זה ממכר וזה מה שאני מביא מעצמי לתוך הביחד שאני מחפש בעולם הזה

אומרים מאדמה באת ואל אדמה תשוב

אך זה אינו מדויק, כי נוצרנו בתוך מי שפיר

ובתוך הימה הגדולה, אנחנו חוזרים לפלא היצירה.

נקיים מהשפעות החיים 

יש דרך טובה יותר לקבל את היום...

בחיבוק של המים

וידיים אוהבות

להחניק גניחה בכתף מכילה

בשעה שהתרוממות הבוקר חודרת לכל פינה  

מזמן לי שקיעה וזריחה מול הכנרת

אולי הפעם היא תדע לקחת ממני את כל הרע

להצליל את כוונותיי

לרוקן את מר ליבי

למלא את התרוקנות האנרגיות

ולהחזיר לי מעט אופטימיות לעולם

לנקז את הכעס שאני מרגיש 

לאפשר לי התחלה חדשה

לשנה ללא רגעי  כעס, איבה , אכזבה 

ככה אוכל לראות מעט מן הדרך קדימה

כדי שאוכל לפתח תקווה 

כמה זה, יותר מדי?

מנגו

בוקר

השמש עוד לא הגיחה 

הרעב שבי מתעורר

לטרוף שוב את העולם

בדרכי

בלי להתחשב

לעשות כל שעולה על רוחי

להיסחף להרפתקה 

להתבטא בלי חרטה

להיות עצמי טוב יותר

לא לתת לאחרים להוריד אותי

לא לתת לחרא שצף באחרים להידבק אלי

להטיב

לעשות טוב לאנשים שאוהבים אותי

ולא רק למילים שלי

שהם צורת ביטוי

אך לא משקפות את האמת

שאני רומנטיקן חסר תקנה

שעוד מאמין באהבה

בקסם

בדברים בין גבר לאישה

רק אחר כך שפחה, זונה, כלי לצרכיה וגם לצרכיי

מעבר למגבלות הפיזיות

בתוך עולם של עכשיו

של תחושות 

בוקר של אפשריות

אולי שנה של התרחשויות

בלי פחד מהלא נודע 

להיוולד בלי זיכרון

לחיות בלי עבר

בעכשיו