לפעמים לא צריך משפטים מפוצצים
רק כמה אותיות קטנות
B 2 B
לפעמים לא צריך משפטים מפוצצים
רק כמה אותיות קטנות
B 2 B
לפעמים שאני חושב על הפוטנציאל הלא ממומש..
משהו בי מאבד סבלנות
אני רוצה דברים
עכשיו
מהר
חזק
בלי להתחשב
זה קורה בחושך
בואקום
לפני שאני פוגש את השמש ואת המוזיקה של הבוקר
שמחזירה אותי לסורי
את מתעוררת בבוקר
לא מוכנה לסערה שבתוכי
וכל מה שאני צריך כדי לממש את הפוטנציאל שטמון בתוכי
הוא שתפתחי את העיניים
ותחייכי אלי
אז הסערה תתחיל...
כאילו לא הייתה פה מלחמה
בא לי לרקוד מול השקיעה
מדינה שלא ישנה בלילה
היא מדינה עצבנית
עם רף סבלנות נמוך
זה מאתגר , מאד.
ההבנה שמשהו שונה וחייבים להתמודד איתו, כי זה המצב.
היא חלק גדול מהפתרון
זה לא בושה גם להגיד סליחה
היום יהיה אתגר
ובסופו התגמול
קולך.
בלי פילטרים
בלי סימני פיסוק
מודה שאני מעט מתרגש
מחשבה נעימה שתלווה אותי לאורך היום
אם השמש עדיין לא קמה
זה בגלל שגם אותה העירו פעמיים הלילה?
לא כתבתי כמה ימים
כי הכל נעצר
השיגרה
החדשות
והסבל הבלתי יאומן של אנשים
כואב לי
אם זאת , עברו הרבה מלחמות כעם.
זה חלק מאיתנו
לא תמיד אנחנו חיים את החיים עבור עצמנו.
זו האחריות שלנו
אני יודע שקמתי לבוקר שלא תואם את ההרגשה שלי
ולזה אני אומר fuck it!!
אתמול הייתי אורי
פשוט
ישיר
לא מתנצל על מי שאני
מוביל למקומות החשובים
הקשים
הנעימים
המענגים
המייסרים
אתמול קרה משהו שנעלם בי תקופה
עשיתי בדיוק מה שהרגיש לי נכון
העליתי גם את הבעיות
לא פחדתי מהאמת שלי.
הכוכבים נעמדו בשורה ישרה עבורי.
וחוויתי עונג.. בין האוזניים וגם להנאה שלי הייתה משמעות לצד השני.
משהו שלראשונה בחיי הבנתי כמה דחיתי וכמה לא יצא לי לבטא.
כן, פעם ראשונה.
אמון, המילה הכי מחרמנת במילון שלי.
בלעדיה אי אפשר באמת להתקיים.
להיות בהווה
בסיטואציה
להגיע לגבהים רק במבט,
תנועה קלה של הקרסול,
לדעת הכל ולהיות קשוב.
את הצעצוע החמוד שלי
רטובה
מיוסרת
נתונה לחלוטין, מבחינתך, לכל הוויתי.
תודה
רחוק מלקחת את הנתינה שלך , כמשהו מובן.
להתענג על הריחות , המרקמים והזיכרון של מה שקרה.
מתרגש מהיום
כאב הגב עבר
אפשר להתחיל:)
הכי קשה זה להתגבר על הקושי
לקבור את הרגש
להתנתק מטקסים
להמשיך הלאה
אחרי רגשות כל כך חזקים
ולהכיר באובדן ובעוצמתו
לא הכל נבנה ביום אחד
גם לא בשבוע גם לא בחודש.
החיים אומרים לך קח לך רגע .
זה בסדר לעצור ולהנות מהנוף
לא הכל צריך לשנות
הזמן לשינויים יגיע.
כל כך הרבה השתנה אצלי
שלפעמים אני מנסה לחזור למה שהיה לי , זה לא נכון וזה משהו שאני צריך לשנות בי.
לא מעט סבלו ממני בזמן הזה ועל כך אני משלם את שכר הלימוד ומפסיד דברים בגלל גל השינויים שעובר בי.
ההתנערות הזו מכל מה שמכבה אותי.
אז אני כותב לעצמי.
זמן להאט , ליצור שיגרה חדשה
להנות מהטבע והפרחים שבדרך
משקיעות שכל ערב מצטיירות עבור עיניי.
יגיע העת לדברים חדשים
אבל הכל יקרה בזמן שלו.