צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

העולם כבר לא פשוט

"בחלל הפנוי נאבק בעצמי ,
מערבולת החושים שוטפת אותי
וכשלווין של אהבה משדר מרחוק
אני קולט אותו גם בבכי גם בצחוק
קסם לא יבוא לעומדים מהצד
לא יפול מן השמיים ברגע אחד "

מבקרים יקרים, הינכם מתבקשים: פחות לייקים, יותר תגובות!
תודה,
ההנהלה והעובדים.
לפני 4 שנים. 11 בפברואר 2020 בשעה 18:41

אף פעם לא הבנתי גברים שמחפשים לנצל נשים.

שנשלטת היא סוג של חומר ביד יוצר.

והיצירה הכי טובה שלהם היא להרוס את התקוות והחלומות ולקרוא לזה בדסמ.

כן, סאדיזם הוא לא תואר שנשמע טוב

האם סאדיזם טהור קיים? קיים שולט בעולם הזה שנטו נהנה רק מכאב?

שנהנה להוריד לריצפה ולהכות את הנשלטת שלו עד זוב דם, עד טיפת הכבוד האחרונה שלה.

להוריד אותה כל כך נמוך שהיא תיהיה תלויה רק בו. לגנוז את היכולות שלה ולהפוך אותה לתלותית כל כך שהיא תיהיה רק שלו?

זה לא נשמע לי טוב.

זה לא נשמע לי כמו בדסמ.

אנחנו לא דת או כת.

אנשי בדסמ , אילו אנשים. ש.. אנשים שמבינים את המעבר.

שולט אינו אדם שמשתמש. הוא אדם שיוצר תוואי חדש בחיים.

גם של בת זוגתו, הנשלטת שלו ואיזה כינוי שתרצו להדביק.

לשלוט זה לא להרוס

לא לבנות מחדש

לשלוט זה להוביל.

פה הבעיה, שקל להיראות בהתחלה כאדם שיודע להוביל. הבעיות מתחילות בהמשך, שלשולט נגמר המומנטום והוא מתחיל לאלתר,

במקום לעבוד מהבטן והלב הוא מתחיל לחפש מהראש ופנטזיות.

הסחרור הוא בלתי נמנע.

אתן, נשות הכלוב , חוות זאת כל הזמן. בסחרור הזה קשה לצאת. חלק נמצאים עמוק מדי כדי להודות בטעות.

להגיד , רגע! אחשוב לפני שאעשה.

כמה נשים אמרו לי 'לא' בכלוב על כך שבחרתי ללכת לאט. על שלא מיהרתי לתמונות ומשימות. על שחשבתי וניסיתי להבין את המניע של אישה לבדסמ.

רבים מאיתנו לא אוהבים לפשפש בקרביים שלנו. לא מחפשים את הדרך הארוכה.

סשן, סשנים, מפגשים, מסיבות. זה לא בדסמ.

בדסמ זו דרך , יש לה עליות, יש לה ירידות, לעיתים היא שעמום של שיגרה, דרך ללא תווי נוף או פרחים יפים אלא סתם יום קר, אפור ורטוב ומשעמם.

שולט ידע לקחת אחריות גם על ימים אפורים, גם על ימים עייפים.

בכל דבר שתעשה, תעשי, תעשו. אם אין שם בסיס של תשוקה, בסיס של אהבה, בסיס של לעשות טוב. לא תיהיה אחריות. לא יהיה אדם שמוכן להודות בטעויות שלו, שידע גם להישאר ולתקן.

העצוב הוא, שאני צופה זה זמן מה בכם, חיים שלמים,  באנשי הכלוב.

רק במה שהם בוחרים לחשוף וגם שם שהם חושבים שהם מוגנים אפשר לקרוא בין השורות.

כמו שרבים מאיתנו יודעים, אישה חדשה שתיכנס לכלוב תקבל מאות הודעות.

האחוז הקטן הוא איכותני, והסיכוי שהיא תיפול לתוך ההמון המתלהם הוא גבוה.

כוחם של מספרים.

אך לעיתים, כמו אמרתי , אני צופה זה זמן רב באנשי הכלוב. יש דברים נפלאים שנוצרים.

זוגות בדסמים. לאורך זמן, שבונים ולא הורסים. מבחירה.

גם אם זה לא יחזיק שנים. אם זה תרם לשני הצדדים זו הצלחה. זה אושר.

יש אנשים כאלה. הם פשוט לא מפרסמים את עצמם בתמונות וגיפים אירוטיים.

לכן קשה לראות אותם.

רובכם גם ככה לא מסתכלים. אתם יודעים הכל יותר טוב.

זה למה אני ממעט לענות לכל הפוסטים של השבורים והשבורות. ראיתי את זה עומד לקרות, לא התרעתי. גם ככה אין  שום משקל בהחלטות שגויות.

גם עם הייתי מתריע. למה זה היה עוזר? אילו לא נכווה ביד ממחבת רותח לא נלמד להיזהר. לפעמים הכוויה כל כך גדולה שנגדעים מפה אנשים. פורחים אל אתר אחר. אל מציאות פשוטה יותר, ונילית. להפוך לחלק מהסטטיסטיקה של אנשים שחיים את החיים שלהם בלי למצות את כל התשוקות שלהם. אנשים שחיים את חייהם בשביל מטרות של אחרים, של ההורים שלנו, של הילדים שלנו, של גיבורי הילדות שלנו.

כן, אני חושב שבדסמ זו תגלית נפלאה. אילו רק הייתם טורחים ללמוד אותה.

לא להשתמש ולזרוק כי אתם לא מבינים. אלא להתעקש ולשאול את עצמכם שאלות קשות.

 

אבל אני מאלה שמאמינים שאם אתה מעוניין לדעת משהו, אתה צריך ללמוד אותו מההתחלה.

ללמוד ולחקור את הבסיס ולא ישר לקפוץ לקנות שוט. 

לא ישר לשים לך בסוגריים כינוי מפוצץ וללכת ללמוד על חיים של נשים מה אתה שווה.

אבל על מי אני עובד?

נדירים האנשים הללו, שלומדים דברים כמו שפעם למדו. לפני הטלויזיות והטלפונים הניידים. 

יסודות זה של בניינים 

לא של החיים. 

 

לפני 4 שנים. 1 בפברואר 2020 בשעה 22:11

פוקח את העיניים לבוקר נפלא

את שוכבת מולי, צמודה צמודה. 

נשאר לנו רק לתכנן את היום.. בלעשות כלום ועוד קצת מזה.

ארוחת בוקר זה זמן נהדר. להתאים את הלוז ולבחון את הסימנים שהערב הראשון השאיר

כמו שחששתי..

עדיין רעבה

שובבה

עם ניצוץ בעיניים.

טיבה של שנת לילה מצויינת לאחר שלל אורגזמות מכל המינים.

התחלה של ציור מקסים על הירך השמאלית.. אני חייב להמשיך אותו , מתזכר לעצמי.

אז חורף בים המלח ועד כמה שרציתי קר היה בכל מקום שהוא לא קיר המלון.

הבריכה סגורה ונשאר רק לחכות , היא תחזור מהמסג' ואוכל לקבל אותה למשחקים עד הבוקר שבא אחרי עוד ערב של שעשועים וציורים.

 

הפעם אלבש את הירוק, המנומר. 

מצויין. אם כי מה אכפת לי.. אני חולה על בגדי ים שלמים.. תלבשי אחד חום עם כתמים סגולים זה לא יזיז לי. אני רוצה את האיברים הפנימיים.

 

יצאת לקראתי, מנומרת, מחוייכת.. אחרי שלשו את איברייך בחוזקה ועוד קצת, עם שמן מתוק ומוזיקה שאולי קצת שמעת.

יצאת לקראתי וידעת שאת ידיי לא אשאיר רחוק מדי מאיברייך.

יש משהו נורא כייפי בים המלח. כוחות הציפה , כוחות הריפוי, ההבנה שאתה צריך להיזהר ושעם יש לך פצע הוא ממש ישרוף.

ממש כמו הצלפה של שוט, הוא מעלה למעלה, מרפא ומשחרר והוא יכול ממש לשרוף.

את המחשבות, את הרצונות, את הספקות.

אך צריך תמיד להיזהר. גם ים המלח הוא ים של מוות. גם שוט הוא כלי בעל שני צדדים. 

את, שהשוט שלך ואני ממעטים להיפגש. אוהבת את הכאב, אך מתקשה להשלים איתו. יש מקומות שאת מתמסרת ויש מקומות שאת דרוכה.

חיכיתי הרבה זמן לקלף ממך את השכבות המגינות. יש חלקים בהגנות שלך שרק כלי מסוים עשוי להקל, להראות לך את המעבר.

לזין שלי יש תפקיד זהה, הוא מקלף את הביישנות . מוציא ממך את החיה הרעבה, הזונה החרמנית שלעיתים את חושב שזה לגמרי כל עולמך

להיות כלי מכיל לזין שלי. 

 

 

לפני 4 שנים. 27 בינואר 2020 בשעה 19:27

ברכב מופלא ובידיים בטוחות הגענו ליעד שהוא גם מלון.

לנגד עיננו 4 ימים של מנוחה

בראשי הקודח.. זמן משחקים מופלא

אחרי שהתמקמנו במלון ובדקנו את טיב המיטה והחלון,

לחשתי לך שני חוקים. 

1. חזייה, כמה שפחות מחוץ לחדר.

2. בחדר מעט אם לא בכלל בגדים לגופך.

רציתי אותך נגישה, לכל שעשוע. 

רציתי אותך חשופה , לכל מגע של רוח, בין אם טבעית או שובבה.  

 

מיהרת לציית ולא ניסית להבין את המסר שמאחורי הדברים.

הבנתי זאת ששאלת אותי אחרי כמה שעות, שהתכוננו לארוחת הערב, 'מה החוקים שוב?'

 

לבשת את השמלה שאני אוהב, נגישה ואם זאת עושה אותך טבעית, 

הולכת בחלל כאישה שלא מהעולם הזה

מרהיבה. 

הלילה הראשון נראה כל כך רחוק, אך טרפנו אחד את השניה. 

מילאנו את פיותנו באיברים, בתחושות, במיצים. ונרדמנו כמו שאנחנו אוהבים:

קצת לפני נקודת הרתיחה, ובלי ס"מ רווח בנינו. 

כל איבר מתאים לאיבר שמולו.

אנרגיות מפצפצות בכל מקום

 

 

חוויתי את גופך הענוג , בעיניי , בידיי, באצבעותיי, בלשוני, בזין שלי ובעיקר במחשבתי.

השארתי בך מעט מן הסימנים המעטרים את גופך הצחור שאני כל כך אוהב להחתים ולצייר עליו ,

השארתי אותך על אש קטנה ובלי טיפה ממני בתוכך דבר שפשוט הטריף את נפשך.

 

לפני 4 שנים. 22 בינואר 2020 בשעה 22:12

אני יודע שלא משנה מה

זכיתי.

 

תהיו טובים

העולם משלים את הפער.

לפני 4 שנים. 21 בינואר 2020 בשעה 8:09

אז הנה

אני מנצל את ימי החופשה שלי

יוצא לנפוש בארצנו ואפילו במקום עם קירות וגג

יושב ומחכה וזורק דברים למזוודה

תוהה באיזה צעצועים אשתמש

מלבד הצעצועית הראשית שלי

אוחח..

כמה אני הולך להתעלל בך.

4 ימים?

טיזינג שלא נגמר...

או אולי שרשרת מטלטלת של אורגזמות שיעיפו אותנו מהמלון..

בעיקר הרבה זמן יחד

להתפעל

להנות

ליצור

לפני 4 שנים. 30 בדצמבר 2019 בשעה 11:26

הרגע הזה 

שהירך שלך בוערת 

והאצבעות של היד שלי מזמזמות 

מהמפגש בין ירך פנימית לכף יד פרושה.

אני נושם את הכאב שלך פנימה ומגלה ,כמה מפתיע,  שאת רטובה ומיוחמת 

אישונייך מוגדלים 

את נושמת בכבדות 

לא באמת סוגרת רגליים 

לא באמת מבקשת שאפסיק .

 

כל כולך מבקשת עוד

גם שאני מסובב את כף היד ומתמקד בנקודה אחת.

 

כי יש לנו כמה ימים בנפרד ואני פשוט חייב להשאיר תזכורת 

כזו שתלך איתך כמה ימים 

תזכורת שתגרום לך להרטיב את המוח המטונף שאני כל כך אוהב..

לפני 4 שנים. 28 בדצמבר 2019 בשעה 14:14

למה להתכחש למה שידעתי מזמן.

לפני 4 שנים. 27 בדצמבר 2019 בשעה 19:35

שנתיים עברו מאז חרשתי את הליין של אלכסיי

שבעיניי היה הליין הכי טוב דאז, נקווה שגם היום.

 

יום חורפי כזה

את תתלבשי לטעמי

יפה אבל לא ממש מכוסה.

אני אוכל לנגן על חושייך כל הערב

להתענג על מצייך

הרטט שיעבור בעמוד השידרה

הזמזום הזה שלא נגמר

הנשיקות שלנו יספרו סיפור

האצבעות שלנו יעשו את הפרולוג

ואת העלילה.. לא אחשוב עליה מראש. 

 

שעתים וקצת..

אולי באמת אתרגש ..

לפני 4 שנים. 26 בדצמבר 2019 בשעה 22:17

גם שהדף לבן

המחשבות שלי רצות

 

אני לא יודע תמיד איפה אני נמצא, למה אני תמיד עם הרגלים על הקרקע ותמיד מקבל החלטות מהבטן.

שאני איתך זה לא באמת ככה

אני מקבל החלטות עבור שנינו, אני יודע שאני מקבל את ההחלטה הנכונה שאני מביט לתוך הנתינה שלך.

שאני מביט לתוך המבט הזה ומרגיש את האצבעות שלך מלטפות.

אני יודע שאני מקבל את ההחלטה הנכונה להכאיב לך שאני מרגיש את הרטט עובר בך

אני יודע שאת מעופפת שהגוף שלך מרפה ונשען

אני יודע שאת שלי ברגע שהידיים שלי נוגעות בך

הנשימה שלך שייכת לי

השדים, שמקננים בתוכך ואת מסרבת לשחרר אותם, שייכים לי.

אני לא מחפש לתקן

גם לא תמיד להכיל

אני מחפש להיות לך אבן נוחה, במסע שהתחיל בערב שישי מיוחד

ערב שלא היה צריך להתקיים ביקום של היגיון שמכיל אותנו.

 

ההיגיון הזה, שמפריד ביננו למשך השעות או הימים.

ההיגיון הזה שלא ללכת לעבודה 

או לטפל בילדים

או לישון

לעצום עיניים ולא להרגיש אותך לידי. 

 

יום אחד אולי נגלה למה כל כך חם ביננו בלילה

בכל זאת אנחנו לא נפרדים

אפילו לא לרגע

עוצרים את הפיפי והנשימות

רק כדאי להיות קרובים. 

צמודים

מיוזעים.

גם שאני מרים את השמיכה , עדיין יש חלק שנוגע, דביק ונעים.. רותח.

 

אני יכול שלא לדבר איתך יום שלם. 

אם כי בהודעה אחת את יכולה להניע יבשות ואותי בתוכם לתוך מה שרצית

שיר

מדבקה

או כמה מילים 

אני יכול להגיד שאני איתך כי אף פעם לא תיהיה לי אישה יפה כמוך לצידי, לרגליי ולאיפה שאחליט שמקומך שם. 

אני יכול להגיד שאני איתך כי את פשוט כאן

אני יכול להגיד שאני איתך כי רציתי

כבשתי אותך, כמו הנדיאטרל שכל גבר צריך להיות אי פעם

נלחמתי בכל החומות וההגנות שלך

ושיכנעתי אותך לצלול לתוך מים שחורים שכל שכתוב עליהם זה פשוט אורי ותו לא. 

כי מאחורי הכינוי שנתנו אחד לעצמו. מה בעצם מסתתר?

פשטות.

מקוריות.

או הבטחה להיות טובים יותר.

שאנחנו נכנסים לכלוב , האם אנחנו מורידים או מעלים מסכה

רק שהבטתי לתוך עינייך , שהדמעות נקוו בקצוות ועל החולצה שלי

הבנתי, שזה יקח קצת זמן

אבל הלבבות שלנו מסמנים לנו משהו.

והרגש הזה

האנרגיות,

העוצמות,

מותר וכדאי שלא להתעלם.

 

מחבב אותך מאד

קעקוע קסום שלי.

לפני 4 שנים. 21 בדצמבר 2019 בשעה 20:14

אני שוקל רק לקנות ספה

בשביל לצפות בך מעריצה אותו מלמטה..

שוכבת על שטיח נעים.. 

בלבוש חוה

בעיניים שלך שמלאות בתשוקה

בלשון שלך שמלקקת את הכיפה

שאצבעותי רגליי מענגות את הדגדגן

ואת מוצאת עצמך

מענגת אותך

על רגלי שוב.