העולם כבר לא פשוט

אני יושב וחושב איך כל הזמן הייתי סגור

סגור בתוך קופסא של התעללות עצמית.

יצאתי ממערכת יחסים אחת לתוך אחת לא פחות הרסנית מהקודמת

באותו תום לב, של רצונות טובים. גררתי את עצמי לתוך אותם דפוסים של רצון לעזור, לשפר ולהכיל.

איתך זה אחר,

אני רוצה בחברתך.

את רחוקה ואני חושב עלייך עוד לפני הודעת הבוקר טוב, עוד לפני התמונה המצחיקה שלא היית מצלמת ללא הייתה מיועדת לי.

גם שאני עייף אני מעדיף למשוך את הנסיעה עוד קצת .

להתרחק מקירות הדירה שהייתה לבית עבורי כמה חודשים כדאי לקבל עוד מהאנרגיות שלך

מהסביבה החמה המלטפת והמחבקת שאת בונה סביבי.

מדהים כמה אנחנו משלים את עצמנו לעיתים. שיהיה יותר טוב ולא יודעים שיכול להיות טוב כל הזמן

גם שמתגעגעים

גם שרחוקים, במדינה הקטנה שלנו זה לא באמת מרחק. אבל עדיין.. 

להתגעגע לקצוות השיער שמדגדגות אותי שאת רוכנת לנשיקה אחרונה לפני העבודה

לקימורים שלך שאת שוכבת לצדי. רגועה, ישנה, חצי כל הזמן מוודא שאני שם. כי בלעדיי השינה בורחת מהר. 

להתגעגע. 

אני אוהב. 

לחשוב, לחייך סתם כי עלתה בי מחשבה. 

''אתה מתגעגע (סמיילי טרוד) ?'' 

כן ואני שמח שאני יכול להגיד פשוט כן. כי זה מה שנכון. שתי אותיות שאומרות לשנינו הרבה. 

את התירס והזיתים את גם תזכרי בחיוך. למרות שזה היה מוזר.

אני אוהב להוציא ממך את זה. את המבוכה. בתוך השיגרה הזמנית עם כפפות וקהל ואת במחשבות בורחת אלי.

את בוררת אותם, את הזיתים ואולי גם שואלת מה יקרה עם תירס אחד ייכנס לך לפה.

אולי עולה בך זיכרון הטעם שלי בפה שלך. לשון,זין , זרע.

זה לא רק זיתים ותירס.

זו דרך.

מתוקה

סוערת

מרתקת

שלך.

המבוכה שלך כל כך סקסית בעיניי. 

אז מה התוכניות לסופ"ש שלנו?

ללכת לזגג 

לקנות אצטון

לאסוף חבילה מהדואר

וגם.. -תוך כדי ליטוף- לפנק את אורי שלי.

שאני חושב עלייך שוכבת..

מלוכלכת בנוזלים לא רק שלך

ומסגרת אדומה סביב השפתיים

"למה שמת אודם?"

-"לא שמתי...למה?"

""כנראה שפצעתי אותך עם הזין שלי, שזיינתי לך את הגרון.."

אם אני רוצה לשחזר את זה, זה הופך אותי לסוטה? :)

האם השיחזור יעלה על המקור?

רגע לפני שחוזרים לשיגרה

סוג של שיגרה, אף אחד לא יודע באמת מה זה יהיה או איך זה יקרה.

אנחנו מסכמים רגעים של חצי שנה יחד.

הימים עברו מהר

הלילות אפילו יותר

מערבי שתייה ולחמי הבית, עברנו לארוחות שישי ואירועי בית משעשעים.

הרגשות שלנו העמיקו

הגעגועים התמתנו

שרוב השבוע זה סוג של חג ואני נמצא יותר ויותר במיטתך וצמוד צמוד לא רק מכוחו של הסגר.

למדתי לפתוח את ההגנות ולתת למבט הביישן שלך לעטוף אותי באהבה המדהימה שאת משגרת אלי. 

למדתי להרפות, פשוט להיות, שנינו יחד באותו חלל.

להנות מהליטופים שלך בדיוק ברגעים המתאימים

לדעת שאת שם בשבילי , לא רק שנחמד נחמד.

מצחיק אותי שבתוך הבלגן, החופשה הלא ידועה והמגפה שמסביב, המגפה שביטלה את כל החוץ עדיין מצאנו דרך לעשות מסע

מסע לתוך עצמנו, לתוך האהבה שלנו. 

אני לא יודע אם אפסיק אי פעם לשאול את עצמי, איך זה יכול להיות כל כך מושלם?

אחרי הכל, אני אדם נחמד אבל אף פעם אין לי כזה מזל בחיים.. 

אולי יום אחד, אדע להגיד במילים את כל מה שאת עבורי, את כל מה שאני מרגיש איתך.

עד אז,אומר לך.

את שלי, כמו שאני שלך.

אורי

ואוו,

מדהים מה חודש של יציאה מהשיגרה עושה לבנאדם.

כמו רבים אני מה15 למרץ בחל"ת . כמו רבים כמוני, אני בריא ומאושר.

חי בבידוד עם האלוהית שלי רוב הזמן (בלעדיה כבר הייתי מסיים את כל נטפליקס קדימה ואחורה, היא מוציאה אותי מהמסך לדברים טובים)

לא רואה הורים

לא רואה משפחה

את החברים רואה בזום וזה קורע ממש.

לומד להעריך טיול של 100 מטר מהבית . פעם ביום. 

חווית קנייה אחרת בסופר , עכשיו שלאנשים אין עבודה על הראש, הרבה יותר נעים לקנות בסופר.

לא מתחבר לכל העמידה בתורים הזו. אבל זה סימן של תקופה.

בתכלס

מעשן, שותה , ישן שנצ גם בשבע בערב, מלא סקס, מלא שיחות עמוקות עם האלוהית, מלא תחושות, רגשות ואהבה .

מחכה לחזור לטייל, וגם אני מניח שלחזור לעבודה. 

סיכום של חודש, אבל לא של תקופה

אנו זקוקים למכמורת כדי לתפוס את הדגים.

ברגע שתפסנו אותם- אין יותר צורך במכמורת.

אנו זקוקים למלכודת כדי לתפוס את השפן.

ברגע שהשפן בידינו אין יותר צורך במלכודת.

אנו זקוקים למילים כדי לתפוס את המשמעות.

ברגע שהמשמעות ברורה לנו- אין לנו צורך במילים.

אם יהיה לי מזל אפגוש איזה יום איש היודע את המשמעות ואינו זקוק למילים, כדי להחליף איתו מילה או שתיים.

(צ'ונאג צה. קולות האדמה. הוצאת מסדה)

עכשיו שלמדנו את מילות האהבה

גילינו את המשמעות שלה עבורנו.

אין אנו מדברים במילים ואין מילים מספיקות 

לתאר את אשר ביננו.

המשמעות של הדברים ניבעת מבעד עינייך

מבעד לסימנים ולצרכים

מבעד לנוזלים ולריחות

בין אם זו שעת לילה או צהרים 

אני שם כמו שאת פה

עמוק בחזה וקצת שמאלה.

דופק

מלטפת

שם.

שהמילים ביננו זורמות.

כמים בנהר של אינטימיות

שכל מגע או מילה

מלווים בתחושה שהלב יתפוצץ מרגשות 

ואנחנו רוצים עוד מהתחושה הזו

גם אם היא מפחידה.

העוצמה

של כל מעשה

העוצמה של להיות ביחד

העוצמה והתחושה שמישהו מכיל אותך

את החסרונות והשתיקות 

את היתרונות ורגעי הצחוק

אני איתך

את איתי

שנינו יחד

וכל אחד מתגעגע בהיעדר השני.

לך יש את השתיקות שלך

לי יש את הרגעים שלי

בשקט

ברעש

בחום עז ובגשם סוחף

בים

בטבע

במיטה

או במרפסת

אילו רגעים שלא אפספס .

שלך כשם שאת שלי

אלוהית שזה פשוט מופלא.

אוהב אותך.

אורי.

יש מיליון סיבות לאושר 

ויש מיליון סיבות לאי אושר

באמת? נבזבז את הזמן לגלות למה זה לא עבד לנו או נעבור לעוד דרך להעצים את חיינו?

לכל האנשים סביבי שטרם מצאו את האושר . 

גילו אכזבות, עייפות, כעס, פחד ושאר הירקות.

אל יאוש, העולם יודע להחזיר.

צריך ללמוד סבל-נות.

ולהמשיך להיות האנשים המקסימים שאתם/ן. 

ובנתיים, לא לשמור בבטן. 

להבין איך להתקדם. קדימה ולא להביט לאחור

החיים קצרים מדי, מישהו פעם כתב.

תאמינו.

שלכם

אורי, כי פשוט זה כבר סיסמא.

יום שמש יפה

יוצאים אל המרחבים

מוצא לנו פינה שקטה בין העצים

הראש שלך על הירך שלי

אני מרגיש בך את הצורך

אצלי כבר מתחילים זמזומים של הנאה בזין

מתחממים לנו בין צל לשמש

פותח את החגורה

את הריצרץ והכפתור שמפריד בין זין צמא לרוק של נקבה חרמנית 

ברגע שהוא מגיח לעולם

לשון חצופה מתחילה ללקק

מהר מאד מצטרפים להם שפתיים יונקות וחיך צמא

את יונקת אותו בהנאה גלויה.. 

מחככת ירכיים מושלמות אחת בשניה,, 

אני יודע ומרגיש את הטיפות מטפטפות בך

נהנה לראות אותך מתענגת

וזמן מה, שנראה לך עונג צרוף וגם אני נהנה לצפות בהנאה שלך

אני לוקח אותו חזרה

משאיר בך את הצורך

את הרעב והניחוחות של חירמון.

להעביר עוד כמה שעות עד שתראי אותו בסוף המסלול.

היה זה יום ראשון, סופש חלומי עבר על שנינו.

אם כי השארתי בך פירורים של ספקות. לא בטעות , לא במרומז. אמרתי את רחש ליבי כסוג של נבואה.

התגובה החד משמעית שלך, הבהירה לי כמה זה לא היה צפוי.

אני מניח שבתוכי אני מחכה שמשהו רע יקרה..

שכל השלמות הזו תתנפץ לי בפנים, פולני נו...

פעם האמנתי ברומנטיקה, שאהבה זה לנצח ושאהבה תמיד תנצח.

גיליתי שהעולם טיפה יותר מורכב משלגיה וגם שם.. לא מספרים לנו את כל הפוליטיקה והתככים..

נחזור לעניינו.

פגשתי בחלק גדול ממשפחתך. היה מקסים ופתאום להיכנס לביתך. מרגיש יותר נעים.

החדר, המיטה המרפסת השידה והשולחן הקטן בצד שבו אנו סועדים.

ואת. שממלאת אותי בכל כך הרבה תחושות, שמאירה בי כל כך הרבה דברים,

יש בך כוח אדיר ואני.. מתענג על התחושות.

הגיע יום ראשון ואיתו שאלות שדורשות מענה.

לא נדמתי ופצחתי במונולוג שאת מקשיבה לכל מילה.

באתי ישר, בלי לסובב את זה. אמרתי בקול שיכול להיות שלא הכל לנצח...

לשם שינוי עשיתי זאת בעקבות שאלה ולא בעקבות ריב.

הרבה מאד שנים הרצונות שלי יצאו רק שהייתי לחוץ לפינה ולא כי אני שואף באמת להיות כנה , גם שכואב והפעם לא במטרה להכאיב.

תיארתי לבטים

תיארתי תרחישים

תיארתי מילים ושאלות שצפות שאני מדבר עם אחרים

הם מציפים זאת כדי להזכיר לי את מה שחשוב. כי לעיתים.. אני מגלה מאוחר מדי ששכחתי כמה דברים מחוץ לעצמי.

אין לי אנשים שמחפשים לפגוע בך

נכון שיש ביננו פערים אך אני הראשון שיודע שזה רק מספרים

את בכלל נערה מתבגרת ואני ילד שובב שאוהב לשחק בחבלים

שאלת ועניתי , שאלת והשבתי.

השיחה לא הפחידה אותי ידעתי בליבי שהיא חייבת להעשות

שאיתך לא אעשה את טעויות העבר

שאיתך איהיה כנה עד כאב עצמי, כי מגיע שלא יהיו ביננו סודות

גם אם האמת לא קלה עיכול. לא מהצד שלך וגם לא מהצדי שלי.

שסיימנו את השיחה , סיימנו אותה מהר. היה כבר עמוק לתוך הלילה והרבה דברים לעכל.

אני רק זוכר את ספק שחילחל. את הרצון לדעת שאת בסדר

שאני עדיין אורי ואת עדיין אלוהית

השיחה הזו זרקה אותי לפעם הראשונה שנפגשנו, כולה לפני 3 חודשים וקצת.

שהבטתי בעיניים שלך והבנתי מה יש לי בשולחן איתי , שמעשנת לאט ומשקיעה מאד בציפורניים.

אחר כך גם הבנתי עוד דברים, אבל זה לא לעכשיו.

ראיתי שם, ניצוץ שמתחבא.

שכבות על פחדים על שנים על שכבות על שיגרה על מלחמות עצמאיות שהחביאו אותו

ישר הבנתי שהמפגש ביננו הוא סוג של גורל

שאת הניצוץ הזה העולם חייב לראות. בין אם זה העולם שלי או העולם שלה

ידעתי שלא ארפה עד שאשחרר אותו קצת

אילו ידעתי.. כמה הנאה נפיק שנינו מכך.. אולי הייתי מגיע מוקדם יותר לחייך

אתמול סיפרת לי את תולדות (חיי) האהבה שלך/ניקול קראוס (אלוהית)

כל כך הרבה דברים הסתדרו לי.

כל כך הרבה דברים קיבלו משמעות מעבר, כאילו מצאתי את החלקים החסרים של הפאזל

לא היה לך קל. הקול רעד, גם הגוף וגם הנפש.

הייתי שם כי רציתי , חיבקתי כדי להכיל. ליטפתי כדי להקהות את הכאב

למרות שהכי רציתי לקחת טיפקס ולמחוק את כל הרגעים הלא נעימים.

רציתי, אבל עמוק בפנים הבנתי שזו מי שאת ובך התאהבתי.

לא רק בניצוץ אלא גם בדרך שלו להבשלה.

סיפרתי לך, שפעם אחרי שהתגרשתי הפסקתי להתנצל והדבר הראשון שאמרת לי אתמול זה סליחה.

על שדיברת

על ששאלת

על שהעלת את הנושא

על שהיית אלוהית ודיברת

הוצאת את החששות מהפה

שהוצאנו הרבה מילים ידעתי שהלילה לא אכאיב לך

שהלילה לא אכאיב לך, שנזדיין באהבה

ידעתי שאני רוצה להקיף אותך באורי ושתביני כמה את חשובה לי

כמה המילים שלך היו חשובות לי להבין

לא הפחדת

לא הברחת אותי

רק קירבת אותי אם הדבר עוד אפשרי, קרוב ממש נוגע, לב אל לב. בשר אל בשר

עובדה.. החום בנינו היה בלתי נסבל. רק התקרבנו וישר להטנו

לא ישנתי טוב

גם את לא

אבל מאז. אני חושב עלייך , עלינו. בלי הפסקה.

המסת אותי, שאמרת על דרכים אחרות.

אני מרגיש למה המילים התכוונו ואני פשוט עוד הרבה מאחורה בחשיבה

הזהרתי שאני קולט לאט יותר..