פירורים

אז הוא סיפר לי שהוא ישן עם חברים בחדר עכשיו, ולכן עלה בכלל הרעיון של לגרום לו לאונן לידם בלילה. זה לא הסתדר ובמקום זה כתבתי את הסיפור על זה. אבל הוא קרא והתלהב מזה שהיה ההשראה. בעקבות כל זה התקיימה היום שיחה כזו:

אני: הם עדיין ישנים? ואם הייתי מבקשת שרק תעמיד אותו קצת בשבילי?
הוא: את יודעת שמה שתבקשי אעשה
אני: אני מבקשת
הוא: נוגע. זה נעים. והוא עומד
אני: מה אתה לובש
הוא: בוקסר וטי־שירט. ההוא שלידי בדיוק התחיל לנחור 😂
אני: מעולה זה ירגיע אותך שהוא לא מתעורר. רואים את היד שלך זזה מתחת לשמיכה?
הוא: אם מסתכלים רואים תזוזה. החדר חשוך. קשה לי להאמין שאם יתעוררו יסתכלו לשם ישר. ואדע לעצור בזמן
אני: אז שלפת אותו כדי לגעת?
הוא: לא, בתוך הבוקסר
אני: אז האוהל מוגבל בגומי. אני רוצה אוהל יפה
הוא: מממממ כן טאגי.

*סרטון חשוך של השמיכה ונחירות ברקע*
אם אצלם מתחת לשמיכה אולי אוכל להוסיף פלאש..
אני: רוצה שיעמיד את השמיכה, שתרגיש את השמיכה מלטפת את הקצה כל פעם שהיד שלך יורדת למטה
הוא: מממממ זה נעים
אני: עוד מעט החברים יקומו
הוא: זה באמת מוסיף.. את כל כך טובה.
אני על הקצה
אני: אז זה זמן טוב לעצור
הוא: אפשר בבקשה להמשיך טאגי? להישאר על הקצה? מתחנן עוד קצת... בבקשה
אני: וואי אתה גורם לי לרצות להחמיר את המצב חחח. אתה לא מפחד?
הוא: לא
אני: אם אתה על הקצה, לא בורחת לך איזו גניחה קטנה?
הוא: לא
אני: אז כן. תקליט לי.
לא ישמעו, הוא נוחר. רצית להחמיר לא?
*הקלטה*

אני: שחררת אותו מהגומי נכון? היד בינו לבין השמיכה. אתה עדיין רוצה להחמיר?
הוא: זה הדליק אותי ממש. כמעט הרסתי מלעשות את זה והייתי צריך לרגע להזיז את השמיכה כי גם המגע שלה היה טו מאץ'
אני: יופי אז תוציא את היד. תתפוס אותו ותמשיך לאג'ג'. מעל השמיכה. תרגיש את הבד עוטף אותך
הוא: וואו... זה נעים
אני: ואם מישהו מסתכל עכשיו בטעות, הוא לא רואה רק תנועה — הוא רואה בדיוק מה אתה עושה. היד זזה על הזין העטוף בבד
הוא: אני גם מזיז את האגן כנגד התנועה
אני: מסוגל להרטיב קצת? אבל עדיין מבחוץ
הוא: מה זה אומר?
אני: זה אומר שאתה יורק קצת על היד (בשקט) ואת מה שיש מורח על השמיכה בחלק שהכי למעלה. שם תרגיש את הבד הרטוב
הוא: בוצע
אני: אם תרטיב מספיק תרגיש כאילו השמיכה מוצצת לך חח. ואם תרטיב מספיק תשאיר עיגול רטוב למנקה
הוא: אוי פאק זה נעים

אני: אולי הוא לא רואה כי חושך, אבל אתה חושב שהוא הרגיש קצת מהתנועה?
הוא: אני לא יודע
אני: אתה מזיז את האגן, אתה חושב שהמיטה זזה קצת איתך?
הוא: עכשיו שינה תנוחה והפסיק לנחור. נלחצתי.
אני: הוא בטח חושב שאתה מתהפך מלא בלילה. חחח או שהוא יודע מה אתה עושה. כמו טינאייג'ר עם זקפת בוקר, לא יכול להתאפק. מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? מאונן מתחת לשמיכה מול חברים שלך 😊
הוא: מממממ.
(זו גניחה שברחה ולא הייתה כל כך שקטה)
אני: חחחחחח. מעולה. חזר לנחור?
הוא: כן טאגי
אני: כמה אתה סומך על החושך בחדר?
הוא: כמה שתרצי שאסמוך טאגי
אני: אני רוצה שתוריד את השמיכה
הוא: ירדה. הזין בחוץ
אני: תרטיב שוב את היד ותמרח את זה על עצמך
הוא: ממממ
אני: ואז תעזוב את היד
הוא: כמעט הרסתי
אני: תנשוף קצת רוח מרחוק. מרגיש חשוף? זה מדגיש לנו בראש כמה אנחנו חשופים. רוח על העור.

אני: מה הם רואים אם הם פותחים עיניים עכשיו?
הוא: הם רואים אותי מאונן עם זין בחוץ טאגי
אני: מעניין על מה הם היו חושבים שאתה חושב. אם זה היה פורנו היית הולך למקלחת. אבל לעשות את זה ככה מולם? מה עובר לו בראש? למה הוא משתף אותנו בפנטזיות המיניות הסוטות שלו? הוא חשב עלינו? הוא הסתכל עלינו כשהוא מאונן? אולי הסתכל כי זה מדליק אותו. אולי הסתכל כדי לוודא שלא נתעורר. התוצאה זהה.
הוא: למה זה מדליק אותי כל כך מה שאת כותבת...
אני: כי אתה מתבייש. מה הם יחשבו אם הם יראו. אני: אם הייתי יכולה הייתי אומרת לך לקום. אבל אני באמת חוששת בשבילך שמשהו יקרה.

אבל אני חושבת שאין לי עוד איך להחמיר את מה שקורה בלי להגזים. רק לתת לך עוד ליהנות... אז אני אלך להתארגן עכשיו ואתה תתחיל להרגיע
הוא: בבקשה תישארי, מתחנן לעוד קצת זמן טאגי
אני: לא. היה מספיק. ואתה צריך להתכסות ולהירגע.
לעזוב את הזין ילד. אנחנו לא נוגעים שם בציבור 😉 זה הגוף הפרטי שלנו.
הוא: אחד התעורר
אני: שמחה שבסוף הטיימינג היה מושלם למרות שהתחננת חחח

הוא מולי על הברכיים
מחזיקים שתי ידיים 
אני מזכירה לו לנשום עמוק, פנטומימה של לשאוף ואז לנשוף
הידיים, הנשימות, המבט בעיניים ובעיטה בביצים. 
= אינטימיות

במיתולוגיה היוונית, הקטה הייתה אלת העולם שמעבר, הכשפים והצמתים. היא לא הובילה, רק עמדה בצומת והחזיקה שלושה לפידים המאירים את הדרכים האפשריות. לפניה היו שלושה כיוונים, שלושה ראשים, שלוש פנים של האמת. הבחירה ניתנה לעובר בדרך, היא רק הייתה זו שהפגישה אותו עם עצמו. בבחירות שהציעה, לא היה צד אחד נכון – היה רק המחיר, והיכולת לשאת אותו.

גם אני, כמו הקטה, עומדת בצומת. לא מדריכה, לא דוחפת, רק מציבה בפניהם בחירה. לא בחירה פשוטה בין טוב לרע – אלא שילוב של תשוקה עם משהו שקצת קשה לבלוע. עונג עם מחיר. הקלה שכרוכה בויתור. אני לא מענישה ולא בוחרת במקומם, רק מגישה להם את שתי האפשרויות, ומחכה לראות איך הם מתמודדים.

.

אסור לו לגמור, הוא מתוסכל אבל מתמודד והולך לישון. זה בסדר מחר כבר יטפל בזה. הוא מתעורר בלילה לאזעקה, כבר כמעט שנתיים מלחמה. אני מנצלת את ההזדמנות - כשיוצאים מהמקלט אתה בוחר אם לחזור לישון או ללכת לאונן. בתוך מקלט עם אנשים נוספים ולחץ של מלחמה ובלבול של אמצע הלילה - כנראה שהפתעתי אותו קצת 😄. ''איך גרמת לי למצוא את עצמי ככה בשעה כזו?" הוא מעדכן אחרי כמה דקות ואני שולחת אותו לישון כשסיים.

.

מאוחר, הוא כמעט נרדם. ''אתה ער?" אני שואלת. ''כן כן'' הוא עונה בעיניים עצומות. ''כמה אתה ער?" אני מקשה. ''בערך 20 אחוז'' הוא מתחכם איתי. אני מתחילה ללטף לו את הזין ושואלת שוב, הוא מעלה אחוזים, אנחנו ממשיכים ככה עד בערך 70 אחוז אבל אני כבר לא מאמינה לו אז שולחת יד שנייה לדגדג אותו. זה כבר יביא אותו ל100 אחוזים אני בטוחה. הוא מבקש שאפסיק, אני עוצרת את שתי הידיים. באותו רגע שנינו מבינים את המשוואה החדשה שנוצרה. אני חוזרת לענג אותו ולדגדג אותו במקביל ואם הוא מבקש להפסיק, או מתפתל כדי לברוח מהדגדוגים גם היד השנייה מפסיקה. 

אוח לראות אותו מתאפק לא לעצור אותי 🥵 כשהוא גונח ואני שואלת ''מה אמרת? להפסיק?" לזהות את השילוב בין ההקלה לאכזבה בכל פעם שאני מפסיקה, כשהוא לא יודע בעצמו אם הוא רוצה שאתחיל שוב.

.

הוא שואל אותי ''את אדם של נוטלה או השחר?''
''נוטלה ברור'' אני עונה והוא מצהיר בביטחון ''יופי, זה דיל ברייקר אצלי. חייב נוטלה''
אז כמובן שהערה כזו הייתי חייבת לבדוק. 

אני מגיעה אליו עם קופסא של שוקולד השחר, מעבירה חלק מהשוקולד לשקית לצורך זילוף קל. ניגשת אליו למיטה ושואלת אם שוקולד השחר זה באמת גבול, הוא מביט בי ובקופסא שביד שלי במבט מסכן ואמר שלא... אני טובלת אצבע בשוקולד ונותנת לו ללקק. לאחר מכן מורידה אותו לרצפה ומזלפת על כף הרגל שלי ומגישה לו אותה לליקוק. הוא מתלונן שכמות השוקולד גדולה מדי, מה שמכעיס אותי אז אני מרחיקה ממנו את הרגל כשהוא ניגש לנשק אותה. ''אם זה יותר מדי אז אל תלקק, אתה לא חייב - זו בחירה שלך.''
הוא מבין ומבקש יפה אז מקבל את הרגל בחזרה ומנקה הכל כמו שצריך. 

הוא מבקש לעלות אליי למיטה ונענה בחיוב. מנסה לנשק עוד איזורים ומקבל סירוב. הוא שוקל את המצב ושואל אם יוכל לנשק אם זה כולל שוב שוקולד השחר. כשאני מסכימה הוא מזלף עוד מהמחיר וניגש לסעודה 😈.

רש"י מביא משל למה ה' נותן לעמלק לתקוף את בני ישראל במדבר.

 "משל לאדם שהרכיב את בנו על כתיפו ויצא לדרך, הי' אותו הבן רואה חפץ, ואומר, אבא, טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שני' וכן שלישית. פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן, ראית את אבא, אמר לו אביו, אינך יודע היכן אני? השליכו מעליו, ובא הכלב ונשכו" (יז, ח).

ה' לא שולח את עמלק כעונש. הוא רק מתקן את המצב — מחזיר את הבן למצבו הבסיסי, כי מרוב שנוח לו, שכח מי נושא אותו.

.

הזכרתי בשיחה כמה הייתי קלה לשכנוע עד עכשיו. איך כשביקש קיבל כל מה שרצה. הוא טען שאני דווקא קשוחה ולא ריחמתי עליו בכלל. "אין הכרת תודה בבית הזה," אמרתי — והמשכתי הלאה.
הכנסתי אותו למוד, נתתי לו להתחיל לאונן. כשהתקרב לשיא — עצרתי אותו. כמובן שהוא התחיל להתחנן. בבקשה, ולמה, וכולי.

אני רק הסברתי,
פעם שעברה ביקשת לגמור בדיוק במצב הזה. אני הייתי נחמדה והרשיתי לך. אבל לא הערכת את זה. אז עכשיו החזרתי אותך למצב הקודם — זה הכול. אין פה עונש, רק תיקון קל.
היית חרמן, מתחנן ונזקק וקיבלת את מבוקשך, נרגעת והתחצפת — אז חזרת אחורה. אולי ככה תלמד.
זה כי אתה חושב שאני תמיד אוותר. אולי אתה צריך להתרגל קצת שאני לא.

מעניין מה רש"י היה חושב על השימוש במשל שלו.

'בבא' של שי צ'רקא:

אני עושה לו ביד כבר הרבה זמן, כל פעם מפסיקה כשנראה לי שהוא מתרגש מדי אבל מתחילה שוב כשהוא נרגע. אני אפילו לא יודעת למה, פשוט היינו במיטה ובא לי לגעת בו, ואז לא בא לי. וזה נהיה לופ כזה שגיליתי שכיף לי. 

פתאום כנראה שיניתי קצב או עשיתי תנועה קצת שונה כי הוא מגיב אחרת, אני רואה על הפנים שלו ומרגישה את זה ביד שלי. אני מתקרבת אליו ולוחשת ''כן? ככה?" והוא מגיב קצת בלחץ ''לא, לא, אני אגמור'' אני משחררת מיד ומתחילה לצחוק. ''אה, אתה לא רוצה לגמור? אני שמחה לשמוע, כי גם אני לא רוצה שתגמור'' 

הוא מסתכל עליי מבולבל, מבין מה הוא אמר. מנסה להסביר שהוא כן רוצה אבל לא ככה, או שרק רצה להזהיר אותי, להבהיר לי את המצב.... כל ההסברים לא עוזרים כמובן. 

''אני נותנת לך בדיוק מה שביקשת''

כי כזו אני, מתחשבת.

הוא מציע לי סיגריה, אני ניגשת. אנחנו מדברים על המוזיקה, על העיר, על הלבוש של אנשים שם, על ביטוי עצמי והשיחה זורמת. יורדים לרחבה הראשית לשתות משהו ולרקוד אבל רוצים לדבר עוד, על עיצוב הרחבה והקישוטים, על הצלקות שמקשטות את הגב שלו, על הבית. אני מציעה להכיר לו את הרחבה המועדפת עליי ומובילה אותנו לשם. אנחנו מוצאים לנו ספה לשבת לדבר ולהינות מהמוזיקה. עוד כוס ובמעט הססנות קצת מגע, עדין, יד על הברך או הגב, ראש על הכתף, חיבוק. 

די מהר המגע הופך לנשיקה שמראה מה באמת בא לנו לעשות. אנחנו נמרחים על הספה אבל זה לא נוח, נעמדים על הרחבה ומתנשקים. 

''זה בסדר שאני נושכת?''

''לגמרי. זה בסדר שאני חונק?"

''זה מעולה!"

הוא נעמד מאחורי ומחבק, נוגע בי כמו שאני אוהבת וזה כל כך כיף וסקסי אבל מישהו ברחבה מסתכל לי בעיניים, מביך, כנראה נהנה מדי מהמופע כי הוא אפילו ניגש ומבקש לנשק אותי. אני צוחקת ומסרבת.

אנחנו מחפשים לנו מקום פנוי באיזור משחקים. הוא מוצא ספה ואני ניגשת להתיישב עליו, אבל הוא מססובב אותי ומשכיב אותי על הספה. הוא מעליי, מנשק, חונק, נושך, מושך ואני שמה לב שעל הספה לידינו מישהי מוצצת לגבר שעומד מולה, לא אכפת לי. אני עוצמת עיניים קצת והוא יורד לחזה שלי, שוב מנשק נושך וממשיך הלאה. אני מתפתלת ומרימה אליו את האגן, מחכה לו. הוא מגיע לחצאית ומרים אליי מבט שואל, שנענה בחיוך כמובן. מוריד את התחתונים ומנשק את כל האיזור שנחשף לפניו. נשיכה חזקה על ירך ימין אני מרימה ראש מופתעת, נשיכה גם על ירך שמאל, ולפני שאני מחליטה איך להגיב הוא מתחיל ללקק אותי וזה כל כל כיף שאני עוזבת את זה ונשכבת אחורה. לא ציפיתי ללשון שלו, אבל שאני אתלונן? 

הוא אוכל אותי במרץ ומוסיף אצבע? שתיים? לא יודעת. זה טוב. אני נזכרת להסתכל קצת מסביב ורואה גבר יושב על ספה בכניסה ומסתכל עליי, אני תוהה אם זה מביך אותי או מחרמן אותי אבל האמת לא אכפת לי. כי אני מרגישה שהשיער שלי נשפך משפת הספה, השמלה הצמודה עם המחשוף העמוק מסתדרת יפה כשאני שוכבת, והחצאית מגולגלת מעלה סביב המותניים שלי וקצת סביב הפנים שלו. אני מתרכזת במה שהוא עושה לי שם ומחייכת אליו, הוא מרוצה ושולח יד לחנוק אותי. אני עוברת בין לעצום עיניים ולשחק לו בשיער לבין להרים ראש ולהסתכל לו בעיניים לבין להסתכל מסביב כשאני מרגישה איך מסתכלים עליי או להסתיר את הפנים ולגנוח כמה שבא לי כאילו אנחנו לבד בחדר. כן, גם בעברית, לא חושבת שמשנה לו, הוא מבין שזה טוב. 

כשאנחנו מסיימים הוא נשכב לצידי על הספה, עדיין חמוש במכנסיים. חם ואנחנו מחליטים להביא עוד משהו לשתות לפני שנחליט על המשך. מגיעים למטה ומתחברים לעולם בחוץ, לשעה המאוחרת, ומסתבר שנגמר לנו הלילה. 

(מרגישים שנגמר לכם באמצע? גם אנחנו.)

יוהוסטיק צייר בשבילי את הסימנים, אז תהנו

המבט הזה בעיניים שמשתנה. כשאני רואה שעשיתי משהו שבילבל אותו. כשהוא מתמקד לרגע בחיוך או בעיניים שלי והעיניים שלו משתנות, כמו זיגוג כזה שאומר לי שעכשיו הוא יעשה מה שאני רוצה. וזה כל כך מדליק שאני חייבת לבחון את זה. מה הוא יסכים לעשות? לקבל? לסבול?

אמצע הלילה בדרך הביתה בראש טוב מדי.
''שב'' והוא מתיישב על הספסל. ''לא לא'', מסמנת עם הראש והוא יורד למדרכה. מתיישבת על הספסל מולו. דוחפת רגל יחפה בין הרגליים שלו, משחקת בו קצת. יושבים כך ומדברים עד שהוא מתלונן שכואבות לו הברכיים.

''אוי כואב לך? מה נעשה?" מושכת את הידיים שלו מעלה עד שהוא מתרומם מהרצפה ויושב על הברכיים שלי בפישוק. בקול עדין מרגיעה אותו שזה בסדר אף אחד לא עובר כאן בשעה כזו. אף אחד לא יראה אותנו ככה. מתחילה להקפיץ אותו על הברכיים כמו ילד. אבל הברך שלי מתמקמת בין הרגליים שלו. ''זה נעים לך?" כן כן הוא מהנהן קצת. אנחנו נכנסים לקצב וזה מרגיש כמו זיון. הוא גונח לי באוזן ואני ממשיכה  ''וכמה היית רוצה שיהיה לך כוס עכשיו?" מגבירה קצב. הוא נאנק קצת כואב לו אבל הוא רוצה עוד. ''שיהיה לך חור ושאוכל להקפיץ אותך עלי ככה. שאוכל לחדור אליך כמו שאתה יודע שאתה צריך'' 

אני מרגישה שאנחנו מתחרמנים יותר מדי ומורידה אותו בחזרה לרצפה. ''שוב כואבות הברכיים?"
הוא משיב שכן. ''לא נורא. אני בטוחה שתתמודד בשבילי נכון?" כמובן
''בוא נראה כמה עוד אתה יכול לספוג'' אני אומרת ומורידה סטירה חלשה על לחי ימין שלו.
''אני אמשיך ככה ואעלה את העוצמה. תגיד לי כשזה כואב מדי''.
אני לא יודעת כמה היו שם. זה היה רצף מהפנט.
כל הזמן הזה כף הרגל היחפה שלי מתחפרת בין הרגליים שלו. הוא מנסה להתחכך בה ואני עוצרת אותו בכעס וממשיכה את הסטירות עד שהוא מסתכל עלי במבט מתחנן ומבקש להפסיק כי זה ממש כואב. 

טוב מסתבר שכולכם עצלנים ולא מקשיבים לשיר אז אכניס פה את החלק החשוב:

Somethin' 'bout you
Makes me feel like a dangerous woman
Somethin' 'bout, somethin' 'bout
Somethin' 'bout you
Makes me wanna do things that I shouldn't

אנחנו יוצאים מהמסיבה והוא שואל אם אנחנו רוצות לשתות משהו. נכנסים לפיצוציה ואני רואה בקופה סוכריה גדולה צבעונית. אני בחורה סימלית אז פשוט הייתי חייבת לבקש.

''תקנה לי?"
''ברור''
הוא נוהג ורק מסתכל עלי כל הדרך.
''תסתכל על הכביש'' היא גוערת בו מהמושב מאחור, ''אני לא יכול היא עושה לי טיזינג עם הסוכריה'' הוא עונה, מסכן.
ואני רק מלקקת את הסוכריה שלי בתמימות, בהנאה.
האמת, הסוכרייה לא כזו טעימה. אבל איזה כיף אחרי כל הלילה הזה להיות קטנה קצת, ולשגע אותו כמובן. 😈

אני יושבת בעמדה שלי במשרד
היא נוחה עם שולחן ענק כיסאות מנהלים ונוף מהמם אבל אני שונאת אותה כי היא פתוחה לכניסה וחשופה, מרגישה כאילו אני מוצגת לראווה.
סך הכל הקבלה היא הפנים של המשרד אמר פעם המנהל, ואת... ייצוגית.
צהריים מנומנמים, אין הרבה עבודה, יושבת מול המחשב לעשות משהו לא חשוב כמו לעבור על מיילים ובראש רצים פלאשבקים של סקס וקטעים מחרמנים שהיו לי או ראיתי.
למה המוח שלי לא יכול להריץ איזה סרט אחר?
אין איזה תוכן מעניין ללמוד או משהו חשוב שיכניס לי כסף?
לא. המוח שלי בוחר להזכיר לי כמה הייתי רטובה שם או כמה ההוא חתיך ולא פה יותר.
חבר למשרד עובר זורק איזה בדיחה נחמדה להעביר את הזמן וממשיך בדרכו למשרד שלו.
אני מרגישה איך אני מתחממת
ועוברת לדמיין איך אני ממשיכה אחריו
נכנסת למשרד שלו כשהוא יושב שם לשולחן
''מה את עושה?''
סוגרת את הדלת ולא עונה
מחייכת
''טאג?''

נועלת

אני לובשת שמלה קצרה, בלי חזייה ועקבים (ייצוגית אמרנו?)
פושטת ממני את השמלה בתנועה אחת

עכשיו הוא מבין מה אני עושה פה ומחייך חיוך מטופש, קצת בהלם.
אני עומדת מולו בתחתונים
הוא בוהה בי חרמן
ידעתי שלא ידע מה לעשות איתי גם אם אתן לו הזדמנות.

מאז שהגעתי למשרד היה מנסה לפלרטט איתי, אבל הוא לא עניין אותי ולקח צעד אחורה.
עכשיו אולי הוא יספיק כדי להרגיע את החרמנות הזו.

לא
תפסיקי לחשוב שטויות
את יודעת שלא תעשי את זה
אתם גם במשרד וזה ממש לא מתאים יתפסו אתכם
והוא גם לא באמת מושך אותך את סתם חרמנית.

מוותרת על כל הסיפור והולכת לאונן בשירותים