סקס(ו)לוג

אם לחיות בסרט 

אז לזכות באוסקר 🏆

תיראה, 

פרשה לפני שתי ידיים יפות, משוויצה בציפורניים שלה. חדות, צבועות בורדו כהה כמו דם סמיך.

אתה יודע מה אני אוהבת לעשות איתם.

בטח.

אוהב את מה שאת אוהבת.

החדר היה מואר מקרני השמש שחדרו דרך השלבים בחלון. פסי האור האירו אותה על המיטה.

סדין לבן זרוק עליה מכסה חלק מגופה הערום.

היא הסתכלה עלי בעיניים נוצצות ויפות, היד שלה ליטפה את השד הרך וגירתה את הפטמה, תשב לחשה לי.

התיישבתי בכורסה שליד המיטה וראיתי איך היא שוקעת לתוך עינוג עצמי משגע. 

עיניה עצומות, ידיה זזות על גופה, שפתיה מלחששות דברים נעימים בצרפתית, לא ממש הבנתי, לה זוואזו, לה זוואזו- הציפורים, משום מה הכרתי את המילה.

אהבתי לראות אותה מענגת את עצמה, ניתקה קשר עם העולם החיצון והמריאה על עולמה הפנימי הקסום. כמו הציפור שלה.

ידעתי שאני יכול בכל רגע שארצה להחזיר אותה לפה- לחדר- למיטה- אלי.

כמו חתול שהתביית על ציפור, ומתכנן את הזינוק.

בינתיים אני מחכה. נושם עמוק. מתענג

בהספדים וסיכום החיים דיברו הרבה על הקלאסיות שנכנסו לתוך המיינסטרים של התרבות הישראלית (אלא"א, זן נדיר, אקע"ש, אנטרקטיקה וכדו')

אני אהבתי יותר את שירי הרוק המופרעים שלה, השירים הכועסים והדוקרים. 

הדיסק הראשון שלה שקניתי היה "פירות אסורים", כיתה י"א אם אני זוכר נכון. 

כל מילה ומשפט בשיר הראשון של האלבום, בשירה המיוחדת שלה, במבטא הכבד, באינטונציה, היו דברים שמשכו אותי. 

זה מתחיל עם ה-הוא הוא הוא אמר לי, וממשיך עם  ללקק ממך את החלב שנשפך, ותזרקי את הנשק שיורה את הפירות האסורים שלך, אוהב אותך אבל מרגיש כמו אידיוט, משחק לפניך את דון קישוט, אסיר עולם בחוץ, בוא אלי ואולי תיהיה משוחרר על תנאי ... וואו. 

היום זה שיר מוכר ואהוב, ועדיין מרגש מכל הבלאגן שהיא מתארת.

קליפ עם טעם של פעם.

השיר האחרון בדיסק הוא הגירסה שלה ל"נמל באמסטרדם" של ז'אק ברל (דויד בואי מאוחר יותר, ודני ליטני לראשונה בעברית למילים של דן אלמגור)

שיר מסריח, מלא אלימות מינית ואלכוהול רעיל. הגסות והרוע  מרתקים אותך לרמקול. היא עושה אותו מושלם.

מתחיל לאט. סיפור על מלח גוסס בתוך בוץ שתוסס, איש דוחה ומגעיל, מתקדם לסצנות הקאה, אלימות ואונס זונות, והכל נגמר בצעקה גדולה.

תהנו:

ויש עוד 

מותק. אחד משירי הרוק הנשי החשובים שיצאו.

עם ה- היית מלקק אותה, מחבק איתה, משחק איתה מטפל לה בחזה.. משפט אייקוני

דממה בחצר והלילה שקט הכבשה ה 200 נרדמת כעת. 

זהו.

תודה על הכל.

 88FM מכירים? 

עד לפני כ 8 שנים, 88FM הייתה תחנת הרדיו הטובה בישראל. עורכי מוזיקה מוכשרים, כאלה שמבינים ומכירים מוזיקה איכותית מהארץ ומהעולם הגישו תוכניות ברדיו. ככה הינו שומעים מוזיקה טובה, לאו דווקא זו המוכרת והבנאלית.

אחת התוכניות הייתה "נותן ברוק" של בן רד. התוכנית עלתה לאוויר ב 1995 בקול ישראל, והתגלגלה ל 88FM ברשות השידור, עד שזו נסגרה ונפתח תאגיד כאן. 

ובתאגיד שינו את הקונספט של התחנה.

מתוכניות ייחודיות של עורכים מגישים, לתוכניות שהמוסיקה נערכה ע"י מס' מצומצם של אנשים. מתוכניות מלאות השראה שכיף ומאתגר להאזין להם, לתוכניות שהן ברקע כשנוהגים.

בקיצור גלגל"צ 2, שמיועד להורים של מאזיני גלגל"צ המקורי.

העורכים מגישים ניסו למשוך עם התוכניות שלהם בכדי להבין איך המצב החדש מתנהל, איך זה להגיש שירים שלא הם בחרו, בתוכנית שלהם. מהר מאוד הבינו שזה לא הולך. אפשר היה לשמוע את זה בקול שלהם.

הרבה עזבו. חלק נשארו והם ממשיכים להגיש תוכניות ללא עניין והתלהבות.  (להוציא את דורי בן זאב, שאצלו הכל מעניין ומלהיב)

בן רד בתוכנית שלו יצא בקמפיין (ובפיסבוק ויוטיוב) להביא את פרל ג'אם לארץ.

Bring pearl jam to Israel, היה בכל מקום.

באופן אישי, פרל ג'אם לא הייתה להקה ש"גדלתי עליה" הגראנג' היה סבבה עבורי, לא משהו משנה חיים. 

אחד הפרויקטים בקמפיין הזה היה להקליט להקות וזמרים ישראלים שרים שירים של פרל ג'אם.

אחד השירים הוקלט ע"י אורפנד לנד, להקת מטאל ישראלית מצליחה מאוד בעולם.

זה השיר, תהנו.

אגב, האתר של "נותן ברוק" מהמובילים באתרי המוזיקה בעברית. מומלץ בחום.

שיר חורף נפלא, כמו כל הדיסק.

אתה יורד כמו בחורה.

היא אמרה לי 

הרמתי את הראש מבין רגליה, 

אני רואה את זה כמחמאה.

אמרתי לה

(היא הייתה לסבית שהכרתי דרך העבודה)

תמשיך, תמשיך

החזירה את הראש שלי למקום.

אנו מצווים לענות את נפשותינו ביום הזה.

הנפש שלנו מעונה כבר שנה פלוס.

בדקתי את זה מול ההנהלה, 

וקיבלנו מחילה אוטומטית. 

סוף שבוע נעים לכולם.

נייד מתריע הגעתי

פרפר סביב העץ

בואי, הכל מוכן עבורך

מאמר מעניין מהניו יורק טיימס (מתורגם בארץ) מדבר על ההורים המודרניים והפחד שלהם מהשיעמום של הילדים שלהם.

"הורות הליקופטר" סביב הילד, לעומת הורות שבה הילד הוא "הלווין" של ההורה. מסתבר שזה יכול לעשות טוב לשני הצדדים.

ההורים פנויים יותר לעשות את מה שהם רוצים או צריכים כמו סידורים, מפגש עם קרובי משפחה וחברים וכדו' 

וגם הילדים מרוויחים בכך שהם רואים את ההורים שלהם עוסקים בעינייני המבוגרים ולומדים מהם הרבה. בנוסף הם בעיקר משתעממים.

מסתבר שבשיעמום יש גם דברים טובים. זה מעודד סבלנות, תושיה ויצירתיות.

"דרך מצויינת לשעמם ילדים היא לקחת אותם לביתו של קרוב משפחה מבוגר יותר ולאלץ אותם להקשיב לשיחת מבוגרים ארוכה על בני משפחה שהם לא מכירים " 

הייתם הולכים על זה?