רגעים קטנים של נשלטוּת

אני חושב שהייתי רוצה להיות הרבה יותר קטן. 

בא לי לחבק עקב של נעל עקב. בא לי שהמלכה שלי תוכל להרים אותי על כף ידה.

בא לי להרגיש את האפסיות שלי ביחד עם המיוחדות שלי, במקביל.

הייתי רוצה לצעוד על הירך שלה וללטף אותה.

שהיא תוכל להכניס את כולי לתוכה ושאוכל לענג אותה בדיוק הכי מירבי שתרצה.

בא לי שהיא תמחץ אותי תחת נעליה.

פתאום עולה לי מחשבה על קנה מידה.

אולי בעצם, הייתי רוצה לתת למלכה שלי סליידר כזה, שהיא תוכל לשלוט על הגודל שלי לאורך סשן.

לפרקים להיות קטנטן וניתן למעיכה ולעיתים לחזור לגודל טבעי כדי שאוכל לשרת במלוא היכולות של אדם בגודל טבעי.

להפקיד את המידות שלי בידיה.

שולטת חדה הפנתה אותי לקטע המקסים הבא ( מתוך ״דבר אליה״ של אלמודובר)

פשוט לא הולך לי ...

היא אמרה לי לבוא. מיד.

״קומה 14.

חכה לי במעלית. 

נרד ונעלה, 

ואז אתה מסתלק״

היא.

-

זה היה בלילה של מאי

והיא חשבה אז אולי

לנסות ולבדוק אם נכון

שבזמן האחרון

יש לה חשק להכאיב.

היא פתחה אז פרופיל

התקשתה להכיל

את מבול הפניות

שטף תמונות

אך מייד התיישבה להשיב.

הוא.

-

פתאום שמה הופיע

ממש במפתיע

קרא את דבריה 

הבין גבולותיה

״הי לך״ כתב ״נעים לי מאוד״.

ומאז הוא כל כמה דקות

בודק הודעות

לראות אם יש חדשה

שתביא לתחושה

שאולי זה יכול לעבוד.

היא והוא.

-

העולם כמנהגו יעוות

את כל הטוב שבליבם

שוכח שהיא לא רק אובייקט

שוכחת שהוא גם בן אדם

ומכאן כבר הכל כרגיל

ישארו בתוך שיח מגביל

כזה שנועד להכשיל

להרעיל

להוזיל

להשפיל

יסגרו הפרופיל

ויזחלו חזרה לוניל.

הווניל. (לפי החוק הראשון של ניוטון) 

״כל גוף יתמיד במצבו, כל עוד לא פועל עליו כוח חיצוני.״

--
אם לא תפעילי כוח שום דבר לא יזוז.

השולטת. (לפי החוק השני של ניוטון) 

״כל גוף הפועל עליו כוח חיצוני משנה את מהירותו ביחס ישר לכוח וביחס הפוך למסתו״

--
כשתירצי להאיץ, העלי את עוצמת הכוח.

אם לא זז, הגבירי.

בסוף יזוז.

הנשלט. (לפי החוק השלישי של ניוטון)

״לכל פעולה קיימת תגובה הנגדית לה בכיוונה ושווה לה בעוצמתה״

--
ככל שתפעילי כוח רב יותר כך תגדילי את עוצמתו של הנשלט.

שם קולר

בחדר המדרגות

רגע לפני שנכנס

ומוציא

את הכלב

בפמדום האחרון התנסיתי לראשונה בטפטוף שעווה.

פגשתי אותה בפינת עישון. 

שוחחנו קצת. היא הייתה כל כך יפה.

עדינה ורכה.

שנינו הגענו ללא פרטנר.

דיברנו על מה אנחנו עושים בחיים , שיחה נעימה כזו, כדי למצוא תדר משותף.

זה כל כך חשוב. הקשב הזה, המכבד, למצוא את הסנכרון קירב אותנו. נוצר אמון.

שאלתי אותה מה היא מחפשת והיא אמרה שמעניין אותה לעשות סשן של טפטוף שעווה.

חששתי כי לא עשיתי זאת מעולם, אבל סמכתי עליה. בטחתי בה.

פקדה עלי ברכות להמתין והלכה להביא נר. 

הלב שלי החל לדפוק בחוזקה.

היא שבה והובילה אותי לכלוב בקצה החלל.

״תוריד חולצה.״

״רד על ארבע.״

כולי רועד מהתרגשות.

רכנה אלי, שפתיה ליד אוזני :

״אני אתחיל מגבוה״  לחשה ״ ולאט לאט אתקרב. אם כואב לך מידי או לא נוח, מיד תאמר לי.״

ליטפה את ראשי ועורפי.

פני מול רגליה המהממות. עקביה ליד אצבעות ידי.

עומד לי רק מלהיזכר ברגע הזה.

יש מעט מאוד שולטות שנוסחות בך ביטחון כזה מעצם קיומן. 

טיפת שעווה ראשונה נגעה בגבי - לוהטת ומיד מתקשה.

בעקבותיה, נחתו עלי מטר של טיפות נוספות. 

כמו כוכבים נופלים - בוערים, מתרסקים ונכבים מיד.

עשיתי מחקר קטן :

טמפרטורת מקלחת חמה היא בערך 42 מעלות.

טמפרטורת שעווה במצב נוזלי של נרות מהסוג שבו השתמשנו היא סביב 57 מעלות.

כ 20 מעלות מעל טמפרטורת הגוף.

20 מעלות של הנאה. 20 מעלות של ספיגה. 20 מעלות של כאב נעים כל כך.

רציתי להעניק לשולטת שלי כמה שיותר מעלות.

עוד ועוד.

טיפות האש נוחתות על גבי. אני מיבב מכאב.

מידי פעם רכנה אלי לבדוק שאני בסדר… אבל אני הייתי הרבה יותר מבסדר.

מעניין אם עושים סשן של נרות גם על החזה והבטן. אני חייב לנסות זאת.

בהמשך הערב, הזמינה אותי אליה לעסות את רגליה (יש לי כשרון מיוחד בזה),

חנקה אותי, שרטה אותי וכפרס על התנהגותי נתנה לי ללעוס את המסטיק שלה. היא היתה כל כך מדהימה…

אחר כך חיבקה אותי והלכה לדרכה.

אני עוד חולם עליה. על הוד מעלותיה.

מחשבות על שם:

״כל הדרכים מובילות״

״לשון ים״

שיט תענוגות״

....