סופ"ש קשוח, שלי, שלך.
מחשבות קשות, לא קלות.
נושאים לפתירה ולשיחה והשיחה קשה, קשה מאוד.
ואני כבר עם נעל אחת על הרגל ונעל שנייה ביד בדרך לשריכה.
ואת עם הברקה, פשרה, הארה, איזשהי דרך ששנינו יכולים לנסות לקבל.
אני אוהב את השיחות שלנו, גם את הקשות והכואבות, כי אנחנו מעולים בתקשורת,ואנחנו יודעים להפריד ויודעים לנסות לשים את האגו בצד ולקבל אחד את השנייה.
והמתח לאט דועך ואנחנו חוזרים מעט לחייך ולזכור שאנחנו אוהבים ולזכור למה אנחנו אוהבים.
ועובר עוד קצת זמן ואת מתחילה לצבוט אותי... סימן לא מוסכם שלנו שאת רוצה להפסיק לדבר ולהתחיל את הגופניות שלנו, את המגע והאהבה והכאב.
שולח אותך למקלחת, נותן לי זמן להתארגן במחשבות, לעשות את ההפרדה.
מתחילים ואני מעניק לך כאב, ומגע וליטוף ועוד כאב
ואת נאנקת, מתפתלת, צועקת, מקניטה.
לא הענקתי לך יותר כאב ממשהו שלא ספגת בעבר אולי אפילו מועט יותר, אבל זה לא משנה.
כי כשנינו היינו מחוברים, הכל התפרץ אצלך, הרגש, הכאב, האהבה, הכל, כמו הר געש, משולב עם כל הסופ"ש וכל השיחות, הכל לרגע אחד של בהירות, של השלמה ושל שחרור.
נתתי לך כמה רגעים לאסוף את עצמך, לראות שאת חזרה איתי.
ויאללה אלי, החימום נגמר קרצתי לך כשהלכת להתארגן...
אצלי זה הפך לקשוח יותר.
שלחתי אותך לחכות לי בעמידת inspection
סיימתי כמה דברים במטבח ובאתי אחרי כמה דקות
אחרי בדיקה מעמיקה של כל חלק בגופך הענוג שלי, הוריתי לך לחכות בwait עד שאסיים להתקלח.
כשאסיים, תחכי לי ב humble.
משהו מאוד סקסי בתנוחות, בעמידה בדרישות, בעמידה בציפיות.
כאב ועוד מיניות, מיניות ועוד כאב ואהבה, וקירוב.
את שלי כי זה אנחנו.
אהבה שלי שאת.
