Doni`s World

עצוב לי, לא כיף לי, זה יום מחורבן.

לפני שנה התחיל קץ חדש –

קץ לחיים,

קץ לזוגיות,

קץ לאנשים,

קץ לחיים כמו שהכרנו.

זה קרה אז, עם הקורונה,

וזה קרה שוב, לפני שנה.

לקחו לנו את השליטה,

את הבחירה צמצמו מאוד.

והסכמה?

אין כאן הסכמה.

רק באשליות הקטנות שאנחנו מייצרים לעצמנו.

שמעתי פעם שקוראים לזה אסקפיזם?

אני רוצה להתייחס לזה כחזרה לנורמליזציה –

הזמן הזה שבו יש לי קצת שליטה.

שאני מרגיש שאני תורם,

שאני חיובי,

כשיש שם אותה אחת שצריכה אותי –

כאחראי, כעוגן, כשולט.

לתת לי את השליטה שלה, את הכוח שלה,

לקצת זמן של תחושה מוכרת, נורמלית.