לא מספיק?

הלכנו למסיבת בית, יום חמישי.

את עם חצאית גינס יחסית קצרה, וחולצה טופ קצרה ושחורה עד לפופיק שלך, שממנו יוצאים שני שרוכים דקים מכול צד אל הכתפיים שלך. בנוסף על הכתף שלך תיק-ארנק שכנראה מכיל את הוויברטור הקטן והורוד שלך. 

נפגשנו שם, התנקשנו והתחבקנו תוך כדי.

נצמדנו אחד לשנייה, ולחשתי לך באוזן

"הגעת כמו שרציתי?"

הנדת את ראשך לשלילה אבל עם עיניים גדולות ומסופקות ענית לי 

"רציתי שאתה תראה אותי עושה את זה" 

בזמן שאת מדברת, את נותנת לי את התיק , מרימה קלות את החצאית, מכניסה את הידיים אל המותן שלך מתחת לחצאית, ומגלגלת את התחתון שלך אל כיוון הברכיים. 

ומשם כוח המשיכה עשה את שלו. 

על הרצפה, לצד העקבים הלא גבוהים שלך. 

הסתכלתי עלייך בחיוך, מרוצה מעצמך את מתכופפת להרים את התחתון, אבל אני תופס את היד, מעלה אותך חזרה לעמידה זקופה, ומתכופף במקומך.

האם זה היה מעשה ג'נטלמני? אולי. 

האם זה היה כדי לחרמן אותך יותר, ולגרום לכוס שלך להתחיל להרטיב כבר מעכשיו? כנראה מאוד. 

אני יורד עם הגוף, העקבים שלי מתרוממים מהרצפה, ואני נמצא בסקוואט קטן.

אני מגיע עם הראש שלי לאזור הירכיים שלך. 

מנשק אותך בעור החשוף שלך, עוטף את האזורים שלך עם השפתיים, ועובר עם הלשון על הבשר שלך. 

כול מקום שאני מסיים ללקק, אני מוריד לאט חזרה, את החצאית שלך.

ככה כ-חצי דקה, מוריד ומסדר אותך בזמן שהשפתיים שלי עוברות דרכך ועלייך. 

אני מחזיק את התחתון תחרה, שעד כה החזיק, תפס ונגע בשפתיים של הכוס שלך שאוהב לנזול, ואת התחת העסיסי שאוהב לשנות את הצבע מלבן לאדום ולצבעים נוספים. מרים לך רגל אחת בזמן שהיד השנייה תופסת את הרגל הנגדית, ולוקח את התחתון ונעמד חזרה. 

את פותחת את התיק, ומכניסה אותו. 

"ילדה טובה" אני מחייך ומנשק אותך על השפתיים בזמן שהלשונות שלנו מתנגשים. 

אני פונה לכיוון הדלת של הדירה, ואת מחזיקה אותי ביד וללא זזה.

אני מסתובב

"בוא נמשיך, בוא נלך, עזוב, במילא לא רצינו להגיע לכאן, מה אכפת לך, נו" וככה את מבלבלת ומתבלבלת.

צחקתי ותפסתי אותך בצידי הראש, קירבתי אליי, נשיקתי לך את הלחי השמאלית, את הימנית, את המצח.

הזזתי את השיער מהפנים שלך, ואת מתמוגגת. העיניים שלך נעצמות, והברכיים שלך מתחילות להתקפל.

את לא זזה. העיניים נפקחות, והפרצוף שלך נראה זעוף אבל ברור לי שאת רק חרמנית. 

תפסתי אותך מהצוואר, הידקתי קצת את האצבעות סביבך... קירבתי את הגוף שלך, החלק העליון, אליי ונראה שאת עומדת ליפול קדימה. 

"אל תהיי גסת רוח. נסענו עד לכאן" אמרתי בקול רציני "ואנחנו ניכנס, את תיכנסי ראשונה בדלת, כדי שאני אוכל להסתכל עוד פעם אחת על התחת שלך" אמרתי כשאני מסתכל לתוך העיניים שלך, לא מצמצתי לרגע.

הפה שלך נפתח טיפה, והעיניים הזעופות שלך ירדו למטה.

הסתכלתי עלייך, ולא נראה שאת מתכוונת לזוז. 

תפסתי אותך במותן, קירבתי את הפה שלי אל הפה שלך. ולחשתי לתוכך. 

"תקשיבי לי. אם אנחנו לא ניכנס עכשיו. אני אמצא בקבוק מים בפנים, ואת הולכת לשתות את כולו. כשאת תצטרכי לשירותים, אנחנו נצא החוצה ואת תשתיני בשיח הזה, את רואה?" עזבתי את המותן באמצע המשפט, ותפסתי את הלחיים שלך והצמדתי אותן, עם היד השנייה סימנתי לך היכן תשתיני. "את תשתיני, ואני אסתכל עלייך, אפילו לא צריכה להוריד את התחתון, רק מתכופפת קצת, מרימה את החצאית, והזרם החם שזורם ממך לתוך השיח והאדמה. מרטיבה לעצמך על הדרך גם את הגוף שלך. לא רק מנוזלים של חרמנות, אלא גם משתן, על עצמך."

הנהנת.

"אנחנו נהנה, אל תדאגי, גם רצינו להיות עם החברים קצת" נישקתי אותך, מסתכל עלייך, איך את נרגעת, שרירי הפנים שלך מלבד השפתיים והלשון מתמסרים לרגע. 

רואה על הפנים שלך את רצף החרמנות-השפלה-רטיבות.

לקחתי אותך ביד ומשכתי לכיוון הדלת ללא התנגדות.

היינו במסיבה כחצי שעה, ארבעים דקות 

הסתכלתי עלייך מידי פעם, ומבטך תמיד איכשהו מכוון אליי. 

כשאני מביט בך מידי פעם, היד שלך חובקת את התיק, ולוחצת עליו. כאילו מסמנת לי

'אני נוזלת, אני צריך לשים את התחתון שבתיק הזה, לפני שהירכיים שלי מתמלאות בטיפות, וזה יגיע לרצפה.'

עשיתי לך סימן עם הראש לבוא אחריי, הלכו לקצה של הבית, ועברנו בדלת חומה לתוך השירותים. 

השענתי אותך על הכיור והרמתי אותך לאחר מזמוז קצר. 

התחת שלך על הכיור והרגליים שלך מפוסקות. 

לקחתי את התיק שלך והוצאתי את התחתון, שמתי לך אותו על הפה ואת תפסת אותו עם השיניים והלשון שלך. 

הראש שלך נח על המראה מאחורייך, ואני ירדתי לך. 

הרגליים שלך עוטפות את הראש שלי ואת הגב העליון. 

עולה ויורד עם הלשון, עוצר בדגדגן, ומוצץ אותו קלות. חוזר לשפתיים הנפוחות שלך ומלקק ויורק עלייהם. 

התחתון נפל לך מהפה לכיוון ראשי. 

עצרתי, התרוממתי, נתתי לך שלוש סטירות על לחי שמאל שלך, ראיתי שהוא נהיה אדום, דחפתי את התחתון שוב לתוך הפה שלך, וירדתי דרך הצוואר והחזה אל תוך הכוס הרטוב והנפוח שלך שוב... 

בדרך עצרתי ותפסתי את הפטמות הזקורות שלך מבעד לחולצה... צווחה קטנה יצאה מפיך עם התחתון...

מידי פעם שמענו את הדלת מנסה להיפתח, אבל נעלנו מבפנים. 

תפסתי אותך מהצוואר, הרמתי אותך והזזתי אותך לכיוון הדלת. 

השענתי אותך עלייה, ונתתי לדפיקות ולרעידות מהדלת לנוע על גופך האחורי. על הגב והתחת שלך, על החור תחת שלך שרוצה שאכנס אליו... 

הצמדתי אותך לדלת ונישקתי לך את הצוואר, תפסתי את הצוואר ביד אחת, את הלשון והנשיקות העברתי לכיוון האוזן והלחי שלך, והיד השנייה נכנסה מתחת לחצאית לתוך הכוס המזמין שלך. 

רטוב, חם, נפוח...

פשוט החלקתי לתוכך, ושמעתי את נשימתך נעתקת. לוקחת אוויר ועוצרת. השפתיים החיצוניות כבר היו כול כך נפוחות ורטובות, שעברתי עליהם ונשאבתי אל תוך בריכה...

בזמן ששלוש אצבעות שלי מטיילות בתוך גופך. כול כך קל היה להיכנס. 

אפשר להגיד שבטעות החלקתי לתוך הכוס שלך מרוב הרטיבות....

מצד אחד אני מפנגר אותך. מצד שני את מרגישה את הדפיקות על הדלת. 

כאילו דופקים אותך משני צדדים. 

את מחייכת ואני מנשק את האוזן שלך. 

לוחש לך...

"את נהנת לדעת שכולם חושבים שאנחנו מזדיינים כאן נכון?"

"את אוהבת להרגיש את האצבעות שלי בתוכך, מטיילות בגופך הרטוב והחם... הנפוח?" את מהנהנת עם חיוך וקולות של הנאה. 

אני מעלה את הקצב, עם כריות האצבעות שלי אני נוגע בתוכך, בחלק העליון של הכוס... מעלה ומוריד את האצבעות, בקצב אחיד. 

"את כלבה חרמנית, ובכלל לא רצית להיכנס לכאן, אבל תראי איך כיף לנו" אני לוחש לך באוזן בין נשיקה לנשיכה... 

האגן שלך מתחיל לזוז, את לא יודעת אם בקצב של האצבעות שלי, או בקצב הדפיקות והנענוע של הדלת מאחורייך. 

זזה על האצבעות, כאילו את על מגלשה בפארק מים, אבל נתקעת באמצע, ועכשיו את צריכה להזיז את עצמך. 

קדימה ואחורה... יורדת קצת עם הברכיים כדי לכוון את האצבעות שלי שבתוכך, ועולה מעט כנגד ההתנגדות שלי. 

עזבתי את הצוואר שלך , ותפסתי לך את הראש והשיער, השענתי לאחור, והעיניים שלך נפקחו. 

הסתכלתי עלייך, בזמן שהאצבעות שלי עוד בתוכך זזות, נכנסות ויוצאות מעט, עולות ויורדת, שולטות בך... 

העיניים הגדולות שלך לא מבינות 

אני מזיז לך את הראש, ומטה אותו אחורנית שתסתכלי עליי

"עכשיו אנחנו נצא חזרה" אני אומר בזמן שהאצבעות שלי נכנסו לתוכך, ונעצרו

"ואת תהיי ילדה טובה" אני מדבר ומוריד את הקול ללחישה, בזמן שהדפיקות והתזוזה מחוץ לדלת שוככים.

את מהנהנת, אפילו מבלי לשמוע...

"אני מעלה את אצבעות כלפי מעלה ואז מוציא אותן, בזמן שאני עובר על השפתיים שלך, עד לדגדגן.

"כשנצא מהשירותים את לא מדברת איתי כאן, או ברכב. ואנחנו נחזור הבייתה עוד חצי שעה, כשניכנס לרכב, אני רוצה שתפעילי את הויברטור שלך, ותשימי אותו עלייך. 

את לא גומרת, ואת תחכי. וכשנגיע הביתה... נראה מה אנחנו נעשה עם ילדה קטנה וחרמנית כמוך..."

אני מכניס את האצבעות שלי לתוך הגרון שלך. 

מגיע עמוק עמוק, מטייל על הלשון שלך... ממשיך עוד אחורה, עובר את הענבל, רפלקס ההקאה שלך מופעל קלות, אבל את יודעת איך להשתמש ולהתנגד לו. בזמן שהאצבעות שלי בתוך הגרון העמוק שלך את עולה ויורדת עם הברכיים כדי לאזן את החדירה הזו. 

את מהנהנת ואומרת משהו כמו "כן, כן, תודה"

אני מנשק אותך... מכניס את הלשון שלי לתוכך בזמן שהלשון שלך רוקדת איתה, הרוק והנוזלים, מתערבבים, ואנחנו נהנים... חם, נעים, רך, חלקלק... 

ברגע אני הופך אותך, שם את הידיים שלך על הדלת, אני מעלה את החצאית שלך עד למותן, כשכול התחת הלבן שלך חשוף. 

עגול ויפה. קורן בטוב ואור. עגלגל ומזמין. 

אני מפליק לך על כול פלח... אחת שתיים שלוש... בהתחלה עוד היו סימני רוק על התחת שלך לאור העובדה שהאצבעות שלי היו לך בגרון והתמלאו ברוק ובנוזלים שלך. אבל לאט לאט הרוק נעלם והתחת זז ונע... מתחיל להיות אדום, מתחיל להיות עם נקודות...

שבע, שמונה... 

חמש עשרה... 

עשרים מכות על כול צד.

התחת שלך מאדים, ואת? ללא מילה. סופגת, לוקחת הכול. 

בשתיקה מבקשת עוד. 

יודעת שאת יכולה.

שפתי הכוס והדגדגן ממשיכים לנזול, להתנפח, לדלוף ממך.

יודעת שהערב עוד ארוך.

החיבור, ההבנה, הכנות, התקשורת, הצחוק, החברות.

ההנאה המשחק הכיף.

השיח על הקינקים ועל האפשרויות והאופציות בעתיד.

הם מדברים על זה שהבחור שכב עם החברות של הבת זוג שלו, הם מדברים על אם למצטרפת יהיה בן זוג אז אפשר להפוך את זה לרביעייה. 

הכנות, השיח, המשחקיות. 

ההבנה שסקס הוא אופציה/ות ומשחק,  ולא מסגרת סגורה.

בסוף,

הם אומרים "TO FUCKING FOR FUN". 

אבל הם מתכוונים להרבה יותר. 

מספיק חכם
בשביל לשמור
בשביל לקיים
לא לאבד
מספיק בנאדם
לזכור
לקיים
לא לאבד

חזרתי?

לא הלכתי? 

תקופה של כמה שבועות, כמה חודשים, שלא נכנסתי הנה. 

למה? תקופה מוזרה. זה התחיל בניתוק שהייתי צריך בגלל התקרבות שלא צלחה. והמשיך בעומס שהיה לי שלא היה קשור.

אבל הייתי בפטלייף מידי פעם בתקופה הזו. אני הרבה יותר טוב שם, מציע להגיע לראות.

הרבה יותר נעים שם. הרבה יותר מסודר, ופחות דרמה. 

פחות למכור את עצמך ויותר להיות עצמך. 

חשבתי על זה, במשך השנתיים שאני כאן, הרבה מתלוננים/ות על זה שזה לא אתר היכרויות, "תפסיקו להתחיל איתי" וכדומה. 

אבל הא.נשים שבאמת מעלים סשנים, או נותנים מידע בנוגע לסשנים או לקינק מסוים או/ו תמונות שקשורות לסשן, הוא אחוז קטן. 

גם אני חוטא בזה.

מרגיש לי, ואני מדגיש את *מרגיש לי. שהכלוב קפוץ.

יש כאן קינקים מיינסטרים, ואין מקום לקינקים אחרים. אם מישהו/י מדבר על איזה קינק שהוא חושב או מרגיש, יש כאן קאנסלינג. 

אבל אני מוצא לרוב שהכלוב הוא פחות ללמידה בשבילי. 

יותר מרגיש כמו תיכון על סמים קשים. קבוצות של נשים וגברים, שמרגישים עליונות, אולי סוף סוף פעם ראשונה, וככה זה מתנהל, אם בצ'אט ואם בבלוגים.

יותר מידי א.נשים שלא מטפלים בבעיות ובטראומות שלהם. אנשי מקצוע וטיפול זו לא מילה גסה.

חבל.

***כן, גם לי מרגיש שהכתיבה כרגע מבולגנת ולא מסודרת. לא מתאים לי. אני מאמין שהחוש כתיבה יחזור 

לפני שנים, כשעוד הייתי חייל

היה לי קטע עם חיילת ביחידה

יום אחד היא התקילה אותי ושאלה בצחוק, למה אני חושב שהיא הולכת עם גומיה על שורש כף היד.

בטיפשותי, חשבתי ואמרתי לה שזה בגלל הרס"רים, והחובה להיות עם שיער אסוף.

מסתבר

היא אמרה לי 

שהיא תמיד הולכת עם גומיה על היד, בגלל שאי אפשר לדעת מתי היא תצטרף למצוץ למישהו, ולאסוף את השיער שלה בשביל זה. 

עכשיו.

פתאום הבנתי 

למה אני כמעט תמיד הולך עם ג'ינס וחגורה. 

אומנם זה טקסט שמדבר על טראומה בילדים, ועל משחק של ילדים. 

אבל אני חושב שיש כאן משהו מעניין וחשוב, שבסופו של דבר נוגע בכולנו. 

בטח במקום כזה, שהרבה מגיעים אליו מתוך טראומה וסבל, ולא ממקום בריא. 

ואני מקווה שדרך המקום כאן, א.נשים ימצאו את הדרך של עצמם/ן ושל הריפוי אם וצריך.

 

Given that the capacity to represent experience and create narratives in play may be important in the resilience processes, play and the capacity to play are important psychological tools that need to be restored after trauma.

 

In essence, the opportunity to play with ideas may serve as part of an ‘exposure process’ whereby the experience of modifying the nature of reality as represented in the child’s mind without serious consequence generates increased opportunities for exposure to multiple perspectives and reduces the need for experiential avoidance in relation to the thoughts and feelings of others.

 

When trauma undermines the capacity to play, restoring children’s access to this important inner resource through play therapy may be crucial to limit the long-term negative impact of trauma.

נכנסתי אלייך, הביתה.

את מתהלכת, מסדרת עוד את הדברים על השולחן, מים, קצת דברים מתוקים ומלוחים

אבל חוץ מזה לא אמרת מילה, שקט.

אנחנו מתיישבים על הספה, הרגליים מתמתחות,

מדברים עַל הָא וְעַל דָּא.

מחייכים, צוחקים, מספרים, מפלרטטים עם העיניים. 

מתחרמנים עם החוסר ידיעה, מתי השיח יסתיים. 

מה ייקרה מה יהיה. למה כמה איך ומתי. 

התנועות גוף שלך לא משאירות מקום לספק. השיח הונילי הזה, השיח הסתמי למדי, מחרמן אותך. 

זזה במקומך, הרגליים נפתחות ונסגרות, לא יודעות היכן להיות. 

מתקרבים ומתרחקים, כמו ריקוד

...יד לאורך הספה, רגל נמתחת מתחת לשולחן קפה, התקרבות, קיפול הרגליים, ידיים לצידי הגוף...

היד שלי הלכה לאורך הירך שלך כשהעיניים שלך כבר התחילו להסתכל לי על הג'ינס השחור.

מהברך, עולה אט אט לאורך העור החשוף שלך, בגלל החצאית הקצרה. מרגיש את העור שלך, מרגיש אותי, ונהפך לעור ברווז. 

מכניס את היד לאורך הירד הפנימית ועולה, לקראת הכוס שלך, אני מכוון את היד ל-חוץ הירך שלך וממשיך לעלות לאגן ולבטן שלך.

את נשענת אחורנית ואני מתקרב ונשען לכיוונך, כשהיד השנייה שלי עושה את אותו המסלול. 

את סוגרת את העיניים ומשעינה את ראשך על הידית של הספה. 

השקט חזר אל החדר. 

העור הקריר שלך מתחמם בעקבות הידיים שעוברת עליו, ואני מרגיש את בלוטות השיער שלך בגוף מתנפחות ומעוררות אותך. 

אני רוכן ומנשק אותך, הידיים שלך עוטפות את הראש שלי, לתוך השיער, השפתיים שלנו מתחברות, והלשונות שלנו רוקדות אחד אצל השנייה בפה. 

אני מרגיש את החמימות שלך ואני מקרב עוד ועוד את הידיים שלי לכיוון הכוס. 

אני מרגיש את התחתון ששמת, ואני עובר עליו, מרגש את הרטיבות הקלה והלחות שהתחילה, מעלה את הידיים לבטן פעם אחרונה, ויורד אל אל הכוס שלך.

עוד עם התחתון, עובר עם הידיים על השפתיים, הדגדגן שמתחיל להתקשות. 

את מוציא אנחות ישר לתוך הפה שלי, ואנחנו מתחרמנים ומתלהטים עם הנשיקה. 

נוגע ומנשק אותך. מרטיב אותך בכול חור ושפתיים. 

הידיים שלי הופכות ליותר אגרסיביות, יותר לוחצות, יותר תופסות. והתחתון נהיה יותר ויותר רטוב, אני תופס את הצוואר שלך, אנחנו מתנתקים מהנשיקה. 

אני בודק את התחתון מעלה ומטה, ומחליט להוריד אותו. 

אני מעלה את החצאית שלך, ומתרחק כדי לתפוס את התחתון בשתי הידיים. 

"מה זה" 

"מה" ענית לי, לא מבינה

"אמרתי לך, ללבוש את החוטיני הכחול מתחרה." 

העיניים שלך מפסיקות לזוז, הלחץ מתחיל להיכנס לתוכך, והפחד מגיע איתו. 

"אני לא חשב..." את מתחילה לומר, ואני שולח את היד לצוואר שלך, מהדק סביב גרונך. 

"את לא צריכה לחשוב" אמרתי בקול, מהדהד בחדר.

עזבתי אותה, תפסתי את המותן שלה וקירבתי אותה לסוף הספה, והורדתי ברגע את התחתון.

נעמדתי מולה, מכווץ את התחתון תחרה השחור, ומתקרב אליה בתנועה חדה, מכניס לה את התחתון לפה. 

העיניים שלה כאילו לא מאמינות. 

"זה." מצביע על התחתון בתוך הפה שלה. "לא מעניין אותי". 

"ובגלל שאותך לא מעניין מה אני אומר" בזמן שאני מתחיל את המשפט אני מתרחק ונכנס לחדר שינה שלה, כבר יודע איפה הדברים מונחים. 

חוזר לסלון וממשיך

"אז אותי לא מעניין איך את רוצה לגמור" בזמן שאני מתקרב אליה חזרה, היא רואה שאני מחזיק ביד את הוויברטור הקטן, יונק, שלה. 

דיברנו על זה, התחרמנו על הפגישה הזו כמה ימים. ידענו שאנחנו רוצים לגעת אחד בשנייה. להתחרמן, ולקחת את הזמן. להתענג ולגמור כמה פעמים.

היא ניסתה להגיד דברים, אבל התחתון שבפה שלה גרם לה להישמע לא ברור, והיא לא העיזה להוציא או להתעסק איתו בפה. 

איך שהכנסתי, ככה הוא נשאר. 

אני יכול לדמיין לפי הלחן של הדיבור שלה, שזה היה משהו כמו "לא חשבתי, לא ידעתי..."

כשהתחלתי לשמוע אותה אומרת ומנסה יותר להוציא מילים כמו שצריך, נעצרתי והסתכלתי במבט חד אליה, עוד שוכבת-יושבת על הספה, כשאני עומד. 

היא הפסיקה את הניסיונות. 

ברך אחת על הרצפה, יד אחד עם הויברטור על הבטן התחתונה, עם היד השנייה הוצאתי את השדיים הלבנים והעגולים מתוך החולצה והחזייה שהיא לבשה. 

לאחר מכן הפלקתי לה על הירך שלוש פעמים, בזמן שהיא נאנקת עם התחתון בפה, והפעלתי את היונק. 

את היד שלי שמתי בכיוון הפה, כדי שארגיש אם התחתון לאט יוצא מפיה, את השפתיים שלי הנחתי על הפטמה שבשד שמאל שלה, והתחלתי ללקק ולמצוץ. 

את הוויברטור, הורדתי לכיוון הדגדגן והתחלתי לשחק איתו על השפתיים שהתחילו להתנפח מהחצי שעה שהייתה לנו. 

אני שומע אותה נאנקת ונאחנת, גונחת מבעד לבד של התחתון שתקוע לה בפה, כאשר היד שלי מכניסה אותו חזרה פנימה כול חמש-עשר דקות.

הנשימות נהיה כבדות ועמוקות יותר, התחתון לא עזר לה בתוך הפה.

האגן זז מעלה מטה, קדימה אחורה על הספה והיונק כרגע רק על הדגדגן, אני רואה לפי הראש שלה שהיא עומדת לגמור. 

"את רוצה לגמור כלבה? את חושבת שמגיע לך?"

תמהיל של אנחות גניחות הנהונים ותחנונים היו בחצי דקה של הניסיון שלה לגמור.

בזמן שאני מעלה ומוריד את היונק מהדגדגן לכיוון החור הרטוב שלה. 

"אני אתן לך לגמור, אני אתן לך לגמור כמה פעמים אפילו" לחשתי לה באוזן.

השדיים שלך קופצות, כשהיא זזה לכיוון היונק, רוצה שהוא יהיה יותר קרוב, יותר לוחץ, ואת זזה. לפי הקצב שלך. 

אני שומע את הצווחות הקטנות שלך, וכמה אנחות כבדות וחזקות ולאחר מכן הנשימה שלך הופכת לעמוקה ואיטית. 

גמרת פעם אחת.

"את הולכת לגמור עוד כמה פעמים. חמש, שבע. אולי יותר. עד שהדגדגן שלך יכאב. ואז אנחנו נשים לך שוב את התחתון השחור אחרי שהוא יהיה מלא ברוק שלך, והוא ישפשף לך את הדגדגן הנפוח והכואב. ואז נראה אם את תאהבי את התחתון הזה."

הפכתי אותך על הבטן, אני מסתכל עלייך מהצד, השדיים שלך נלחצים על הספה, ואת נראית כמו פסל. החצאית עוד עלייך, והחזייה מתחת לשדייך, והחולצה מתוחה לכל כיוון בכדי לתת לציצי שלך חופש לצאת.

הורדתי לך רגל אחת על הרצפה, והפלקתי לך על התחת שבע, שמונה, עשר פעמים.

את מקבלת את זה טוב. 

"את ילדה טובה פתאום" אמרתי וראיתי את השפתיים על הפנים שלה מתעקלות...

אני מניח את היונק על הספה, קרוב לשפתיים שלך, זה נותן לי אפשרות לידיים חופשיות. 

עכשיו אנחנו יכולים להתחיל את האימפקט. כשהראש שלך בתוך הספה, בפה שלך התחתון שמתחיל להיות כבר כאילו אחרי כביסה, מרוב רוק. 

השדיים שלך בחוץ, והתחת שלך מתחיל להאדים.

"אולי אני אזיין אותך בסוף, מה את אומרת?" ואני מצחקק

כי אלף לא יכולת לדבר עם התחתון בתוך הפה שלך. 

וב', התחלתי להפליק לך על התחת.

ואת? בעולמך, כשהחושים שלך מועמסים לאט לאט ובהדרגתיות. רק רוצה שייכנסו אלייך לחורים, ירחיבו לך אותם, יעמיקו ויעשו כניסה ויציאה כמה וכמה פעמים...

כי את ילדה טובה, או ככה את חושבת. 

מאוד מעניין. גם בהקשר בדסמי, וגם בהקשר החיים שלנו. 

אנחנו עובדים, לומדים, ילדים, משפחה, בנק, בוס, הורים, דדליינים, ...משימות עבודות בקשות התחייבויות...

אבל חשוב לשמור קצת זמן למשחק. 

סוטים שאתם.

👀🤳🐱‍👤

והתקרבתי אליה, בשקט ובנגיעה איטית וקשה. 

ולחשתי לה באוזן 

״את יכולה, אני יודע…״ 

"בנוסף, שתי המשפחות השתמשו בשפה כאמצעי לתקוף וליצירת חוסר ארגון אצל בני משפחה אחרים במקום להקל על תקשורת רגשית או ליצור אינטימיות.

לרוב, השפה תפקדה כדי להגביר את הקונפליקט ולשבש מערכות יחסים נוספות."

מעניין... 

השפה כ-יוצרת רגשות, מעשים ומרחב...

איך המשפחה אצלכם השתמשו בשפה? אתם חושבים שזה השפיע עלייכם? איך אתם משתמשים בשפה היום?