לא מספיק?

הדבר החשוב לדעתי,

במציאת בת/בן זוג.

היא לא השאלה אם נישאר ביחד תמיד. 

השאלה היא האם יש הסכמה שנשתנה יחד. שנשתנה לחוד. שנישאר באותו המקום. שנזוז. שנשב. שנתקע. שנחיה.

להיות אנחנו, יחד. גם לחוד כי צריך ורוצים. 

א.נשים לא נשארים אותו הדבר, גם קוגניטיבית וגם פיזית. 

השאלה אם נישאר גם אם וכאשר דברים משתנים.

את חושבת?

הגעתי אלייך, בידיוק סיימת להתקלח ולהוריד מעצמך כול מה שהיית צריכה. 

את פותחת לי את הדלת עם מכנס קצר, חלק מהסט של הפיג'מה, לא סיימת להתארגן לשינה. 

את מחייכת, קצת מובכת, ואני נכנס, מנשק אותך, נוגע בגופך העליון שחשוף. 

בשכמות ובגב, עובר לצוואר, מעביר את שתי הידיים שלי בעדינות על צווארך משני הצדדים, מחזיק לך את הלחיים.

אני מתנתק ממגע השפתיים והלשון שלך, ויורד אל השדיים שלך, הפטמות הזקורות, שמחכות כמו חץ להיכנס לתוך הפה החם והרטוב. שחומה נעימה טעימה. 

שד ימין נכנס לתוך הפה שלי ומתמלא ברוק כאשר הלשון שלי מסתובבות סביב הפטמה, ויד שמאל שלי תופסת את שד שמאל שלך, מעלה אותו קצת מעלה ועם האגודל עובר על הפטמה.

אני שומע את האנחות והחרמנות שמתאספים אצלך.

"זה מספיק" אני אומר והקול נשמע ברחבי החדר. 

אנחנו משתחררים אחד מהשנייה, ואני מתיישב בסלון. 

את הולכת וממשיכה להתארגן לשינה, אני רואה מהסלון לתוך החדר שלך שאת מוציאה את החולצה של הסט מהארון, מרימה את הידיים ושמה אותה עלייך. 

את ממשיכה להתהלך בתוך הבית, מהחדר שלך, למקלחת, לשירותים, לסדר פה דברים ושם להניח דברים, לסגור את החלונות, להדליק את המזגן. 

מצחצחת שיניים, ולבסוף נעמדת ליד הספה, לידי. 

"זהו? סיימת?" אני שואל.

"כן, הבית מסודר ואני מוכנה לשינה" אמרת לי.

"יופי" אני מחייך אלייך
"ואת באמת חושבת שתעמדי בזה?" אני נעמד ושואל אותך פנים מול פנים.

את מסתכלת עליי, חושבת... "כן, אני אצליח, חשבתי על זה בימים האחרונים, ואין סיבה שלא".

בשיחה שהייתה לנו כמה ימים לפני, אמרתי לך שאני לא בטוח שאת תצליחי לישון כשאת יודעת שאני בסביבתך.

שהחשק שלנו יעלה, ושאת תרצי להיות זונה טובה, ואז אני אשתמש בך... או אפילו לא אשתמש בך, כי זה יהיה הכי משפיל כשאת מתחננת ונוגעת בעצמך כשאנחנו שוכבים במיטה ואת רק רוצה תשומת לב, ואני אגיד לך לא. 

אז צחקת, ואמרת שאנחנו צריכים לקבוע יום שאת תאונני בו מספיק, ושיום למחרת את צריכה להתעורר מוקדם לעבודה. ואז נוכל לראות מי נוגע במי כשנשכב במיטה.

צחקת... 

צחקתי בהנאה. והצחוק שלי גרם לך להפסיק לצחוק. כי את יודעת שהראש שלי עובד על טורבו. בטח כשזה מגיע לרעיונות ויצירתיות.

"למה את לא צוחקת" 

"כי אני יודעת שיש לך כבר מה להגיד ומה לעשות, בטח כבר יש לך תוכנית ואיך לבצע אותה, ואני? אני אסבול" אמרת והתנשפת.

"את רואה, את לפעמים צודקת!" אני אומר בחיוך שנשמע בטלפון.

ואז הוספתי בקול רציני

"את תנסי לישון, עם כול החרמנות שלך, עם הניסיונות של האצבעות שלך לא לרדת למטה…

לא לגעת בעצמך ולטייל על גופך, ללטף, לחמם. אפילו לא ברצון של חרמנות או אוננות, את פשוט רגילה כשאת נכנסת למיטה לגעת בעצמך. להרגיש את האיברים, את השדיים שלך, את הבטן הירכיים והמפשעה החלקה. ולפעמים את נהיית חרמנית ולפעמים לא. אבל אני יודע שאת תהיי חרמנית. 

אולי לא תצליחי בכלל להירדם, ועוד תמשיכי לחשוב
תחזרי למה שכתבתי לך בטלפון. תקראי שוב ושוב…
תגרמי לעצמך להיות רטובה יותר
חרמנית יותר
שכול תזוזה בירכיים שלך תגרום לך פעימות וקריאות מלמטה.
שאת רק רוצה את הזין שלי בפה שלך, שירגיע אותך, שתוכלי להירדם
אבל לא.
ואת תנסי ותנסי לישון, עד שתצליחי, אם בכלל."

אז הגענו לעכשיו. את עומדת מולי, אומרת שתצליחי. 

"אני אעשה את זה אפילו יותר קל, קטנטנה..." אני הולך לכיוון פינת האוכל, לוקח כסא. 

"אני אפילו לא אהיה איתך במיטה"

את מסתכלת עליי, לא מאמינה למה שאת שומעת. 

אני רואה על הפרצוף שלך, שאת מבינה. 'הפסדתי' חושבת לעצמך. את בליעת הרוק שלך, את החרמנות שעולה והרטיבות שיורדת.

שאני אשב ואסתכל עלייך, מהצד.

כל כך משפיל. ילדותי. כוחני. מייאש. כל כך *מחרמן*. 

חייכתי והתקדמנו אל החדר שינה שלך.

"אני מכבה את כול האורות בבית, שתדע" את אומרת בחוסר שביעות רצון. 

אני מניח את הכסא ליד הארון בגדים שלך, ואת מרימה את את השמיכה, כאשר אני הולך למקלחת ומדליק את האור בחדר ההוא. 

אני חוזר, ואני רואה אותך נכנסת מתחת לשמיכה עם גלגול עיניים. 

האור שמגיע מהמקלחת חלש ולא מאיר הרבה. 

אני רואה חלק מהקצה של המיטה שקרוב אליי, היכן שכפות הרגליים שלך אמורות להיות, וקצת מהאור עולה מעלה, לכיוון הירכייים.

אף אחד לא מדבר. 

אני שומע אותך נושמת לאט ובעדינות. אני יודע שעוד לא נרדמת.

אני יושב על הכסא, נינוח, הרגליים מתפרשות קדימה, והגב נשען אחורנית. 

עוברות כמה דקות, אולי עשר דקות, רבע שעה. 

ואני מתחיל לראות אותך. 

להרגיש אותך.

משתגעת. מתחרמנת בתוכך.

אז זזה מצד ימין לצד שמאל. 

מורידה חלק מהשמיכה, ומעלה אותה חזרה אחרי דקה. 

מנסה את התנוחה האלכסונית, על הבטן, על הגב. 

את מעלה את השמיכה שתכסה את פנייך, והרגליים שלך, קצת מעל הברך, הופכות גלויות. 

אני ממשיך להסתכל. 

אני רואה תנודות בתוך השמיכה. 

עברו כבר עשרים דקות או חצי שעה. 

אני מרגיש איך את נוגעת בעצמך. 

מנסה שלא אראה או ארגיש. 

אבל אני מסתכל. בוחן אותך. 

מרגיש את החדר. 

אני רואה את הרגליים שלך מתקרבות אחת לשנייה. 

את השמיכה עולה ויורדת כמעט כאילו אלו הנשימות שלך. 

אבל אלו הידיים שלך, נוגעות ומעניקות הנאה על העור הרך והחום שלך.

כנראה התחלת עם השדיים שלך, לחצת קלות, העלת והורדת אותם. אבל עכשיו אני רואה שאת על הכוס שלך.

אני לא זז. את יודעת שאני מסתכל עלייך. רואה וצופה בך. יודע מה את עושה. מה את צריכה. מה את רוצה. 

את מעלה מעלה עוד חלק מהשמיכה, ואני רואה חלק מהמפשעה שלך. הרגליים קרובות אחת לשנייה, ויד אחת שלך בתוכן. מתעסקת עם השפתיים החיצוניות שלך. 

האור לא חזק, אבל אני מכיר את הגוף שלך, ואני רואה צללים ואת הזויות של הגוף שלך, הירך ואת הרגליים אחת על השנייה, את חצי מהתחת כשאת מסתובבת להיות על הצד. 

כבר עברו אולי ארבעים דקות. 

אני פותח את החגורה שלי, ומוריד לאט ובשקט את הג'ינס קצת למטה. 

את שומעת את החגורה עושה צליל. 

אחרי חצי שעה בטח שאת נוגעת בעצמך. הצליל הזה היה הקש ששבר אותך. 

את הרי יודעת שאני לא אתקרב אלייך. ואת יודעת שאני אחזיק את הזין שלי ביד. 

גם אם תודי בזה שאמרתי דברי אמת, אני לא אתן לך את הסיפוק היום, לגעת בו. 

את מזיזה מצד לצד את השמיכה עד שהיא מוסרת מעלייך, ונופלת מהמיטה אל הרצפה. 

אני מסתכל עלייך, ואני רואה שהמכנס כבר לא עלייך, כנראה הורדת אותו כשהתרגלתי לחושך, ועשית את זה באיטיות ובזהירות מצויינת. 

החולצה מגולגלת עד מעל השדיים שלך, ככה שאת כולך כמעט עירומה. 

אני מסתכל עלייך, הזין החצי קשה שלי ביד שלי, אני מעלה ומוריד לאט את היד עליו. 

את לא מסתכלת. את יודעת שאני נועץ בך מבט, וזה מה שמספיק לך. 

עכשיו את כבר לא משחקת. את מאוננת ונוגעת בעצמך. הידיים שלך בפעולה. 

אין לך מה להחביא או להתחבא. 

את זזה לכיוון השידה ליד המיטה, ומוציאה 'כלים'. 

חמש דקות. עשר דקות. כול אחד עם עצמו. 

אחרי כ-רבע שעה, את מביטה בי.

את חרמנית. שרמוטה. זונה. כלבה שלא יודעת שובע. 

את רואה אותי ואת הזין שביד שלי. 

את נשענת עם הגב על הקיר שבקצה השני של המיטה. 

את מזיעה, את מלאת נוזלים בכוס. 

את יורקת על האצבעות שלך, חלק מהרוק מתפספס ונופל לכיוון הירך שלך ועל הסדין. 

שנינו מסתכלים אחד על השנייה. מאוננים. נוגעים בעצמנו. כול אחד והנוזלים שלו.

אני מרטיב את הזין עם רוק וprecum שיוצא ממני, ועוזר לי לסכך את הזין שלי.

ואת עם הרוק שלך והנוזלים שמציפים אותך. בכוס, על השפתיים. 

את מלכלכת את עצמך, את המיטה
זיעה, גמירות, שפיך, יריקות. רק היה חסר דם.
מתבוססת בזוהמה והלכלוך של עצמך. בזוהמה ובידיעה שאני צודק. ומעבר לכך, שאפילו לא הייתי צריך להיות לידך.
את בתוך המיטה, לבד.
היא נהיית ספוגה מכול הריחות, הנוזלים והטעמים.
גומרת פעם אחת, פעם שנייה.
אצבעות, ויברטור, דילדו.
מתלכלכת בזוהמה שמצטברת.
מלוכלכת שאת…

אבל טובה…

טובה שאת…

Am I the good guy or do I just play like him

היה לנו קטע,

כשאנחנו מתחרמנים במהלך היום לא אחד עם השנייה, למצוא פורנו שאנחנו חושבים שהשני/ה תאהב.

המְצִיאוֹת הן אקראיות.

ואני עדיין רואה ומוצא פורנו שאני רוצה לשלוח לך. לא בכוונה, אבל בכל זאת

צצה המחשבה, מממ... אני חושב שהיא תהנה מזה.

די. 

אני עדיין נהנה להסתכל עלייך.

כן אני אוהב לראות אותך לבושה כמו שאת יודעת. 

כן, לפעמים אני מעדיף אותך עם בגדים, כדי שאוכל להוריד ממך. 

שאוכל לדמיין, שאוכל לשחק איתך.

כן.

העור הרך, השדיים שלך העטופים בבד כלשהו, הכוס הנפוח והנוזלי שלך. 

קורא לי.

כן.

אבל לא. נקודה.

"אנחנו יודעים איך להתמודד עם ילדות עם ביצ פייס."

אמרתי לך בזמן שנכנסנו לדירה עוד בפעם הראשונה.

זו לא הפעם הראשונה.

הן לא רוצות להראות שמשהו מזיז אצלן משהו.

אלו שחושבות ששום דבר לא מזיז להן, שלא אכפת להן.

השיער הארוך השחור והחלק נופל לכתפיים שלך, לא עובר אותן, חלקו גם על הפנים, אבל אני מזיז אותו, אני רוצה לראות לתוכך,

כשאני מרטיב אותך מספיק, שהפנים שלך לא מראות הרבה.

העיניים וגבות, שלפעמים עולות מתוך תהייה משמימה כאשר מישהו אומר דברים, שמסתכלות רוב הזמן לתוך חלל החדר ועל אנשים, לא מזיזות כלל את חלקי הפנים.

הכול נשאר סטטי, לא אכפתי, בוהות בחוויה. 

אבל אני יודע שאת מתרגשת, מעצם העובדה שהעיניים שלך נשארות בקושי פתוחות מרוב חרמנות.

התחתונים שלך ירדו, והחולצה שלך עלייך. כי אם את לא טורחת "ליהנות" אני לא אטרח להוריד את הבגדים כשאני אזיין אותך.

למרות זאת, אני עדיין יכול לראות ולהרגיש את השדיים הגדולים שלך מבעד לחולצה. עולים ויורדים. מזיזים את החולצה לפי הקצב ואת הקווי מתאר של השדיים שלך עם החולצה.

אני יושב על הכיסא ואת עליי. כפות הרגליים שלי נעוצות ברצפה, כדי לתת לי קונטרה כשאצטרך. כרגע את עם המותן קרובה יותר לברכיים שלי, עוד לא נכנסתי אלייך.

את מתקרבת, הרטיבות שלך משאירה ניצוצות רטובים על הירך שלי, נוגעת עם היד בזין הקשה שלי, מעבירה אותה מעלה מטה, להקשיח אותו יותר עד לרגע שאכנס אלייך.

את מסתכלת עליי, ללא אמירה, לתוך העיניים, פה ישר, פנים חתומות.

שנינו יודעים שאנחנו נהנים, אבל העניין הוא מי נהנה יותר.

זו את, הרטיבות שעל הגוף שלי בגללך, החזרה שלך אליי כול פעם.

את. את נהנית יותר.

אבל זו לא תחרות, בשבילי לפחות. כנראה שבשבילך.

את מתקרבת אל הזין שלי, עושה טיזינג, נוגעת עם הכיפה שלי בשפתיים הרטובות שלך, אבל לא מכניסה.

אני תופס את הצוואר שלך ואת משחררת את הזין שלי.

יד אחת על הצוואר שלך, תופסת ומפחיתה את כמות האוויר שאת מכניסה לתוכך.

ויד שנייה מחזיקה את התחת שלך ומעלה אותך אליי ועליי, ואת הזין שנכנס לתוכך.

הפה שלך נפתח מעט, אבל מיד את מתעשתת וחוזרת לביצ פייס, שלך.

ההסכם שלנו, כי את כל כך בטוחה בעצמך, כול פעם שהפרצוף שלך מראה חרמנות, התענגות, שמחה, הנאה ומערבולת רגשות, את מקבלת סטירה לפנים.

להחזיר אותך. ואחרי שהדמעות כמעט ייצאו, ושהפנים שלך יהיו אדומות, אנחנו נעבור לתחת שלך.

את הרי כל כך קשוחה ולא צריכה את זה, נכון?

את מתחילה מצוין, אני גם דואג להגיד לך את זה. כי מה הכי מרחמן אותך? לדעת שאת ילדה טובה.

הפנים שלך כמעט לא זזות. העיניים שלך נעוצות בפנים שלי, עוברות מהעיניים לפה שלי.

אני מסתכל עלייך, הזין שלי בתוכך, והעיניים שלך בתוך העיניים שלי.

את עולה ויורדת עליו, זזה קדימה ואחורה, מעלה קצב מעט ומטפטפת עליו הרבה...

זה כבר מתחיל להיות קשה יותר, העיניים שלך עולות למעלה אל הקירות ולתקרה, יורדות למטה, אל הגוף שלי.

אני מחזיק לך את הלחיים בחוזקה, "את נהנית מזה?"

הורדת את הקצב של התזוזה שלך

"לא" אמרת כמעט בלי להזיז את השפתיים.

יד אחת נשארת על הלחיים שלך, והרגליים שלי עולות לקצות האצבעות שלהן, ואני מעלה את עצמי לתוכך.

עוזר לך, מכניס ומוציא אותי מתוכך כאשר את זזה קדימה ואחרונה עליי.

נשמעת גניחה, והפה שלך זז.

*סטירה*

אני ממשיך עם הקצב שלי, ואת מפסיקה עם הקצב שלך, יודעת שזה יותר מידי.

את מתנשמת, חוזרת לעצמך.

אני עולה ויורד עם האגן, עוזב את הלחיים שלך, ותופס אותך במותן שלך, ומזיז אותך קדימה ואחרונה.

העיניים שלך נאבקות להישאר פתוחות, אבל החרמנות שלך גועשת ממך. גם הכניסה והיציאה של הזין שלי, וגם התנועה של האגן שלך קדימה ואחורה עליי...

*סטירה*

*סטירה*

הפעם על שני הצדדים בפנים שלך.

את מתחילה להיכנס לזה, ולשחרר את המעצורים שלך.

זו התנוחה המועדפת עלינו, שנינו יכולים לשלוט בקצב, בעוצמה, במהירות, אבל אם אני מתחיל לזוז, כבר אין הרבה אופציות בשבילך.

אני יכול לראות להרגיש ולגעת בכול הגוף שלך בתנוחה הזו.

יושב ואת עליי, רגלייך כרוכות סביב הגב התחתון שלי. עולה ויורדת, זזה עליי. ואני יכול לשלוט גם מלמטה עם הרגליים שלי, עם האגן שלי.

-אם אני רוצה, אני יכול לתפוס אותך עם הידיים. להתרומם על הרגליים שלי, להזיז אותך כלפי מטה כשהראש ראשון לכיוון הרצפה, ואני נעמד עדיין בתוכך. -

אני מסתכל עלייך, ואת מנסה להסתיר את הפנים שלך, כשאת מסתכלת למעלה, העיניים נעצמות.

*סטירה*

*סטירה*

*סטירה*

אני תופס לך את הפנים האדומות, והפה שלך כבר חצי פתוח, להוציא את האוויר והאנחות מתוכך.

"חשבתי שתצליחי יותר היום" לחשתי לך באוזן, בזמן שעברתי להפליק לך על התחת פעמיים.

הנשימות העמוקות נהפכו לנשימות קצרות, ונראה שקשה לך לענות.

"זאת אני, פשוט מאוד חרמנית מהבית" את אומרת את זה בקול רגיל אבל מסיימת בלחישה, כאילו לא בטוחה אם את באמת רוצה להגיד את זה.

הסתכלתי עלייך, נראית מפוחדת פתאום, לא מבינה מה יצא לך מהפה.

עצרתי את הזיון. את עוד בשלהי הרכיבה שלך, לאט לאט מבינה מה עשית.

התקרבתי אלייך לאט. לחשתי לך

"אני מבין שאת רוצה לבחון כמה את כלבה או/ו לראות כמה אני סדיסט בכלל."

לא ענית. חזרת ונשארת עם הביצ פייס שלך, אבל ראיתי בעיניים שלך, שאת מרגישה שטעית.

התרחקתי מהפנים האדומות שלך. המשכתי להפליק לך על התחת בזמן שאת באיטיות זזה על הזין שלי.

כל סטירה על התחת, אני רואה את הפנים שלך מתאמצות לא לזוז ולא לעשות שום הבעה.

"חשבתי שאת אוהבת לדבר, גאונה קטנה, מסתובבת כול היום עם הביצ פייס שלך, מחכה שידפקו אותך רק כדי שתוכלי להראות רגש מסוים."

במילה גאונה קטנה, כבר היה לך קשה להתאמץ, וסגרת את העיניים והפה נפתח מחרמנות. הראש שלך נפל לתוך האוזן והכתף שלי.

*סטירה*

עכשיו גם התחלת להאדים מבושה.

יופי. כמו שאת אוהבת.

הרמתי אותך, והוצאתי את הזין מתוכך. בזמן שהידיים שלך נשלחו לדגדגן שלך

זרקתי אותך למיטה והפכתי אותך שתהיי על הבטן.

הורדתי את החגורה, ואת שמעת אותה.

כמו כלבה טובה, התקרבת לקצה של המיטה עם התחת החשוף שלך, שהתחיל להאדים מהסטירות שלי.

סטרתי לך עם החגורה, מקופלת פעמיים, על התחת המאדים שלך, והתחלתי לראות את הסימנים עלייך.

התקרבתי אלייך ואמרתי "תגמרי אם את כל כך חרמנית מהבית, לי הרי אין השפעה נוספת כאן". לא חיכיתי לתשובה.

התרחקתי וכיוונתי את החגורה לירך הימנית שלך, ואז לפלח של התחת השמאלי שלך, ככה שאוכל לחזור על הפעולה הזו שוב ושוב כמה פעמים.

הידיים שלך על הדגדגן שלך, ואת מסתכלת עליי מהצד של הכתף שלך, מחפשת אותי, מחכה שאכניס, שוב, את הזין שלי לתוכך כשאת בדוגי עכשיו.

"לא" הפלקתי על ירך ימין שלך, "את חרמנית" הפלקתי על פלח שמאל שלך "מהבית" וחזרתי להפליק על ירך ימין, "תגמרי לבד", וחזרתי לפלח שמאל.

האנחות שלך גדלות, ואני רואה את הכוס שלך נפוח.

חרמנית קטנה ומושפלת.

"בקושי. במילים. שלך. את. עומדת" אחרי כול חבטה של החגורה, אמרתי מילה. "אז את רוצה שאזיין אותך, מטומטמת...?" עזבתי את החגורה והפלקתי לך עם שתי הידיים שלי סטירה מצלצלת ונעימה לשמיעה, על התחת שלך.

נפלת לכיוון המזרון, הידיים שלך עוד מתחת לגופך, מתעסקות בדגדגן עדיין.

הפכתי אותך, והצד הזה, הכוס, השדיים, הבטן, הירכיים הפנימיות, מאוד לא אדומים, חוץ מהפנים שלך. ומהעיניים שכמעט בוכות.

הפרצוף שלך כבר לא עומד בסטנדרט הביצ פייס שלך. תפסתי לך פטמה אחת, סובבתי מעט, הרגישות של השדיים שלך נראתה על פנייך, ועל הגניחה שיצאה לך.

*סטירה* על השד השמאלי.

"תגידי כמה את רוצה, תתחנני."

ועוד לפני שסיימתי את המשפט, כבר יצאו ממך יבבות ומילות בקשה חרמניות.

תפסתי את השדיים שלך, קירבתי את הציצים אחד כלפי השני, ליקקתי נישקתי ונשכתי כול אחד מהם.

הפה שלך זז אבל המוח שלך חרמן, אז מה שיוצא זה מילים מעורבבות, לא כל כך תחביריות ביום יום, אבל חרמנים מבינים אחד את השנייה.

"תזיין, אצבעות, כוס, פה, בבקשה, מתחננת, קצת, טיפה, רטובה, אצבעות, תזיין, פליז, אותי, החורים, , תזיין, הם, רטוב, שלי, אותי, טיפה, טיפה, טיפה. בבקשה!."

כל זה בזמן שאני מתמזמז עם הפטמות בשדיים הגדולים שלך, ואת חרמנית כל כך, וחמה מכול המכות שקיבלת.

כשאני עוזב את השדיים שלך אבל ממשיך ללקק אותם, אני עובר על גופך, על הפנים, על הצלעות, על התחת שלך, ואני מרגיש את החום עולה ממך.

היכן שחטפת את הסטירות. העור טיפה בולט, והדם שזורם מורגש. את חמה.

פיזית ומנטאלית.

את חמה, חרמנית ונוטפת. עכשיו את מתחננת.

"בבקשה! תעשה אותי. טיפה. טיפונת. טיפההה, בבקשהה..." את גונחת את המילים, ולאט לאט מתחילה להאריך אותך מפאת החרמנות וחוסר הריכוז.

את כבר לא מצליחה להתרכז. חוזרת על אותן מילים,שוב ושוב, משתדלת שזה יעזור. 

הגוף שלך פועל בשבילך. זזה ותופסת. מחזיקה אותי. מתחננת באוזן שלי. גונחת ונאנחת לתוך האוזן שלי בחוסר ברירה.

יודעת שאת צריכה את הזין שלפני חמש דקות יצא ממך.

וכבר לא אכפת לך מביצ' ולא אכפת לך מפייס.

לא העיניים שבדרך כלל נשארות ללא רגש מסוים, לא השיער שמסודר וחלק, ולא הבגדים שמעלייך.

הכול מבולגן, חסר סדר, ממש לא רסטינג ביצ פייס.

הפעם אכפת לך.

השיער, הגבות מעל עינייך, העיניים שלך , הפנים. הגוף שלך. אומרים שאכפת לך.

"תהיה ותעשה אותי. אני מצטערת. סליחה"

אני מסתובב בבית, עובר ליד המקלחת, ושומע את המים זורמים. 

הדלת קצת פתוחה, כי למה לסגור אותה, רק אנחנו כאן.

אני מסתכל במרווח בין הדלת לקיר.

אני רואה את הגב שלך, השיער שנמרח ונצמד על הגוף שלך, הסבון שנשטף מעלייך ויורד מהשיער אל הגב, עובר בגב התחתון מפלס את דרכו על הישבן שלך, דרך הירכיים והרגליים המים והסבון יורדים אל הרצפה ולתוך החור.

את עוברת עם הידיים על שיערך בתנועה חלקה, ומשם אל שדייך, לא שאני רואה, ומשם את עוברת עם הידיים אל הגב התחתון ועוטפת את התחת שלך עם שתי הידיים, פותחת את הפלחים שלך ונותנת למים להיכנס ולשטוף את עצמך לפני שתמשיכי.

הידיים שלך עוברות לקדמת הגוף שלך, ואת עושה חצי סיבוב כדי שהמים יפגעו בבטן ובירך שלך, וגם שתוכלי להישען קלות על הקיר. 

אני רואה איך את מרגישה את הגוף שלך, איך את נוגעת לא באופן מיני, כרגע. 

מעבירה את האצבעות ואת כפות הידיים על הבטן, הירך החיצונית, התחת, באזור המפשעה שלך. מדלגת בין האיברים ומרגישה את המים על גופך, על העור שמתחמם מהמים והאצבעות שעוברת בעדינות על עצמך.

אני עוד מציץ. אני יודע לאן זה הולך. אני לא יודע אם את רואה או מרגישה את הנוכחות שלי.

אבל אני כאן. מסתכל, רואה, מרגיש, צופה, נוכח. 

את מסתכלת על עצמך, מורידה את המבט לכיוון השדיים, הבטן והמפשעה. נוגעת ובוחנת, כאילו לא עשית את זה כבר עשרות פעמים. 

את מתקרבת יותר ויותר אל אזור החלציים שלך, ירכיים ומפשעה. 

את כבר נוגעת בכוונת זדון. 

תופס אותך במקלחת מאוננת. זהו. 

אני צועד לקראת המקלחת, פותח את הדלת לרווחה, לא במהירות, לא בכוח. 

את מסתכלת עליי, חיוך עולה על פנייך ולאחר מכן הראש נוטה לאחור והשפתיים התחתונות ננשכות. סוג של "שיט, נתפסתי". את נשענת יותר על הקיר. 

אני מתקרב ופותח את דלת המקלחת, נכנס עם החולצה והמכנס ותופס לך את הצוואר.

אני מנער את החלק העליון שלך, מהצוואר, מעמיד אותך ומצמיד אותך לקיר, כשהמים עוד משפריצים עלייך, עלינו.

"חושבת עליי ומאוננת?" אני מסתכל עלייך וצוחק.

אני מהדק את התפיסה שלי בגרונך, ועכשיו עם חיוך העיניים שלך נעוצות בשלי.

"לא" את מוציא מתוך שפתייך, עם חיוך ערמומי, חרמני וחוצפני.

"זה הרי היה ברור שאת תצטרכי אותי, אז קדימה, תנסי, תאונני!" אני מצווה עלייך.

מתרגשת, את מנסה להגיע עם הידיים לכוס הרטוב מהמים שיורדים עלייך, רוצה להפוך את הרטיבות, לרטיבות שלך.

עם הידיים את מגיעה לאיזור הכוס, בערך על הדגדגן, אבל החמצן לאט לאט אבל מהר נגמר לך, ואני רוצה על הפרצוף שלך שאת צריכה אוויר.

אני משחרר קצת את האחיזה, נותן לנשימות שלך להתמלא באוויר חדש, ואני רואה את הפרצוף חוזר לעצמו.

עכשיו כבר הידיים שלך יותר מכוונות ומהירות. אל הדגדגן ואל הכוס שלך. 

מפרצוף מחויך את עוברת לפרצוף מתרכז וחרמן, נוגעת ומחממת את עצמך. 

כמה דקות אני נותן לך לנפח ולהרטיב את עצמך בנוזלים שלך, ואת מתרכזת. 

"לא מספיק נכון?" אני לוחש לך מבעד לרעש של המים. "הכול אני צריך לעשות כאן" אני ממשיך. 

את מהנהנת לתוך היד שלי שמחזיקה את הצוואר שלך. עם חיוך חרמני ומרוכז, שיודע, שעכשיו מתחילה עבודת המחשבה האמיתית.

אני מהדק את האצבעות שלי סביב צווארך, אך משאיר מקום לאוויר גם להיכנס, בכדי שאוכל להישאר ככה וגם את. אני משעין אותך ו'דוחף' את הגוף שלך לתוך הקיר, והברכיים שלך קצת מתכופפות. 

עם היד השנייה שלי, אני עובר על השפתיים החיצוניות שלך, מגיע לדגדגן. מעלה חזרה לכיוון הפנים שלי את היד, יורק עליה, ומחזיר חזרה לדגדגן. מעלה את הדגדגן קצת למעלה ומוצא את הנקודה שלך.

אני עובר על השפתיים החיצוניות שלך, מרגיש כמה את רטובה אחרי שאני מוצא את הדגדגן מתחת לכיפת ההסתתרות שלו, פארק מים.
כמה דקות שאני עובר מהשפתיים החיצוניות שלך לדגדגן, עד שאת בקושי עומדת, זה שאני מחזיק אותך בגרון עוזר לך, אבל גם גורם לך לעייפות וחוסר חמצן.
אני עוצר את המים, מכניס את האצבעות שלי לפה שלך, עמוק.
אצבע, שתיים, שלוש אצבעות.
עד שאני מתחיל להרגיש את את הלוע שלך. עובר גם את הענבל שלך.
כמה רפלקסי הקאה, אבל את כלבה טובה, ואת מצליחה להסתדר עם זה.

אני ממשיך לדפוק את הפה שלך עם האצבעות שלי, בזמן שהיד השנייה עוד חונקת אותך.
מוציא ומכניס עד שהאצבעות שלי מכוסות ברוק ובנוזלים.
אני מזיז אותך מהקיר ודופק את הגוף שלך חזרה.

"תעמדי על הרגליים."

מוציא את האצבעות מהפה שלך, ועובר לפנגר אותך.
אני מכניס ישר שתי אצבעות
את גונחת וכמעט מחליקה
את חרמנית קטנה , כולך רטובה נפוחה ופתוחה, הייתי יכול להכניס ארבע אצבעות כבר
אני מכניס עוד אצבע, ומעלה ומוריד את כף היד שלי בתוכך
את כבר לא יכולה לעמוד על הרגליים ומתחילה להחליק על הקיר לכיוון ישיבה.
אני מרים ומסובב אותך, הידיים שלך אוטומטית מושטות קדימה, אוחזות עם ידיים פתוחות בקיר.
אני מתחיל להפליק לך על התחת הלבן והרטוב שלך, "אני לא אמרתי לך לשבת."
שש שבע שמונה.

אני עובר על החור של התחת שלך ומגיע לכוס שלך, שכולו נפוח, אני ממשיך להפליק לך על התחת ולאחר מכן מיד מכניס שלוש אצבעות
מכניס ומוציא את האצבעות ממך, בזמן שאת נשענת עם הראש על הקיר והידיים רק תומכות במה שנשאר ממך.
התחת שלך כבר נהיה אדום ותכף הוא יחליף צבעים.

*************************************************************************************************************

התחת שלך אדום ונהיה מעט סגול בנקודות מסוימות. 

את רטובה מהמים של המקלחת, הכוס והירכיים הפנימיות שלך רטובות מהמיצים שלך. 

שרמוטה קטנה וטובה שלי. 

אני מנשק לך את הגב בזמן שאת מתנשפת ונאנחת אחרי שגמרת.

אני מסתכל עלייך מאחורה, על הגב שלך, הרגליים שלך מכופפות כאשר את חצי עומדת, רועדת, נאחזת בקיר, גם בגלל המאמץ הפיזי וגם בגלל הגמירה. 

את מתנשמת ומחזירה לעצמך את הנשימה, ואת המחשבות. 

אני ממשיך לנשק אותך ומתחיל לחבק אותך מאחורה, הידיים שלי אוחזות בשדייך שנופלים בגלל כוח המשיכה, ואני עוזר לך להתיישר לעמידה זקופה. 

את נושמת לרווחה, וממשיכה לאסוף את הנשימות. את מסתובבת ומסתכלת עליי, מחייכת. אני מחזיר לך חיוך, מנשק אותך. מכניס את האצבעות מלאות המיצים שיצאו ממך בין השפתיים , ככה שהלשונות שלנו מלקקים את האצבעות שלי ומידי פעם מצליחים גם להיכנס לפה אחד של השנייה. 

כשהאצבעות שלי נקיות ומלאות רק רוק ונוזלים מהפה שלנו, אני עוצר.

"תצאי מהמקלחת ותעמדי שם." אני מצביע היכן, ואת כבר בדרכך.

בעודי עומד במקלחת עם מכנס וחולצה רטובים, את ניגשת לנקודה שהצבעתי עליה. 

את נעמדת מסתובבת ומסתכלת עליי. 

אני מוריד את החולצה הרטובה ממני ולאחר מכן את המכנס והבוקסר. 

את עומדת, מסתכלת עליי עם עיניים גדולות, לא מבינה. 

אני יוצא מהמקלחת

מניח על כתף אחת את החולצה ועל הכתף השנייה את המכנס, כאשר הלבוש ממוקם קצת על הכתף, קצת על הגב העליון והשכמות שלך וקצת לכיוון השד הרטוב שלך.

הפרצוף שלך, כשהבנת מה את עושה עכשיו, מופתעת, המומה. אני רואה על הפרצוף שלך את המחשבות שרצות, של מה את צריכה לעשות,

מה את עכשיו.

מה את.

עכשיו.

מתלה.

מתלה של בגדים.

אפילו לא בגדים נקיים, למען האמת הם לא כאלה מלוכלכים, אבל בכל זאת, אחרי היום שהיה ועוד בגדים ספוגים במים.

"תהיי."  אני אומר, ומניח על הראש שלך את הבוקסר. הוא מכסה את השיער ואת הפנים שלך, כנראה גם חלק מהעורף. 

אני מסתכל עלייך, הבגדים מלאי המים, לא סחטתי שום דבר אחרי שהורדתי מעצמי. 

אני רואה את המים מהבגדים מתחילים לנזול עלייך, על הרצפה. 

מטפטפים ממך ועלייך. 

המים שמטפטפים,

ואת שמטפטפת. 

נכנסתי להתקלח. 

היתרון, והדבר אולי החשוב ביותר בסשן שעווה ונרות, זה להתחיל גבוה, להרגיש את העוצמה החום והשעווה על עצמך גם. 

כן זה יתרון וכן זה חובה. 

היתרון הוא שאפשר כשזה למעלה וגבוה, לשלוט על הקירוב והריחוק של השעווה הנוטפת לכיוון גופך. 

החסרון? הניקיון!  

זה הפאקינג ההתזה של השעווה מגופך הלאה.

כאשר השעווה נוטפת אל ועל גופך מגבוה יותר ההתזה יותר מבולגנת וקופצת.  (שלום לכול תלמידי פיזיקה והמהנדסים) 

אז כן, עשינו את זה על הרצפה. אז כן, עשינו את זה על מגבת. אז כן, ניסינו להרחיק ספות ושמיכות. 

אבל מי ידע שלפני סשן שעווה צריך גם לעשות חישובים של נפילת הטיפות, כוח הכבידה, הזווית. 

לא ידעתי שאני צריך לערב את שלושת החוקים של ניוטון בשביל לא פאקינג ללכלך. 

אתם יודעים כמה קשה זה להוריד משמיכה ומספה שעווה שהתקשתה? 

תנסו את זה. 

תנסו עם קוביות קרח, תנסו עם חומר כביסה, תנסו עם חומץ. תנסו הכול ביחד! 

ספרו לי איך היה. 

היא נהייתה יצירת אומנות, וכמובן שהיינו צריכים להוריד את השעווה ממנה. ואיך אפשר לעשות את זה הכי כיף וטוב אם לא עם 

סכין.

דיברנו ושוחחנו לפני שעשינו את זה. חשוב. 

אבל כשהבאתי את הסכין שלדעתי הכי טובה למשימה, היא בדקה אותה, ואמרה שזה בסדר ושזה לא חותך אפילו. 

לי היה מוזר כי זו סכין שמשמשת למטבח. 

אוקיי, התחלתי את משימתי נאמנה, והסכין הייתה נפלאה כשהיא הורידה את השעווה מגופך העירום.

אפילו יש סרטונים. 

אבל אחרי זה... עלתה בי תהייה...

אומנם זו הייתה סכין שהיה נהדר להשתמש בה על הנשלטת. 

אבל... אם היא קהה, מה לעזאזל היא עושה במטבח?

זו לא סכין חמאה, וזו אמורה להיות סכין שחותכת. 

חוץ מלהוריד שעווה שהתקשתה על גוף נשלטות, מה היא עושה בכלל במטבח? אם היא לא עוזרת לי לחתוך פירות, ירקות ועוד.

*** תמונות, כבר בפטלייף. סרטונים? אולי יעלו. 

כאן? חחחחחחח. 

גודל האהבה /לי עברון

לֹא טוֹב שֶׁתִּהְיֶה הָאַהֲבָה
גְּדוֹלָה מֵהַחַיִּים
עֲדִיפָה אַהֲבָה בְּגֹדֶל הַחַיִּים
שֶׁכְּשֶׁיִּתְנַשְּׁקוּ הָאַהֲבָה וְהַחַיִּים
אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יִצְטָרֵךְ לְהִתְכּוֹפֵף מְאֹד
עֲדִיפָה אַהֲבָה גְּמִישָׁה,שֶׂמִּתְנַשֶּׁמֶת, מִתְרַחֶבֶת, מִתְכַּוֶּצֶת
עִם הַחַיִּים,
אַהֲבָה שֶׁיּוֹדַעַת לְהִכָּנֵס דֶּרֶךְ סֶדֶק
כְּשֶׁהַדֶּלֶת סְגוּרָה,אוֹ לִרְבֹּץ עַל הַמִּפְתָּן בְּשֶׁקֶט
בִּידִיעָה שֶׁהַדֶּלֶת אָכֵן תִּפָּתַח,
אַהֲבָה שֶׁמַּיִם רַבִּים לֹא יְכַבּוּ
כִּי הִיא עַצְמָהּ מַיִם
מַיִם חַיִּים

טקסט כל כך יפה, כל כך פשוט, כל כך עמוק. 

מבטא המון צורך. 

של החיים, אהבה, של דרישה ושל נתינה, ניסיונות, כישלונות והצלחות...

מודגשות השורות והמילים שיותר התחברתי, ברמה האישית, בצורת החשיבה שלי, בגישה שלי.